במחשבה ראשונה, לפנינו ניצבות שתי אופציות בלבד. הראשונה: לראות ב"מהפיכה החוקתית" שמוביל שר המשפטים את המינימום הנדרש, ולראות בחולקים – מיעוט של מניפי דגלי פלשתין שאינם מקבלים את תוצאות הבחירות. השנייה: לראות במפגינים את בניה הציוניים היפים של הארץ הזאת, היוצאים למחות בדרך דמוקרטית ראויה נגד הפיכתנו לדיקטטורה שפועלת לטובתו האישית של איש אחד.
לחיילים קל יותר בימינו
למחנכים ולמורים אין את הפריווילגיה לחיות בעולם דיכוטומי כזה. עליהם לחנך לערכים, הן יהודיים והן דמוקרטיים. עליהם לטפח עמוד שדרה ציוני-יהודי וערכי הכה חשוב בימינו. ברם, בפניהם נותרה שאלה קטנה: באיזה עמדה תומכת תפיסה ציונית? מי צודק ומי טועה? ואיך מחנכים לכך במערכת חינוך ממלכתית, הדורשת להתרחק מטיפוח עמדה פוליטית מסוימת?
דווקא כעת, תפקידנו החינוכי חשוב מאי-פעם. לחנך לערכים ולא לתמיכה במפלגה מסוימת. הערך הראשון אותו עלינו לטפח הוא ההבנה שאופי המשטר ויחסי דמוקרטיה ויהדות במדינת ישראל היום – הם חשובים. הבנייתם היא חלק מהמשך בניין המפעל הציוני. בינינו, לחיילים קל יותר. יחדיו, בעלי עמדות ימין ושמאל, דתיים וחילוניים – הם צריכים (רק) לשאת את האלונקה – כדי להציל חבר. יחד הם צריכים להילחם כדי להגן על זכותנו לחיות. אך אחרי השחרור, הם צריכים להתפנות לשאלות בהן יש הרוצים לסחוב את האלונקה לכיוונים שונים. ולכן עלינו לטפח, כבר בגיל בית ספר, הבנה שהנושא חשוב והאדישות מסוכנת.
צילום: Tomer Neuberg/Flash90
עלינו מוטל לסייע לתלמידינו להבין את ההיגיון של הצדדים השונים
מכאן, שתפקידנו לסייע לתלמידינו להבין את ההיגיון שבצדדים השונים של המחלוקת. לשלוח אותם לקרוא, בהקשבה ובענווה, את העמדות עליהן הם חולקים. לחנכם לא ליצור סטריוטיפיזציה השוללת כל החושב אחרת מהם, כי אם להיפך, להבין שאף הניצבים בצד השני של ההפגנה הם ציונים ויהודים טובים, ושיש הגיון בתפיסתם ובפועלם.
רק לאחר שמבינים שכולם חפצים בטובת העם הזה; רק לאחר שמבינים שמחלוקות צריך לנהל בכבוד, תוך ניפוץ תא ההד בו כל צד מאזין רק לעמדות הדומות לשלו, יכולים הם להציג את עמדתם שלהם ולפעול למענה. להיאבק עליה, כפי שמקובל במלחמת אחים. "מלחמת אחים" צריכה להיות הדרך בה אחים מתווכחים על נושא ערכי חשוב. מתוך אהבה וכבוד, הקשבה וענווה. מתוך ידיעה שכולנו אחים.
ד"ר יונה גודמן הוא מנהל חינוכי פדגוגי ברשת מוסדות בני עקיבא