"כטל מאת ה'" | אליקים רובינשטיין מספיד את חברו השופט צבי טל ז"ל

השופט צבי אלימלך טל נפרד מעמנו שבע ימים ומעשים. חותמו ניכר בפסקי דינו, בדו"ח ועדתו בה ידובר, ובספריו. ליודעיו הרבים היה חותמו של מה שקרוי ביידיש וטרם נמצא לו תרגום ראוי בשפת עבר – מענטש.  צבי טל כשופט, ובראש וראשונה כאדם, היה איש של חמלה, חסד ורחמים.

על ראשיותיו ניתן ללמוד מספרו האוטוביוגרפי המאלף "עד בוא השמש"; הוא נקרא על שם הרבי צבי אלימלך שפירא מבלוז'וב, בעל "צבי לצדיק", דמות שהעריך, אשר נפטר שנים ספורות לפני לידתו בעירם ריישא, אחיו הגדול היה הרב ד״ר שלמה טל ,בעל הסידור והמחזורים "רינת ישראל". מפולין עלה צבי טל בגיל 8 ב-1935 והיה בין תלמידיה הראשונים של ישיבת כפר הרוא"ה מיסודו של הרב משה צבי נריה. לימים היה לוחם תש"ח, באזורי צפון ירושלים; רעייתו אשת בריתו לאורך למעלה משבעה עשורים, חנה לבית ברינקר, היא במקורה מכפר עברי, נוה יעקב שחרב בתש"ח. בתו של דב נתן ברינקר, אחד המייסדים.

במלחמת יום הכיפורים שכלו צבי וחנה טל את בנם משה הי"ד, שנישא זמן קצר קודם לכן. בנו משה חי שנולד לאחר נפילתו היה לסגן אלוף בצה"ל ואיש חינוך. כל ילדי משפחת טל, נכדים ונינים, הם דור ישרים – שבט – יבורך. ב-1978 מונה צבי טל, לאחר כרבע מאה כעורך דין, לשופט בית המשפט המחוזי בירושלים. אופיו התבטא בפסיקותיו, כשופט מאוזן עם "צופן גנטי" של המידות שמנו בנו חכמינו (וראו יבמות ע"ט ע"א) "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים".

אכן, המשפט הפלילי מחייב לא אחת ענישה מחמירה – השופט טל היה חבר ההרכב שדן למוות את הנאצי דמניוק (ההכרעה נהפכה בבית המשפט העליון), אך היחס לאחד מרכיבי הענישה המרכזיים, שיקום העבריינים, היה אחד ממרכיבי שליחותו של השופט טל, שגם היה מעורב ברשות השיקום לאסיר. הוא האמין באדם וביכולותיו.

"קרה לא אחת שדעות מיעוט של השופט טל היו לימים לפסיקת רוב"

בבית המשפט העליון קרה לא אחת שדעות מיעוט של השופט טל, בכהונתו הלא ארוכה, היו לימים לפסיקת רוב; דוגמה בולטת היא פרשת נחמני, זכותה של אשה לעשות שימוש בביציות שהופרו מזרעו של בן זוגה שלימים התגרש הימנה. גישתו החומלת על האשה של צבי טל היתה לפסיקת הדיון הנוסף.

השופט טל זכור במיוחד בציבור בזכות ועדת טל בראשותו, שנתמנתה לאחר פרישתו מבית המשפט, לעניין גיוסם של בני ישיבה. הוועדה עשתה מאמץ הירואי לאזן בין ערך לימוד התורה ומאפייני החברה החרדית, לבין ערך השוויון בגיוס והשירות בצה"ל כערך. למרבה הצער לא מומש החוק שנתקבל בעקבות הדו"ח, הן כיון שמערכת הביטחון לא נחפזה בישומו והן כיון שהעולם החרדי לא מיהר.

התוצאה היתה שבית המשפט העליון ביטל את החוק. גילוי נאות: הייתי בין שופטי הרוב, אך בחוות דעתי בפסק הדין כתבתי "החוק היה ניסיון רב רגש ורגישות, בעקבות פסיקתו של בית משפט זה ובעקבות עבודת הועדה בראשות השופט צבי טל אשר ראתה במשימתה מלאכת קודש, לתרום – ולוא חלקית – לאיחויו של פצע מדמם בחברה הישראלית בחלקה היהודי". ועוד נאמר בחוות דעתי שם:  

"חוק טל נקרא על שמו של השופט צבי א' טל שעמד בראש הועדה אשר עסקה בנושא. לא למותר לציין כי השופט טל עצמו הוא תלמיד חכם וירא שמים, מקפיד על קלה כחמורה, ושירת כלוחם בצה"ל במלחמת הקוממיות ועוד. בנו, תלמיד ישיבת הסדר, נפל במלחמת יום הכיפורים, ובן בנו שנולד לאחר נפילת האב הוא איש קבע בצה"ל. משפחה של תורה והגנת הארץ המעידה, כי שילוב ראוי אפשרי, ואין להתייאש ממנו".

"חוש הסיפור וחוש ההומור שלו היו שם דבר"

על ספרו הנפלא "שופטים ומשפטים וצרות אחרות" כתבתי בהקדמה "קוראי ספר זה, המעוניינים במשפט גם אם אינם משתייכים לקהל המשפטנים, מחזיקים בידם פנינה... הספר שלפנינו ראשו אמנם בסוגיות משפטיות עמוקות, אך כוחו לקורא בהיותו נטוע בקרקע המציאות – 'בגובה העיניים', מתוכו נשמע קולו של השופט טל, יהודי ציוני שומר מצוות ושומר זכויות האדם, קשוב לפרט באשר הוא".

כשנתמניתי לבית המשפט המחוזי ב-1995 היה השופט טל, אז בבית המשפט העליון, אחד מאותם אישים בשפיטה שנועצתי בהם. הוא שהציג בפניי את חברו הטוב, ועתה חברי הטוב, השופט  שלום ברנר, שעמו כתב את הספר "משפט הכלב" בדיני כלבים במשפט הישראלי ובמקורות היהודיים. 

זכינו לשבת יחד בוועדת המשפט של האקדמיה ללשון העברית בראשות השופט מנחם אלון ע"ה, היתה זו חוויה של מעגל אנושי מהנה ומועיל, שעות של קורת רוח, הרבה בזכות רוחו הטובה של צבי טל. חוש הסיפור וחוש ההומור שלו היו שם דבר. ואיש אשכולות היה, עוד בצעירותו בשנות החמישים תירגם לעברית את ספרו הנודע של ידידי הרמן ווק "המרד על הקיין", שכלל גם תיאור משפט אשר זכה לפרסום. לכבוד השופט טל ראה אור לפני שנים אחדות הספר הגדול ״עטיפה של משפט״ בעריכת מזכיר ועדת טל עו״ד אייל נון.

והיה האידיאליזם היהודי-ציוני. בקיץ 1989, זמן קצר מאוד לאחר תחילת ההפשרה בברית המועצות לשעבר, התנדבו חנה וצבי טל לצאת לתקופה משמעותית למוסקבה, לישיבת הרב שטיינזלץ, ללמד יהדות ועברית לצעירים במקום. היתה זו שליחות מצוה, לדורות אשר לא ידעו את ישראל סבא.

פגישתנו האחרונה, שבועות אחדים לפני הילקחו, היתה בבית הכנסת בחספין שבגולן, שם גר בנו. באתי למנחה ומעריב מן המושב הסמוך נטור בו גרה בתי, והנה נכחי צבי טל. שוחחנו בנעימות ובידידות כתמיד, וכשנפרדנו הלך ללימוד הדף היומי.

פסיקותיו של השופט צבי טל בבית המשפט העליון, גם אם לא היו רבות בכמות, הניחו ברכה רבה של איכות, בשורה של הכרעות ערכיות ויפות בתוכנן ובסגנונן, ששאבה גם ממעיינות הנצח של המשפט העברי. מורשתו – של איש תורה, ציוני דתי נפלא, איש ענו, אוהב העם והארץ, נשמה חסידית ובעל קריאה מופתי, היא נכס לכל יודעיו ולדורות. אישיותו הותירה טעם של עוד.

הכותב כיהן בעבר כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון, מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה