בתקופה סוערת כל כך במדינה שלנו, בכל יום יש אירוע מחריד אחר להתעסק בו. עוד לא התאוששנו מאירועי יום הכיפורים בדיזינגוף (גם לזה עוד נגיע) והרי סערה תקשורתית חדשה: חבר הכנסת צבי סוכות פרסם תמונה תמימה לחלוטין עם אשתו חיה, והתגובות הפוגעניות לא איחרו לבוא.
כמה מהן: "איזה פצע יש למחופפת לידך שהיא עם תחבושת כזו? לא החבאתם שם איזה בן אוליאל?", וגם, "בוודאות של מיליון אחוז, יש בגודל הענק הזה שעל הראש של אשתך לחץ מיותר לעמוד השדרה", ופנינה אחרונה לדוגמה: "אין לאשתך מיגרנה כל לילה? ללכת עם כזאת קונסטרוקציה, זה כואב".
התמונה או הציוץ של חבר הכנסת לא עסקו בכיסוי הראש, אך המגיבים בחרו בכל זאת להתמקד בו
מיותר לציין שהתמונה או הציוץ של חבר הכנסת לא עסקו בכיסוי הראש, לא התמקדו בו ובטח לא ביקשו חוות דעת אופנתית או בריאותית לגביו, אך חלק נכבד מהמגיבים בחר בכל זאת לעסוק במטפחת שחבשה חיה. נשים בצד את תופעת העליהום ההזויה על נשות הפוליטיקאים שחוזרת על עצמה שוב ושוב, ברוב המוחלט של המקרים ללא כל הצדקה, ונתמקד במהות: המטפחת.
הרי המגיבים לא מכירים את חיה סוכות. הם לא יודעים דבר על האופי שלה, הדעות שלה, אופן גידול הילדים שלה וסביר להניח שגם לא במה היא עובדת, אך בכל זאת הרשו לעצמם להשתלח בה בכל הכוח ולהטיח את כל כאבם כשהם מתמקדים דווקא בכיסוי הראש שלה. בניגוד לכאב שחשתי לאחר המחאות הנוראיות בדיזינגוף, הפעם ממש צבט לי בלב: נזכרתי למה אני מפחדת כל כך לשים כיסוי ראש.
מהיום שאתחתן, כבר לא אהיה תהילה - אהיה דתייה
אני בחורה דתייה, רווקה, משתדלת לעשות רצון השם ולהתלבש בצניעות, אך מאז ומתמיד מלווה אותי פחד מהיום בו אצטרך להתחיל לשים כיסוי ראש. מעבר לקושי לכסות את השיער, מעבר לשורש המצווה שקשה לפעמים להבין, מלווה אותי התחושה הזו: מהיום שאתחתן, כבר לא אהיה תהילה - אהיה דתייה. הרי היום אני יכולה עדיין להסתובב ברחוב עם שמלת מקסי בתל אביב ויחשבו שאני סתם היפית מגניבה (כבר קרה), אבל יום אחרי שאני מתחתנת - את דתייה, נקודה.
וזה לא שיש לי בעיה להיות דתייה. אני גאה בדת שלי, אני גאה בדרך החיים שבחרתי, אבל לא בשק הסטיגמות שהמטפחת הזו מפילה עליי: חשוכה, הומופובית, ימנית, כנראה מתנחלת ובטוח קיצונית. כיסוי ראש מסמן אותך, ולא מדובר בסימון חיובי. אם כיפה עוד נחשבת לידידותית ומתקבלת ברוב המקרים, מטפחת - ובטח כזו שמתנוססת לגבהים - ככל הנראה תרחיק ממך תל אביביים ושמאלניים.
מספיק להם לראות כיפה או כיסוי ראש וזהו, אתה מסומן
התגובות האלו הזכירו לי דברים שאמר אחד המתפללים בדיזינגוף ביום כיפור האחרון, שפנה לאחד המפגינים והסביר לו שהוא נמצא איתו בכל מוצ"ש בקפלן, חילוני, חי בתל אביב ומתנגד רפורמה. התיעוד הזה, בשילוב עם התגובות, מעביר בצורה מופלאה את השנאה של אותם המפגינים - זו לא פוליטיקה, זו לא עדה, זה אך ורק דת. מספיק להם לראות כיפה או כיסוי ראש וזהו, אתה מסומן, כל שאר הדעות שלך וחלקי האישיות שלך כבר לא חשובים עבורנו.
אני לא חושבת שהמדינה הזאת הולכת להתפרק. אני חושבת שנשארה לנו עוד הרבה אהבה, הרבה שפיות והרבה אנשים שמאמינים בטוב ומאמינים שאפשר גם אחרת. ושנאה כזאת, שמבוססת על נתונים חיצוניים חסרי משמעות - אין לה מקום כאן. רק תפנימו את זה עד שאני מתחתנת, בסדר?