"דתי לייט" – מצד אחד הולך לכל מקום עם כיפה אבל תופס את הדת באופן די פלואידי, חולם על בית עם נרות שבת על השולחן, מופיע לקבלת שבת ומפזז ברגש לחנים של קרליבך, המחמיר אפילו ייתן איזה טבילה במעיין לפני יום כיפור.
"דתי לייט" - לכתחילה - מאמין בכל המצוות, בדיעבד - מעגל פינות הלכתיות
מצד שני, אם יתברר לאותו דתי לייט שהבר בו התיישב פתוח בשבת, הוא לא יקום בחלחלה אלא יזמין רק בירה ויסגור סיפור. בטיול הגדול, כשזה רק הוא, מוצ'ילה, מונסון שוטף ו-100 דולר אחרונים שנשארו לו לשבוע הקרוב, לא תהיה לו בעיה לשכור חדר משותף עם החברה מהישוב. גם כשיקפוץ לרומא וישהה במלון כשר הוא יזמין אספרסו חזק בבית קפה אבל בלי הקוראסון בצד, כי אתם יודעים.
בקיצור, דתי לייט. לכתחילה - מאמין בכל המצוות, בדיעבד - מעגל פינות הלכתיות.
דתיים לייט ויעידו על כך רבים, לא זוכים לשום הנחה חברתית, אמירות על המשמעת הדתית הרופפת שלהם נאמרות להם בפנים, "על מי אתה עובד?", "אתה לא דתי באמת", "יאללה אתה חייב לטעום אתה גם ככה לא דתי", ועוד.
קפטן נבחרת ארגנטינה ליאו מסי צילום: shutterstock
איפה הדמוקרטים האלה שבאמת כואב להם כשמוטי שטיינמץ מופיע לקהל נפרד?
לעניינו, עם שוך חגיגות מונדיאל 2022, זו ההזדמנות לצלול אל היקום שמקביל לדתיים - "הדמוקרטים הליברלים" או איך שתרצו לקרוא להם. נו, הרציניים האלה שבאמת כואב להם בדמוקרטיה כשמוטי שטיינמץ מופיע לקהל נפרד או כאלה שיגישו בג"צ אם בגן של הבן שלהם תהיה אמא של שבת שהיא בת, כי זה ממש פוגעני ולא שוויוני.
כזכור, טרם המונדיאל הופנתה ביקורת רבה כלפי המדינה המארחת – קטאר. הידיעות השונות על כ-6,000 פועלים שמצאו את מותם במהלך הבנייה של האצטדיונים, ההגבלה במהלך הטורניר על מכירת אלכוהול, האיסור להסתובב עם סמלי להט"ב כלשהם וכן, רחמנא ליצלן גויי העולם ויתרו על צלעות חזיר למשך חודש שלא נמכר במדינה הערבית. כל אלו הראו שלא מדובר בטורניר שדמוקרטים יאהבו - אין חופש לעשות מה שאתה מאמין בו, אין שוויון, אין חופש דת, ליהפך, כופים עליך הנהגות של דת אחרת.
המונדיאל בקטאר נולד בחטא, יעידו על כך עשרות כתבים ופרשנים שנשלחו לסקר את את הטורניר. בתחילתו הם עוד הזכירו קצת את הנושא, כאשר אחד הרגעים שכולנו כאן זוכרים הוא הראיון של כתב כאן 11 מואב ורדי עם הכוכב 'מאלומה' שעזב את האולפן בזעם אחרי שנשאל על הביקורת כלפי קטאר. אבל שם פחות או יותר זה נגמר.
כל תומך דמוקרטיה היה צריך להדיר את עיניו מהמונדיאל האחרון, אבל זה לא קרה, וטוב שכך
המונדיאל נגמר, ולמי שפספס, כל המשחקים שודרו במלוא תפארתם והדרתם בערוץ הציבורי של ישראל הדמוקרטית, שום סמטה או אוהד בשום משחק לא חמקו מעיני העורכים השונים ששלחו את הכתבים לצוד עוד ועוד סיפורים על הטורניר שנערך במדינה הלא דמוקרטית בעליל.
אפליקציה ייחודית דאגה לכך שלא תפספסו רגע אחד מהטורניר החשוב בעולם, על אף שמדובר במדינה שעוינת את כל מה שליברלים מאמינים בו, אבל כפי שהסבירו רובם - "זה סיקור חשוב, ואי אפשר להתעלם ממנו".
"הדמוקרט הליברל", זה שמאמין בעולם מתוקן ושוויוני עם כל החבילה, זה שקופץ בכל פעם שחובש כיפה מתנגש לו במציאות ועומד למשפט - "אבל איך עם כיפה על הראש?", אותו דמוקרט-ליברל בוחר במפלגה בעלת מצע דמוקרטי, מתנדב בארגונים אזרחיים, מתנגד לכיבוש, מחרים משם מוצרים ותורם לעמותות שמקדמות שוויון אזרחי. לכאורה, הוא היה צריך להדיר את עיניו מהמונדיאל האחרון, בפועל, זה לא קרה, וטוב שכך.
אמבפה, צילום: shutterstock
כן אנחנו יודעים שזה לא הכי בסדר, אבל זה מה יש
האמירות המקבילות שכל כך מוכרות לנו מהצד השני, כמו "אתם לא דמוקרטים באמת", או "על מי אתם עובדים עם הדמוקרטיה שלכם" די מתאימות כאן. אם ננסה להקביל בין הסיטואציות הרי שיש לנו מקרה די דומה, קחו את המסעדה הלא כשרה ותקראו לה 'קטאר', את הבחור הדתי שיצא עם הצוות לבילוי והזמין חצי ליטר בירה - כי מה לעשות גיבוש חברתי זה חשוב בטח בצבא, ומלכתחילה בחיים הוא לא היה יושב בבר לא כשר. תקבילו ל "המשחק החשוב בין ארגנטינה לצרפת, מדובר באירוע היסטורי", בשני המקרים יש התנגשות עם הערכים, ובשני המקרים ככל הנראה הערך יישאר כשידו על התחתונה.
המונדיאל האחרון הוא הסבר קרוב ופשוט לאיך מרגישים דתיים לייט בעולם החילוני המורכב. כן, אנחנו יודעים שזה נראה לא הכי בסדר כשמחפפים פה ושם גם בדברים שמהצד נראים לא נכונים הלכתית, אבל כאלה אנחנו, רוצים רוצים ולא תמיד מבקיעים, חיים בפער בין הרצוי למצוי ונאחזים בנסיון להישאר שפויים. בני אדם בסך הכל, אף אחד לא בא להכעיס.