סמים, שובניזם ואלימות: החולצות והקירות של בני עקיבא צריכים חינוך מחדש

גלופת חולצה עם פרח הגראס, בדיחות שובינסטיות ומסרים אלימים על קירות הסניף. הילדים לא אשמים, אבל איפה מי שאמור לחנך אותם?

חדשות כיפה מירב כהן, חדשות כיפה 09/12/19 10:16 יא בכסלו התשפ

סמים, שובניזם ואלימות: החולצות והקירות של בני עקיבא צריכים חינוך מחדש
חולצה עם ציור הגראס, צילום: ללא

חודש ארגון נגמר, קירות הסניפים מכוסים בציורים חדשים וחולצות עם הדפסים חדשים הושקו בכל בית. עכשיו אפשר להתחיל לדבר על מה נכתב וצויר עליהם ואיזה חינוך אנחנו מעבירים לילדים ולבני הנוער שלנו דרכם. 

על החולצה של השבט החדש - סיני - באחד הסניפים במרכז הארץ נכתב: 'בזמן שכולם סובלים, כפרה אני בסיני' ומצוייר שם ילד שוכב על ערסל ועל חולצתו מצוייר פרח הגראס. קראתם נכון - חולצה, שילדים בכיתה ט' יילבשו, מצוייר עליה סמים. עזבו שזה לא חוקי, זה בעיקר לא חינוכי. אנחנו מנסים לחנך את הילדים שלנו לדרך מסויימת, אך זו לא הדרך ובוודאי לא השיטה. 

חולצה אחרת היא של שבט הרא"ה (כיתה ח') בסניף במרכז הארץ שכתבו על חולצתם: "לבנות בשבט שני תפקידים: אחד קפה ושניים סוכר". כביכול משפט קצר, מצחיק וקולע. במבט שני אפשר להסתכל אליו כמשפט שמייצג תפיסה שלמה וחוסר מודעות למצבן של הנשים בחברה בכלל ובמגזר הסרוג בפרט. האם הייתם רוצים שהבנים שלכם יסתובבו עם חולצה כזו והבנות שלכן יסתכלו עליה. שערו בנפשכם שעל גלופת החולצה היה כתוב: לאתיופים שני תפקידים: האחד קפה שחור ושניים סוכר חום. בוודאי כולם היו מזועזעים ולא מבינים איך דבר כזה יצא לאור. 

קירות סניפי בני עקיבא

קירות סניפי בני עקיבאצילום: צילום מסך מהפייסבוק

לא רק על החולצות, גם על קירות הסניפים ניתן לראות אמירות לא חינוכיות ואף אלימות. הנושא השנה היה מצווה ועושה. כמה סניפים שינוי את הביטוי ל- מְצַוֶּה ועוֹשָׂה, וציירו על הקירות גבר גדול ממדים רודה באישה קטנה שמנקה את הבית.

ילדי השבט בסך הכל בתחילת גיל ההתבגרות שלהם ולכן אין לי כוונה לכעוס עליהם או לתקוף אותם, אלא להאיר את עיניהם של המבוגרים האחראיים סביבם. מדריכים, קומונרית והורים שנתנו לזה יד. מבוגרים שלא עצרו את בני הנוער שלהם ואמרו להם שביטויים כאלה פוגעים ולא מתאימים לערכים שאנחנו רוצים לקדם כחברה. 

הבחורה מאותו הסניף רק בתחילת גיל ההתבגרות שלה, עוד לומדת לתפוס את מקומה בעולם הגברי שסביבה, רואה את חבריה לסניף לובשים חולצה שפעם נוספת מקטינה אותה וגורמת לה להרגיש בשוליים החברתיים ומספרת לה מה מקומה בעולם. הבנים של אותו השבט יכולים להיות גדולים ממנה ואף קטנים ממנה, אך היא צריכה להביט בחולצה הזו ומצופה ממנה לצחוק. אבל מה היא באמת חושבת? היא רואה את מה שקורה סביבה ומבינה שיש מעמדות מגדריים בעולם והיא צריכה להתאים את עצמה אליהם.

גם הבחור הצעיר שלובש את החולצה ומסתכל על הקירות בסניפו, מוסלל מגיל צעיר להתנהג בצורה בריונית כלפי בנות המין השני. גם הוא מפנים את חוסר האיזון בין המינים ומושלה שמעמדו גבוה יותר. הבחור הזה לומד רק עכשיו את הכוח הפיזי שניחן בו ויכול לטעות שהכוח הזה נותן לו לגיטימציה לעוד ביטויים כוחניים ואף אלימים.

תנועת נוער אמורה לקדם ערכים ואידאליים שיקדמו אותנו כחברה צודקת וטובה יותר. האם הציורים על הקירות והחולצות האלו עונים על הציפיות הללו? האם כך אנחנו רוצים לחנך את בני הנוער שלנו? זה לא מצחיק, לא חינני ובטח לא קליל. זה חמור מאוד וצריך להאבק בזה בכל צורה שרק ניתן.