הרב קוק היה מלא באהבת ישראל כנה ועמוקה. האמת היא שהרב קוק אהב לא רק את עם ישראל אלא את כל בני האדם כולם. "האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל. אהבת כל המעשים כולם היא קודמת לכל, אחר כך אהבת כל האדם, אחריה אהבת ישראל, שהיא כוללת הכל, שעתידין ישראל לתקן את כל המעשים כולם. וכל אהבות אלה הם אהבות מעשיות, לאהוב אותם לעשות להם טובה ולגרום להם עילוי" [מידות הראי"ה]. תפיסה הלאומית של הרב קוק נבעה מתוך אמונה שייחודו של עם ישראל תקן את העולם כולו.
-
עוד באותו נושאהקוד האתי של צה"ל לא נועד לשמור על פלשתינים אלא על הנשמה שלנו
01/12/22 15:48
הרב קוק אהב את החלוצים, שרובם, דחו את היהדות המסורתית, מכיוון שהוא העריך את מסירות נפשם לעם ולארץ. בנקודה זו הרב קוק היה "מהפכן" של ממש שכן רוב הרבנים האורטודוקסים לא תמכו במיזם הציוני ולא האמינו שאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות יכולים להביא את הגאולה בפועל.
הרב קוק גם טען ש"המוסר הטבעי" לא צריכה להיות בסתירה עם התורה. "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם,הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, ועל פי השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה". [שמונה קבצים]. לדעתו של הרב קוק המוסר העולמי נמצא בתהליך מתמיד של השתכללות.
הוא בעצמו היה בדיאלוג עמוק לא רק עם חלקי העם השונים אלא גם עם התרבות המערבית והאמין שבן תורה חייב גם ללמוד מקצועות כמו ספרות, פילוסופיה וכלכלה. הרב קוק, שידע להתווכח עם הדעות שאיתן לא הסכים ולא חיפש מלחמה עם הסביבה אלא הרמוניה. שיטתו הייתה שיטה של נעם. "על כן הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה" [שמונה קבצים].
תורתו של הרב כהנא היא שונה מהקצה אל הקצה. במהותה היא תורה פונדמנטליסטית המאמינה שצריך ליישם את דברי התורה מתקופת התנ"ך לימינו מבלי להתייחס לאלפי שנות תורה שבעל פה. הוא מדלג על המסורות הממתנות של התורה שבעל פה וחוזר באופן כמעט "קראי" לתורה שבכתב. המוסר אינו משתכלל והמוסר היחידי התקף הוא זה שאנחנו מכירים מהתנ"ך. לדעתו, אין הבדל בין כיבוש הארץ בימי יהושע מידי עובדי עבודה זרה לכיבוש הארץ מידי המוסלמים במאה העשרים.
בניגוד לרב קוק שהאמין בחשיבות הדמוקרטי [שו"ת משפט כהן], תפיסת עולמו של הרב כהנא אינה מאמינה כלל וכלל בדמוקרטיה אלא רק בחוקי התורה. מהמודרנה אין מה ללמוד ויש להילחם נגדה. "כשם שמדינת ישראל חייבת להיות מדינת היהודים – מדינת היהודים חייבת להיות המדינה היהודית. חיי כולנו תלויים בסכנה אם לא נגשים את החזון הזה. שהרי בעיני התורה, אין כלל סמכות, לגיטימציה אלוקית, או אפילו זכות קיום מוסרית, למדינת היהודים שאינה מקבלת על עצמה את עול המצוות וחוקת התורה" [על האמונה והגאולה].
גם בנושא ערביי ישראל הוא חוזר ל"צו האלוהי". "קנה המידה השני – המבחן הכי מרתיע, הניסיון הכי קשה הוא הפעלת הצו האלוקי על ערביי ארץ ישראל, משנאי היהודים ומדינתם, פצצת-זמן הטמונה בלב ארצנו. גורלנו, עתידנו, חיינו, תלויים בנכונותנו לעמוד לבד מול כל העולם, ולנקוט בצעדים היהודיים אשר נצטווינו עליהם מאת הקדוש ברוך הוא, אלוקי צב-אות ישראל והבן, שבלי הצעדים האלה, בלי פתרון לסכנה הזאת, כל הניסיונות והדיבורים על התנחלויות והתישבות, הם הבל וריק. כל זמן שהגידול הישמעאלי צומח בתוכנו – עוד ישוב ועוד התנחלות לא יושיענו, וכל מי שלוחם על גבעה ומתעלם מההר הישמעאלי, אינו מבין כלום. לא בכדי דברה התורה על כיבוש הארץ והוצאת תושביה הגויים במילים שלהן שורש אחד – "וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ" (דברים ו,יח) – רוצה לומר, וכבשת אותה; "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם" (דברים יב,כט) – רוצה לומר, תגרש את התושבים וישבת בה. בלי פתרון לבעיית התושבים לא תהיה התנחלות רצינית, לא תהיה ישיבת נצח. והדוגל בהתנחלויות ומסרב לטפל בבעיה של ישמעאל כשֹל יכשל" [על האמונה והגאולה].
לא נראה שהרב כהנא מפחד ממחיר הדמים של הצעותיו. האמת האלוהית היא אחת ואין מה להתלבט ביישום שלה. אין בתורתו התלבטות, אין בתורתו מורכבות ואין בתורתו דיאלוג עם העולם הסובב אותנו. אם רק נהיה מספיק חזקים ונחושים בעמדות הדתיות שלנו, כך טוען הרב כהנא, הקב"ה יעמוד לצידנו וכל הבעיות שלנו תיפתרנה.
אנחנו בני הציונות הדתית צריכים להחליט אם אנחנו רוצים ללכת בדרכו של הרב קוק או בזו של הרב כהנא. אי אפשר להתעלם מבחירה זו ואי אפשר לפסוח על שני הסעיפים. אנחנו צריכים לבחור אם המרכז של ההוויה הדתית שלנו יהיה חסד ואהבה או שמא, חס ושלום, קנאה ונקמה.