בשנים האחרונות, מהפכת לימוד התורה לנשים הולכת ותופסת תאוצה בישראל ובעולם: לאחר אלפי שנים, ארון הספרים היהודי נפתח סופסוף לציבור הנשים הרחב. לא יהיה זה מופרז לטעון כי זו המהפכה התורנית המשמעותית ביותר שפקדה את העם היהודי בדורות האחרונים, אולם קיימת בעיה אחת "קטנה": בעוד שבית המדרש וארון הספרים היהודי נפתחו לציבור הנשים, האפליות הממוסדות כנגד לומדות התורה מותירות את שערי לימוד התורה, הלכה למעשה, נעולים בפני רובן.
במדרשות התורניות תובעים: "הכירו בלימודינו ככל לימודי מקצוע אחר"
אחת הדוגמאות הממשיות של בעיה זו טמונה במדיניות של משרד הרווחה בסבסוד מעונות היום לגיל הרך. כיום, אימהות הלומדת במסגרת תורנית ואשר להן ילדים במסגרות הגיל הרך, אינן זכאיות על פי נהלי משרד הרווחה לקבל סבסוד על בסיס לימודיהן התורניים. נשים אלו נדרשות לשלם מאות ולפעמים אלפי שקלים בחודש עבור שכר הלימוד במעונות, כאשר חברותיהן אשר בחרו במסלול לימודים אקדמי-"חילוני", נהנות מסבסוד משמעותי של שכר הלימוד על ידי מוסדות המדינה.
פה המקום להבהיר – לא מדובר בנשים אשר לומדות שנה אחת במדרשה טרם לימודיהן האקדמיים, אלא בנשים אשר בחרו בעולם התורה לא רק כגורם המניע את עולמן הרוחני והדתי אלא גם כאפיק הקריירה המרכזי שלהן. לאחר שנים ארוכות של לימודים תורניים אינטנסיביים, הן עתידות לתרום מידיעותיהן בחזרה לציבור הישראלי במסגרת שלל תפקידים כגון מורות הלכה, יועצות הלכתיות, מנהיגות קהילה, ועוד. כולם תפקידים הכרחיים שלא ניתן למלא אותם ללא ידע מעמיק בעולמה של תורה. כאשר נשים אלו הן גם אמהות, הן נתקלות בקשיים ייחודים הטמונים במסלול זה.
אין ספק, כל מי שבוחר לעסוק בעולמה של תורה במשך שנים ארוכות וכחלק מחייו המקצועיים, בוחר בדרך שלעתים קרובות הפרנסה בה אינה וודאית. הדבר נכון לגבי גברים הבוחרים לעשות זאת אך שבעתיים כלפי נשים שלקחו על עצמן לפלס את הדרך לאחרות שיבואו אחריהן. למעשה, נשים אלו עומדות בפני אתגר כפול: לא רק שהן בוחרות בדרך הלא סלולה ורצופת המכשולים שעומדות בפני כל מי שבוחרת במסלול מקצועי תורני, אלא שהן אף נאלצות לספוג הפסד כלכלי גדול בדמות סבסוד שכר הלימוד במעונות שהיה נחסך מהן לו רק היו בוחרות באפיק מקצועי "חילוני". זאת, על אף שהן שוקדות מבוקר עד ערב בלימודים אינטנסיביים ומאתגרים ביותר, לא פחות מלימודי רפואה או משפטים.
האירוניה הגדולה היא כי מטרתו המוצהרת של סבסוד מעונות היום על ידי המדינה, היא עידוד יציאתן של אמהות לשוק העבודה. נראה עם זאת, שכאשר מדובר על שילובן של נשים באפיק מקצועי אשר עד כה נשלט כמעט במלואו עד ידי גברים, המדינה אינה מתייצבת לסייע ולתמוך. האם תיתכן הצדקה לכך? יתרה מזאת, במציאות בה בפני נשים עומדים ממילא הרבה חסמים המונעים מהן לעסוק בתורה וכה מעט מהן הצליחו להשתלב בעולם התורה בצורה מקצועית, האם אין זה אינטרס מובהק של החברה בישראל, ושל עולם התורה בכללותו, לעשות כל שניתן כדי לעודד נשים להתמקצע בתחומים אלו?
עו"ד שרה וינברג ועו"ד אלה סקעתצילום: יח"צ
בשבוע שעבר הגשנו מכתב למשרד הרווחה המבקש להכיר בלימודי התורה של נשים לצורך קבלת ההנחה במעונות היום אותם הוא מנהל. המכתב, ראשון מסוגו, נשלח ע"י ארגון "עתים" בשמם של ארבעה מבתי המדרש המובילים בישראל ללימודי תורה של נשים – מדרשת לינדנבאום, מדרשת נשמת, מדרשת מגדל עוז וישיבת דרישה, ובשמן של 11 נשים אשר מרכז חייהן בעולם התורה.
בין אם משיקולי עידוד שוויוני של נשים להשתלב בשוק העבודה בכללותו, ובין אם לשם כבוד התורה ואהבתה, לא ניתן שלא לשמוע את צו השעה, ולהעניק לנשים הכרה על לימודיהן התורניים. עתה, יותר מתמיד, בשלה העת לכך.
עתה נותר למדינה להחליט - האם היא תשאיר את תקרת הזכוכית כלפי הנשים הלומדות? או שמא תשנה את נהליה, באופן שיותאם יותר למציאות המבורכת של ימינו?
המאמר נכתב ע"י עו"ד שרה וינברג ועו"ד אלה סקעת מארגון "עיתים"