סיכום תש"פ: 51 שבועות שנרצה לשכוח ושבוע אחד שנזכור לנצח

התחלנו את העשור הנוכחי ברגל שמאל, עם מגפה עולמית שהובילה למשבר כלכלי, הפגנות אין סופיות מכל הצדדים והגדלת הפילוג בעם. אבל השבוע האחרון שלה פיצה על כל השנה, ובעוד 20 שנה כנראה שנזכור בעיקר אותו מכל יתר 51 השבועות הקשים שהיו לפניו

חדשות כיפה מירב כהן, חדשות כיפה 18/09/20 09:27 כט באלול התשפ

סיכום תש"פ: 51 שבועות שנרצה לשכוח ושבוע אחד שנזכור לנצח
הפגנות בבלפור, חתימת הסכם השלום, קורונה, חתימת ההסכם הקואליציוני, דוד אלחייני, צילום: Yonatan Sindel/Flash90,דוברות ראש הממשלה, ללא, Wisam Hashlamoun/FLASH90,

העשור הנוכחי התחיל בשנה קשה במיוחד, כאשר שנת שת"פ לא עשתה לנו חיים קלים בכלל. תש"פ התחילה עם השאריות של תשע"ט, שהסתיימה מערכת הבחירות השנייה. כבר אז שהבנו שאין לאף גוש סיכוי להרכיב ממשלה, אבל לא האמנו שאנחנו בדרך לבחירות שלישיות. אז עוד צחקנו על האירוע וחשבנו כמה יהיר היה נתניהו שמיהר לפזר את הכנסת ה-21, אז היה חסר לו רק עוד אצבע אחת להקמת קואליציה. הכנסת ה-22 הושבעה ב-ד' בתשרי וכיהנה עד השבעת הכנסת ה-23 ב-כ' באדר. 

ככל שתש"פ התקדמה הבנו שכבר לא מדובר בבדיחה ושהמנהיגים שלנו לא מצליחים להגיע לפתרון הולם, למרות תוצאות הבחירות. ואז נפל הפור, עוד בחירות, ואולי בפעם השלישית זה יצליח. לקראת מערכת הבחירות נתניהו הגיע חדור מוטיבציה לנצח והעלה את החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון לראש סדר העדיפויות. ב- ג׳ בשבט תש״פ – 29/01/2020 האמריקאים נתנו את ברכתם בטקס חגיגי בוושינגטון. דוברו של ראש הממשלה הודיע: "נביא את החלת הריבונות לאישור הממשלה ביום ראשון", אך ימים ספורים לאחר החגיגה הבלון הזה התפוצץ. נתניהו הבטיח שהחלת הריבונות תחל ב-1.7.2020, אך האמריקאים נסוגו כשהם הבינו את ההתנגדות הישראלית גם מצד ראשי ההתיישבות וגם מצד כחול לבן, וכך החלת הריבונות נדחתה למעוד לא ידוע. שנת תש"פ היתה התקווה הגדולה של מבקשי הריבונות, אך גם האכזבה הגדולה, מכיוון שתוך חודשים ספורים הנושא עמד בראש סדר היום המדיני ונפל לתוך מחשכי ההיסטוריה עד להודעה חדשה. 

ההחלטה של נתניהו לקדם את הריבונות ביהודה ושומרון התבררה כצעד נבון, כאשר ב-ו' באדר, בבחירות לכנסת ה-23 הוא ניצח בפער ניכר את שאר המתמודדים, למרות התחלת ההליך המשפטי נגדו. לאחר ימים ספורים התברר שאין לגוש הימין 61 לצורך הרכבת הקואליציה, למרות הניצחון המרשים של הליכוד, וצריך לקדם ממשלת אחדות. הדרך לשם היתה רצופה בפירוק גושים ומפלגות, החל מכחול לבן וימינה ועד עריקתה של השרה לקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס מהשותפות עם העבודה מרצ. לבסוף, בחסות משבר הקורונה, בכ"ג אייר הושבעה הממשלה ה-35 של ישראל כממשלת אחדות פריטטית בין כחול לבן לליכוד. מאז הממשלה הזו ידעה לא מעט משברים קואליציוניים, בעיקר בגלל שימינה, שהושארה בחוץ, מאתגרת את הליכוד מימין. אך גם בגלל פליטות פה מביכות וכיפופי ידיים בין החברים בה. שנת תשפ"א כנראה לא תאיר פנים לממשלה הזו והיא תתפרק במהלכה, אך לפחות למשך תקופה קצרה מדינת ישראל רוותה קצת נחת מתצלומי האחדות בין היריבים הפוליטיים המרים. 

הממשלה לא היתה קמה ללא נגיף הקורונה, כאשר המקרה הראשון שהתגלה בישראל היה ב- 27.02.20, ב' באדר. החולה המאומת הראשון הגיע מצפון איטליה וכך לאט לאט התפשטה המגפה בקרבינו. הממשלה החליטה כבר בתחילת מרץ, והרבה לפני שאר העולם, לסגור את שערי המדינה לתיירים ובהדרגה הבנו שאנחנו בדרך לסגר כללי. בפורים עוד היו מסיבות קטנות, אך המסיבות המרכזיות בוטלו ובליל הסדר ישבנו בסגר כללי, כל אחד עם המשפחה הגרעינית שלו, למעט המנהיגים שלנו , שהחריגו את עצמם בבוטות מההנחיות. גם את יום העצמאות העברנו מכונסים בבתים, אך לאט לאט הרגשנו שניצחנו את הנגיף ועברנו את הגל הראשון טוב יותר מיתר מדינות העולם.

שבועות ספורים לאחר מכן, החלה התפרצות נוספת של המחלה והגל השני הכה בישראל בעוצמה קשה הרבה יותר. בגל הזה הישראלים כבר היו הרבה פחות ממושמעים כאשר הממשלה הצליחה לבלבל אפילו את האזרחים האחראיים ביותר. החלה מלחמה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, שהפכה למביכה ביותר כאשר יו"ר ועדת הקורונה היתה לעומתית לממשלה, ולבסוף הוציאו מידיה את סמכויותיה. בהדרגה החלו יותר מיותר הפגנות ברחבי הארץ נגד מדיניות הממשלה. זה התחיל במחאת העצמאים והשולמנים, שנפגעו אנושות כתוצאה מהסגר וההחלטה להוציא לחל"ת את רוב המשק בעוד להם אין זכאות לדמי אבטלה. לאט לאט ההפגנות התרחבו להפגנות פוליטיות נגד נתניהו, במשך 12 השבועות האחרונים, בכל מוצאי שבת, אלפים פוקדים את כיכר פריז, סמוך למעון ראש הממשלה בירושלים ומפגינים נגד הממשלה. ההפגנות ההמוניות גרמו לרבים לחשוב שאין טעם בריחוק חברתי או שפשוט האשימו את המפגינים בפריוולגיות ששמורות רק להם. לקראת סוף השנה החליטה הממשלה להטיל סגר נוסף במשך שלושה שבועות בתקופת חגי תשרי. המשמעות היא שיש ניסיון למגר את הגל השני של הקורונה, אבל, יש שיגידו, גם את ההפגנות נגד הממשל. חלק ממארגני ההפגנות כבר הודיעו שבתקופת הסגר יפסיקו את ההפגנות וימשיכו מיד שהסגר יותר, אך חלק אחר הודיע כי הוא ממשיך למרות ההגבלות. במצב כזה לא ברור איך יראה הסגר ומה נשאר מההגבלות שהממשלה רוצה להטיל. 

בכל רגע בשנה הזאת היה נראה שאנחנו יותר ויותר מפולגים והשנאה בין הפלגים השונים בעם הולכת וגדלה, היו רגעים שחשבנו שכבר לא נתאושש מזה. החלת הריבונות פילגה את העם, הבחירות ההולכות וחוזרות התישו את האזרחים, הקורונה הרגה אותנו פיזית ונפשית והוציאה מאיתנו את הרע ביותר. ואז בשבוע האחרון שנה השנה הקשה הזו הגיע רגע נחמה אחד, שנזכור גם בעוד 20 שנה שכל שאר האירועים יישארו בין דפי ההיסטוריה, הסכם השלום עם בחריין ואיחוד האמירויות. ללא ספק זה היה אירוע מרגש שהפך את כל מה שידענו עד עכשיו על הסכסוך הישראלי-ערבי. הפלסטינים לא היו עוד פקטור להתחממות היחסים עם שאר המדיניות הערביות וכל מפת המזרח התיכון נראית היום אחרת לגמרי. לרגע אחד ישבנו מאוחדים סביב הטלוויזיה, מסתכלים על ראש הממשלה נתניהו חותם על הסכם שלום חלומי ויודעים שיש לנו עוד הרבה שנים ביחד - כל השבטים שמרכיבים את החברה הישראלית. 

 לסיכום, בעוד 50 שנה, כשתלמידים יתכוננו לבחינת הבגרות בהיסטוריה, הם יתחננו ששנת תש"פ תרד במיקוד. אנחנו, שחיינו אותה והרגשנו את קללותיה על בשרנו, יכולים רק לקוות ששנת תשפ"א תביא איתה הרבה ברכות וישועות. שנה טובה.