ערב בחירות הוא עיתוי טוב לנסות לקפוץ בזמן, ולראות כיצד ייראה המצב בעוד 30 שנה מתוך נקודת מוצא שהימין ימשיך ויישאר בשלטון ברצף עד אז (וכן, נתניהו עדיין ראש הממשלה..):
1. מדינת ישראל מספחת את יהודה שומרון וחבל עזה, הודות לחילופים דרמטיים בהנהגה הפלסטינית, שהפכה לפרו-ישראלית, מתוך הבנה שהסיפוח למדינת ישראל יביא לרווחתם.
2. המצב הביטחוני השתפר פלאים. הסכמי שלום ברמה כזו או אחרת, נחתמו כמעט עם כל מדינות ערב. השלטון האיראני הופל ע"י ארה"ב, ואינו מהווה עוד גורם מאיים על ישראל.
3. כלכלת ישראל חזקה מתמיד, המשכורת הממוצעת במשק עלתה, ואחוז האבטלה הוא הנמוך ביותר מאז קום המדינה.
4. כתוצאה מביטול הקו הירוק, ובנייה מסיבית ממערב לפתח תקווה, מחירי הדיור ירדו בצורה משמעותית מאד. כעת הדיור בגוש דן, שהתרחב עד אריאל, הרבה יותר זול מבעבר.
5. הפיחות בהוצאות הביטחון, וצמיחת הכלכלה, הביאו לכך שמליארדי שקלים מופנים לטובת רווחה ופרויקטים חברתיים.
כל ההישגים הללו, ועוד רבים, נזקפים לזכותו של הימין, שהביא את המדינה להישגים בכל התחומים. כתוצאה מכך, יותר ויותר אנשים מצביעים לימין, המקבל שמונים מנדטים, ומנהל קואליציה רחבה ויציבה.
עד כאן הכול מושלם.
אלא, שבעוד שלשים שנה, תעלה הצעת חוק לכנסת, שתוגש על ידי חכי"ם מכל המחנות, ועניינה : חוקה לישראל. כלומר, אימוץ מערכת חוקי יסוד שתגדיר את אופייה של מדינת ישראל. לפי חוקה זו, הדומה לחוקה האמריקאית, הגדרת מדינת ישראל תהיה "מדינת כל אזרחיה", ומשמעותה היא הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה. מדינת ישראל מפסיקה להיות מדינה יהודית באופן רשמי. לאחר שלש הצבעות בכנסת החוקה התקבלה – מעתה מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה. (קריאות הידד ומחיאות כפיים במליאה... הדתיים והחרדים עוזבים את המליאה)
המדינה כמדינה מוגדרת כ'חסרת דת', אך יש חופש לבני הדתות השונות לחיות כרצונם. כלל אזרחי המדינה, בגבולותיה החדשים, מקבלים אזרחות שווה. חוק השבות מבוטל, כי אין בו יותר צורך. כללי ההגירה חלים על יהודים ולא יהודים בשווה.
המדינה מפסיקה את השימוש בתאריך העברי. מוסדות המדינה מחויבים ללוח השנה הלועזי בלבד. שבתות וחגי ישראל – מפסיקים להיות ימי שבתון, וכל אדם רשאי לבחור לו את יום השבתון שלו כפי רצונו. כמובן שכל העסקים, השירותים הממשלתיים, ומוסדות החינוך, פועלים בשבתות ובחגים, כבכל יום.
מערכת החינוך הממלכתית – מפסיקה ללמד כל דבר הקשור ליהדות, גם לא תנ"ך, ומתמקדת רק במקצועות הריאליים. מי שירצה חינוך דתי ישלח את ילדיו לחינוך פרטי, בדיוק כמו בארה"ב.
הרבנות הראשית מבוטלת, ומעתה המדינה לא אחראית על ענייני הדת. הנישואין והגירושין הם אזרחיים (החוק מכיר בנישואין וגירושין דתיים, מכל הדתות, למי שחפץ בכך).
המגזר החרדי והמגזר הדתי לאומי– בונים לעצמם קהילות נפרדות, סגורות, בדיוק כמו הקהילות היהודיות בחו"ל, וכך שומרים על אורח חיים יהודי דתי. שאר אזרחי ישראל מנותקים מהיהדות לגמרי. נישואי תערובת עם גויים הופכים לדבר שבשגרה, שכן במערכת החינוך הכללית, מגיל גן ועד התיכון – כולם מחונכים להיות חסרי זהות אתנית ולאומית.
החוק מאפשר לכל אדם להתחתן עם מי שהוא רוצה, ועל כן המדינה מכירה בכל הסכם נישואים שעליו חתומים כל הצדדים – גבר ואשה, פוליאמוריה, נישואין בתוך המשפחה, נישואין חד מיניים, ועוד. כל אחד מגדיר לעצמו את המשפחה שלו, והמדינה מחויבת להכיר בכך.
כל החוקים הדתיים מבוטלים – כשרות, שבת, חגים, נישואין, גירושין, גיור, תאריך עברי, חמץ בפסח, ועוד.
הממשלה משנה את ההמנון וכותבת : "כל עוד בלבב פנימה נפש אדם הומיה", ומסירה את סמל המגן דוד מהדגל, מאחר והוא סממן יהודי.
בקיצור על ידי הצבעה אחת בלבד בכנסת הופכת מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" ומפסיקה להיות מדינה יהודית.
וכעת יש לשאול, איך כל זה התאפשר?? איך החברה הישראלית הסכימה לשינוי שכזה?
התשובה היא, שתהליך זה לא התרחש ביום אחד, הוא נמשך על פני 30 שנה. לאחר 30 שנה, בהן החינוך בישראל, החל מגיל הגן ועד הלימודים באקדמיה, היה חינוך לערכי הדמוקרטיה הליבראלית - לשיוויון המוחלט בין בני אדם ושלילת הזהות הלאומית הייחודית, לפירוק המבנה החברתי-משפחתי הנורמלי, לראיית הפרהסיה הציבורית כחילונית לגמרי, והרחקת כל סממן דתי מרשות הרבים במשך שנים ע"י פסיקות בג"צ – הפנימה החברה הישראלית לגמרי את הערכים הללו. היא בעצם עברה חינוך מחדש שאפשר את השינוי הזה.
המשמעות של מעבר ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה – הוא חורבנה של מדינת ישראל. ומבחינה רוחנית זו יציאה לגלות. שכן, כאשר השלטון אינו יהודי, זהו מצב המוגדר גלות, גם אם יש יהודים החיים בארץ ישראל.
הפיכת המדינה ל'מדינת כל אזרחיה' – היא החרבת 'המדינה היהודית' – מבלי שנורה כדור רובה אחד, מבלי מאבקים ציבורים קשים, או מראות קשות. זה פשוט קורה ברגע אחד. רגע המגיע לאחר 30 שנה של שטיפת מח, ע"י רוחות הזמן, מבלי שמישהו עצר את זה. והימין, הנמצא בשלטון כאמור מזה 30 שנה, אפילו לא ניסה להפריע לתהליך.
קיימות שתי דרכים למוטט עץ- לכרות אותו עם גרזן, או להכניס לתוכו תולעת שתאכל אותו מבפנים. כך קיימות שתי דרכים כיצד מדינת ישראל עלולה להיחרב ח"ו: האפשרות הראשונה – היא הניסיון להחריב אותה בצורה מעשית ע"י מלחמות, טרור, החרמות כלכליות, פעילות דיפלוטית אנטי-ישראלית ועוד. האפשרות השנייה היא - ע"י שינוי הצביון שלה מעיקרא, למדינת כל אזרחיה.
הימין בישראל, הדתי והחילוני (כולל כמובן גם חלקים מהשמאל) – עומד כבר שנים בגבורה גדולה מול הניסיון מהסוג הראשון. הוא נלחם את מלחמותיו בגבורה וטוב שכך. הימין מבסס את ההתיישבות לכל אורך ארצנו, ומגדיל אותה בכל יום, וטוב שכך. גם המדיניות הכלכלית של נתניהו מביאה את ישראל להישגים כלכליים טובים. אבל, הימין בישראל נרדם בשמירה בכל הקשור לדרך השנייה, למאבק מהסוג השני על צביונה של המדינה מבפנים.
תחת הנהגת שרי חינוך מהימין – מערכת החינוך מחנכת מחדש את אזרחי ישראל לערכי מדינת כל אזרחיה. תחת הנהגת שרי בטחון מהימין – הצבא הופך להיות הצבא למען הערכים הדמוקרטים-ליבראלים הקיצוניים. תחת משרד הדתות – מקבלים הכרה זרמים לא אורתודוכסים. תחת הנהגת שרי משפטים מהימין – חוקים אזרחיים-חילוניים תופסים יותר מקום. תחת שרי תקשורת מהימין – התקשורת מחנכת את ההמונים בכל שעה ושעה –לערכי מדינת כל אזרחיה. תחת שרי תרבות מהימין – פועלים מנגנוני התרבות לעיצוב מחדש של תודעת ההמונים בישראל (הצגות, ספרים, סרטים, שירים ועוד). תחת ממשלת ימין – ארגוני הקרן לישראל חדשה פועלים ללא הפרעה, ומעצבים מחדש את החברה הישראלית. ותחת השרים לענייני ירושלים – שוכחים את ירושלים, ואת ימיני...
בעוד 30 שנה הימין בישראל ינוח על זרי דפנה – אך אז הוא יבין ויכיר לפתע שבעצם הכול אבד לו. עשרות שנים יידרשו כדי לתקן את המצב. כך קרה כבר בכמה הצבעות גורליות בעבר הלא רחוק שלנו. לדוג': חוק התנתקות – על ידי הצבעה אחת בכנסת , נחרב כל גוש קטיף. שנים רבות יידרשו גם כאן עד שנחזור ליישובים אלו. דוג' נוספת היא חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו – שהעניק את הכוח לאהרון ברק לעשות את המהפכה החוקתית שלו. הימין כיום מנסה להחליש את כוחו של הבג"צ, לאחר שהוא עצמו תמך בחוק זה, מחוסר תשומת לב והבנת התהליך. גם כאן הצבעה אחת בכנסת הטביעה את חותמה לשנים ארוכות .
אז מה עושים??
חייבים להתעורר עכשיו. עדיין לא מאוחר. כל אנשי הימין, מכל המפלגות, צריכים להירתם ולעצור את התהליך הזה. חייבים להבין שהסכנה הקיומית הכי קרובה למדינת ישראל היא לא איראן, ולא רעיון המדינה הפלסטינית, כי בהם נילחם ואותם ננצח ב"ה. הבעיה הקיומית האמיתית היא תהליך שינוי זהותה של המדינה, בגלל שהוא מתרחש ללא הפרעה, כאמור. אם מפלגות הימין יתנגדו לתהליך זה כיום, הוא בוודאי ייבלם. אך אם נמשיך להתעלם, אזי כל ההישגים המדהימים שיהיו בשנים הבאות – לא יהיו הישגי מדינת ישראל היהודית, אלא השיגיה של המדינה החדשה, מדינה אחרת לגמרי - מדינת כל אזרחיה.