ראיתי את המופע המטורף של מיכל שיר ובלעתי את הבוז בכוח: בואו נלמד ממנה

חברת הכנסת של יש עתיד העלתה מופע ראווה פאתטי ומטורלל להפליא, כזה שגרם לי להתנצל בשם המין הנשי כולו. למרות הפיתוי הברור, אני בוחרת להכיר כלפיה תודה מינימלית: אכפת לה, וזה בהחלט מרשים יותר ממפגן אדישות שלא מקדם את העולם

שמחה ברנס שמחה ברנס, חדשות כיפה 31/03/23 10:12 ט בניסן התשפג

ראיתי את המופע המטורף של מיכל שיר ובלעתי את הבוז בכוח: בואו נלמד ממנה
מיכל שיר במהלך הנאום המפורסם, צילום: ערוץ הכנסת

רבות נאמר על המופע המטורף של חברת הכנסת מיכל שיר. ביום שלישי בלילה היא נאמה מול מליאה ריקה, ובפאתוס שלא היה מבייש מצביא המעודד את חייליו לפני הקרב הטיחה האשמות חמורות בקואליציה ובעומד בראשה. "תבואו, תשפכו פה דם", היא צעקה בגרון ניחר והוסיפה כמה משפטים על חוסר אחריות, בושה, מדינת ישראל ועוד כהנה וכהנה. הנאום היה עשוי להיות מרשים, אלמלא נאמה שיר מול מליאה ריקה מאדם. המצלמות של ערוץ הכנסת תיעדו את הרגעים הנהדרים הללו, כאשר היא מנופפת בידיה, מתנשפת, צורחת, והכיסאות הריקים מגיבים לה בדממה.

כשצפיתי באותו סרטון בטוויטר התביישתי בשם המין הנשי כולו. רבאק, את אמורה להיות מהצד הנאור והשפוי. אמנם גדלת במוסדות הליכוד, אבל יש לקוות שהשנה האחרונה בקרב חברי יש עתיד הצליחה להרחיק ממך את נגעי המסורת המביכה של מפלגת השלטון, שחבריה נוהגים להתהדר בהשפלות פומביות והצהרות הזויות מדי יום ביומו. שיר חטפה לא מעט בעקבות אותו סרטון. רבים לעגו, והיא עצמה מיהרה להוציא הבהרה לאחר מכן, "לעולם לא אתבייש בכך שנשבר לי הלב ממעשיו של נתניהו. לעולם לא אתנצל על כך שנחנקתי מדמעות מהשבר שהוא גורם", היא שוב השתפכה, והוסיפה כמה מילים הכוללות שופרות, מהפכה, נזק, ותודה "לכל התומכים על ההודעות המרגשות". נו נו, נניח שהיו כאלה. 

מיכל שיר מביכה אבל מגלמת אכפתיות מרשימה, עוד לא הבנתי למה בדיוק 

אני נאלצת להתגבר על הפיתוי הברור ולא להקדיש את השורות הבאות לבוז כלפי אותה גברת. מיכל שיר זגזגה בין שלוש מפלגות שונות בתכלית, ולכן בעיניי היא לא ראויה להערכה כלל וכלל, אבל, בכל זאת יש בה משהו טוב. אני מעיזה להציע בזהירות שככל הנראה לאותה נבחרת ציבור כן אכפת ממה שקורה כאן. נכון נכון, אתם מגחכים, זה חלק ממופע ראווה מתוכנן היטב, אבל בכל זאת, תראו איך היא התאמצה. שימו לב לטונים, לתנועות הידיים, לשיער המתנופף לכל עבר וגם אל תשכחו את השעה המאוחרת. אמנם היא גילמה תרנגולת צווחנית חסרת מושג והאשימה את ראש הממשלה בשפיכות דמים, אבל שימו לב למידת ההשקעה והרצינות. רק על כך מגיעות לה כפיים.  

השבועות האחרונים הוציאו הרבה מהטרלול הישראלי החוצה, אבל דבר אחד היה בולט במיוחד: לכל אחד יש דעה, והוא משוכנע שהשני רוצה לשמוע אותה. הברברת הפוליטית האינסופית מתישה כל כך, ואני מכירה רבים וטובים מאיתנו שהגיפו את התריס הפנימי באוזניים והחליטו שלא אכפת להם. כמה נעים להשתעשע בפנטזיה על חיים מרוחקים מכל הרעש הזה. איפשהו רחוק, איפשהו בלי טוויטר ובלי אנשים נחרצים מדי. זאת מחשבה רומנטית ומהממת, ולא פעם שקעתי בה בעצמי. קשה להאמין לפעמים, אבל כמות לא מבוטלת של אנשים החיים בתוכנו משמרים אדישות מדהימה כלפי אותם שינויים במערכת המשפט המתקראים רפורמה או מהפכה או אפילו בוקה ומבולקה.

היא מהווה משקל נגד מול כל האדישים וחסרי המושג, שלא מיטיבים עם העולם 

 מיכל שיר הרימה מופע ראווה פאתטי, ובדיוק בגלל זה אני בוחרת לשמור לה פינה זעירה בלב של הכרת תודה והתרשמות מינימלית. אכפת לה. זאת האמת. השאלה ממה בדיוק אכפת לה עודנה עומדת בתהייה מסוימת. מהמדינה? מהמפלגה? מהפרסום או מהנקמה בחברי המפלגה האחרים? אני מודה שטרם הגעתי לתשובה, ממה בדיוק מוטרדת הגברת שיר. אבל היא מוטרדת! אכפת לה! היא לא יושבת על הגדר. היא עומדת באמצע הלילה, צורחת ומנופפת בידיים. מביכה ביותר, אבל עדיין, מפגינה מסירות יוצאת מן הכלל. 

כי בסוף, עם כל ההבנה והקנאה כלפי אותם אדישים שבוחרים לא לקחת חלק, לא לפתח דעה ולא להתעניין בנעשה במדינה, מישהו צריך לעשות את זה. מישהי צריכה ללמד ילדים חיבור וחיסור, מישהו צריך להעביר תקציב (ומישהו צריך למצוא בו טעויות), מישהו צריך לקחת בדיקת דם. אנחנו זקוקים לאנשים שיעשו תחקיר על רב מטרידן, וגם לעורכת שתבדוק את האמינות שלו. כדי להמשיך להתקיים, כדי להמשיך את העולם, אנחנו צריכים אנשים אכפתיים, ולפעמים זה כרוך במידה מסוימת של טרלול, איתו יש להשלים. מישהי צריכה לתכנן בתים חדשים, מישהו צריך למתוח בהם קו חשמל, ומישהו צריך גם, ובכן, לכתוב טורים.