עשר הערות בנושא הצניעות במעיינות (ועוד אחת):
1. הפער - קשה להתכחש לפער העצום שקיים כיום בין דרישות הצניעות המופנות לנשים ובין דרישות הצניעות המופנות לגברים. בעוד גבר יכול פשוט להתפשט ולהישאר בבגד יד קטן (או תחתוני בוקסר), אישה נדרשת לשים בגד ים עם מספר שכבות - דבר שמסבך מאד את תהליך ההחלפה וגם לא תמיד נוח. הפער הזה צריך להטריד אותנו לפחות כנקודת מוצא לדיון, גם אם בסופו של דבר מחליטים לשמר אותו.
2. החברה - צניעות היא המקום בו האישי נפגש עם החברתי. אדם על אי בודד מן הסתם לא היה זקוק לבגדים. צניעות היא הדרך שבה אנחנו מבטאים את עצמנו בחברה, ועל כן היא תלויה הרבה בנורמות החברתיות המקובלות. מסיבה זו, אדם שינהג בעודף "צניעות" במרחב רגיל (כמו נשות השאלים), ייחשב הדבר ללא צנוע. וכמובן, גם ההפך הוא הנכון.
-
עוד באותו נושאבנים בלי חולצה במעיין? בעיה בצניעות
28/07/21 18:11
3. השינוי - אם צניעות תלויה בחברה, מה אם כן מכתיב את הנורמות החברתיות? לכך אין תשובה ברורה. כמו בכל תחום תרבותי יש כאן השפעה משולבת של מנהגים שצומחים מלמטה עם נהלים שמוכתבים באופן ישיר או עקיף מלמעלה (אנשי רוח, סלבס וכד'). הלא-נורמלי של אתמול יכול להיות הנורמלי של היום, ולהפך. לכן בכל דיון על הצניעות צריכים להיות רגישים למה שהציבור נוהג בפועל אבל יחד עם זאת כן להתבטא על האופן שבו אנו חושים שנכון להתנהג. מה יצא מזה בפועל? לא נראה שיש מי שיכול לדעת. הדינמיקה של המציאות תסדר את הדברים.
4. הולדת הלבוש - מה אם כן ניתן לומר על הצניעות שאנו מבקשים? ההופעה הראשונה של הלבוש בתורה היא בסיפור אדם וחוה בגן עדן. לפני האכילה מעץ הדעת, היו אדם וחוה כמו בעלי חיים - לא יתבוששו. רק לאחר החטא, כשנפקחו עיניהם והם הבינו בעצמם כיצד הם משתקפים בעיני האחר, יצר הבושה נכנס. האדם התבייש מאלוהים וגם מסביבתו. אלוהים בתגובה עושה להם חגורות לכסות ערווה ולאחר מכן כותנות. אגב, על פי המדרש הכותנות היו עשויות מעור הנחש. סימן לכך, שחטא עץ הדעת הוא שגרם לכך שיזדקקו ללבוש.
5. ביטוי עצמי - אז מה אנו למדים מכאן? שצניעות היא לא משהו חיצוני לנו, אלא ביטוי לעמדה שלנו מול הסביבה. היא הדבר שמגן עלינו, כדי שיתפסו אותנו כפי שאנחנו ולא יסתכלו עלינו במבט נצלני ושטחי. ואכן, דווקא הלבוש גורם לנו להיראות שונים. בין בעלי חיים מאותו המין קשה יותר להבחין מאשר בני אדם שלבושים. בלבוש המצניע אותנו מכסים את הגוף אבל בכך חושפים יותר את הממד הפנימי שבנו. כך אנו מציגים עצמנו בפני החברה באופן שלם יותר.
צנוע? אילוסטרציה צילום: Hadas Parush/Flash 90.
6. השחרור המערבי - הרב שג"ר הבחין יפה בין הצניעות היהדות לתרבות המערבית בצורה הבאה: בעוד התרבות המערבית רואה את הבעיה בעצם הבושה, הצניעות היהודית רואה את הבעיה בחטא שהוביל לבושה. כלומר, להפשיט גברים ונשים ולאבד את הבושה זה לא מה שישחרר את האדם, כל עוד לא נעשה תיקון פנימי למבט שלו על סביבתו. אם האדם ממשיך להתבונן במבט נצלני ושטחי על אחרים - נשים או גברים - לא יעזור שנשתחרר מן הבושה. הקלקול עדיין קיים. תכלית הצניעות היהודית היא להוביל לתיקון החטא שגרם לבושה. היא קוראת להתבונן על האדם בשלמותו ולא לדון אותו על פי חיצוניותו בלבד. ואז, כשיתוקן החטא, ניתן יהיה להשתחרר מן הבושה מבלי לחשוש. זו הסיבה לכך שבכמה מקומות בגמרא מצאנו שדווקא רבנים גדולים נגעו בנשים והסתכלו עליהם. ככל שאדם מטהר את מבטו, כך פחות אנו זקוקים לבוש ולצניעות שבעקבותיה.
7. השפה - הדיון בנושא הצניעות איננו יכול להיות בשפת המשטור. רב או קבוצת רבנים לא יכולים להכתיב בסנטימטרים כמה צריך להיות אורך השרוול או הגרב לנשים, וכן להפך. יש לדבר על צניעות בצניעות. לעודד בני אדם כפרטים וכחברה לבחון את האופן שבו הם רוצים לבטא את עצמם בחברה, מה השדר שאנו רוצים לשדר לסביבתנו, מתוך מודעות כיצד אנו נתפסים בעיני אחרים כאשר אנו לבושים כך או אחרת או מתנהגים כך או אחרת. בקיצור, שיח הצניעות צריך להיות מופנם ולא מוחצן. לדבר על שורשיה, להצמיח אותה מן האדם החוצה, ולא להפך. לכן הדיבור צריך להיות מוכלל ורחב מספיק, רגיש לסביבה החברתית ולתנאים המשתנים. אין מידה אחת שתקפה לכולם בכל מקום ובכל שעה. דין מאה שערים איננו דומה לדין גבעת שמואל.
8. בחזרה למעיינות ולחופים המעורבים - כעת אפשר לחזור לנושא הדיון שלנו ולתהות. גברים - מה אנחנו מבטאים מבחינה פנימית, כאשר אנו מרשים לעצמנו להתפשט לעין כל, לזרוק את הבגדים בצד, ולהישאר עם בוקסר? מה תנועת הנפש שהדבר מבטא? האין כאן סוג של שחרור? סוג של פריצות אפילו? ואם אנו מרשים זאת לעצמנו, מדוע שנשים לא תעשינה זאת? מדוע הן צריכים לחוש בסגר פנימי ולהקפיד על איפוק מתמיד?
-
עוד באותו נושאצניעות בנים במעיין זאת לא השאלה החשובה באמת
29/07/21 14:52
9. שוויון ואין שוויון - אינני טוען שיש שוויון מוחלט בין נשים לגברים. זכר ונקבה זו לא חלוקה חסרת פשר ומשמעות. ואני מאמין שיש הבדלים במיניות ובמשיכה ובמבט של מגדר אחד אל משנהו. אבל חוסר שוויון לא אומר שנשים אינן נטולות יצר מין ומשיכה, או שגברים יכולים להתנהג כמו שהם רוצים, ואצלם הכל מותר. כל זה מחדד את הקביעה שצניעות שייכת לכולם - לא רק לנשים אלא גם לגברים. כולם צריכים לבחון עצמם כיצד הם הלבוש מבטא אותם בחברה שבה הם חיים. מה הוא אומר לגביהם.
10. אז מה התשובה? - כל מי שמצפה לתשובה חתוכה - זה מותר וזה אסור, חוטא בדיוק בנקודת המישטור. אין קול מסיני שבא ואומר לבש כך או אל תלבש אחרת (גם בגמרא יש פירושים לכאן ולכאן, והרי אצל גיבורי המקרא לא מצאנו צניעות יתירה). מכתיבי מדיניות הצניעות צריכים להחזיר פשוט את הדיון למקום הנכון שלו. בין אדם לבין עצמו, בעמידתו מול החברה שבה הוא חי ובעיקר מול אלוהים. אכן, צניעות היא הלך רוח כולל של האדם. יכול אדם ללבוש את מרב הכיסויים אבל לא להיות צנוע בהתנהגות בוטה, באכילה גרגרנית ובעוד. כשנבין שהלבוש גם רק חלק אחד מזה, בטוחני שהצניעות תחזור לשיח ממקום נכון יותר.
11. וסתם בשביל המידע - בחופשה האחרונה שבילינו יחד, החלטתי להיכנס לברכה עם חולצת גלישה. דווקא היה נחמד. פחות נשרפתי.
הרב ד"ר עידו פכטר, רב קהילת ישראל הצעיר בנתניה, נאמני תורה ועבודה
חבר הפורום לשיח יהודי עכשווי.