בתחילת ליל הסדר לפני, שאנו מתחילים את סיפור יציאת מצרים (מגיד) תקנו חכמים לאכול ירק טבול במשקה. מטרת הטיבול לפני הסעודה היא לעורר את הילדים לשאול, שכן בדרך כלל ירק אינו נאכל לפני הסעודה (פסחים קיד ע"ב). בסדר סימני ההגדה פעולת הטיבול מכונה "כרפס" (שם של ירק), זאת למרות שבמקורות התלמודיים אין דרישה הקובעת לקחת ירק מסוים.
-
עוד באותו נושאסמוטריץ' חוזר בו: "כולם מוזמנים לבתי הכנסת"
13/04/22 12:19
הצורך בלקיחת כרפס מובא מאוחר יותר בדבריו של רבנו מנוח (על הרמב"ם הלכות חמץ ומצה ח,ב): "ואנו נוהגין בכרפס זכר לכתונת הפסים, שעשה יעקב אבינו ליוסף אשר, בסבתה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". לדעתו, הכרפס מזוהה עם כתונת הפסים של יוסף. השראה לכך ניתן למצוא בפרשנותו של רש"י על כתונת פסים (בראשית לז,ג): "פסים - לשון כלי מילת, כמו (אסתר א ו) כרפס ותכלת" דהיינו הכתונת הייתה עשויה מכלי מילת שהם בדים יקרים, שעשויים מצמר נקי ורך ובלשון המקרא צמר זה נקרא גם כרפס. תפקידו של הכרפס לחשוף את הנסיבות שבעטיין היינו עבדים במצרים. בליל הסדר נדרשים אנו לזכור את "כתונת הפסים" של יוסף. רמז לזיקה של ההגדה למכירת יוסף מצוי במדרש תהילים שוחר טוב מזמור י': "אמר ר' חנין אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים אתם מכרתם אותו לעבד, שנאמר לעבד נמכר יוסף (תהלים קה יז), חייכם שאתם קורין בכל שנה ושנה עבדים היינו לפרעה במצרים".
כתונת הפסים היא סמל השנאה של האחים כלפי יוסף. בשעה שראו האחים את יוסף הם התנפלו עליו ובאכזריות גדולה הפשיטו את הכתונת. ההגדה נפתחת "עבדים היינו לפרעה במצרים" אולם לפני כן ישנה הקדמה לסיפור באמצעות הטיבול בכרפס. אנו טובלים את הכרפס ויש הנוהגים ביין אדום (דם). בכך עורכים אנו חשבון נפש על אותו מעשה מטורף של האחים ששיאו בטבילת הכתונת (הכרפס) בדם. זה הרגע שמוטלת עלינו החובה לזכור עד כמה שנאה יכולה להשחית כל חלקה טובה ואפילו בתוך המשפחה. יצאנו ממצרים מהגלות מאיומי האנטישמיות כדי לחיות בארץ ישראל מתוך אהבה וערבות אחד לשני.
הבל פיהם של אנשים ובכללם אנשי ציבור עלול להביא לשפיכות דמים
אנחנו נמצאים בתקופה סוערת, איומים מבחוץ מאיראן ,סוריה, לבנון ואיומים גם מתוך מדינת ישראל. יחד עם זאת הגענו לנקודת שיא של שיח אלים, שיח שיש בו חילול השם נוראי. שיח של חרמות, שיח שמגדיר את בר הפלוגתא שלך כרפורמי וכאדם שאינו ראוי להיכנס לבית הכנסת. גבולות ההפגנה ליד בתיהם של נבחרי ציבור נפרצו - הכול נהיה מותר. הבל פיהם של אנשים ובכללם אנשי ציבור עלול להביא לשפיכות דמים.
בליל הסדר בעת שאנחנו אוכלים את הכרפס ראוי להיזכר בשנאה שהפגינו האחים כלפי יוסף ואת השלכתו לבור. גאולת ישראל בוא תבוא רק בעת שנדע ליצור גבולות בשיח שלנו. להוציא את החרמות מחוץ למחנה ולהתווכח ולדון בגבולות סבירים אחד עם השני. פעמים שהעוולות שנעשות במהלך המחלוקות חמורות שבעתיים מנושאי עצמם. יש לחתור לשיח אחר שיש בו כבוד אחד לשני.