משפט ידוע בפרסום שכל איש יחסי ציבור מתחיל מכיר, הוא המשפט: "לא פרסמת- לא עשית".
בואו נצא בתור הנחת יסוד שאת המעשים הטובים שכל אחד מאתנו עושה, זוהי אולי יהירות לפרסם. אין מחלוקת שחסד ומתן בסתר הנו דבר בעל ערך וחשוב. אך הבעיה מתחילה כשאנו בתור קבוצה, בתור גוף, מפחדים לקום ולומר מה הדברים הטובים שאנו עושים.
הנושא- הבוער שעליו רציתי לכתוב הוא היציאה של הציבור הדתי כלפי העם. אנו רגילים ואולי אוהבים לשנוא את התקשורת ולא להתקרב אליה - 'לא מדבשך ולא מעוקצך', כמו שאומרים.
בציבור שלנו יש עשייה כל כך ברוכה וקדושה, אך הכול אנו משאירים אצלנו. לא אחת כשאני נפגש עם אדם מהציבור החילוני ומספר לו על פעילות מיוחדת של בני עקיבא ,למשל, הוא מופתע לגלות כמה דברים טובים הציבור הדתי בכלל והנוער הדתי בפרט עושים.
אנו רגילים לחשוב תמיד במושגים של להישאר בתור עצמנו, לדבר בתוך עצמנו, וכך אנו מפספסים את העם.
תנועת הנוער הדתית לאומית, 'בני עקיבא', ידועה בקרב רוב הציבור הדתי במעשי החסד והתרומה הגדולה שלה לעם. אך מה מכל פעילות הקוד! ש הזו מגיעה לעם ישראל? כמה מגיע באמת לאותם האנשים היושבים בבית ולא מכירים את הטוב שיש בבני עקיבא?
בעוד כחודש בני עקיבא תתכנס לוועידה הארצית - "כנס הרצליה" של בני הנוער הדתי בישראל. בוועידה המתכנסת אחת לארבע שנים ידונו בכובד ראש על היעדים הלאומיים של בני הנוער ועל תחומי הפעילות הרצויים.
זה בהחלט יהיה מחזה משובב נפש, לראות את בני הנוער יושבים ודנים עד השעות הקטנות של הלילה על דברים עקרוניים בחוקת התנועה ובאמירה התנועתית כלפי הציבור.
אך כל זה יהיה למרבה הצער רק בינינו לבין עצמנו...
מה שיקרה הוא שירון מסניף מצפה רמון ידבר עם עדי מסניף קריית שמונה על מה צריך לעשות בעם ואיך אפשר לשנות. אך כמובן, את כל זה להשאיר בינינו לבין עצמנו. וכך נמשיך לדוש ולטחון מים סביב הנושא. אבל אמירה אמיתית, אמירה לחיזוק העם - אין כאן!
בני עקיבא עושה מעשים כל כך נפלאים בחברה ואנחנו לא מודעים לכך. האם אתה מודע לכל מה שבנךבתך עושה בתנועה? האם אתה מודע לדוגמא מהם מעשי החסד המדהימים שהבחורים והבחורות הצעירים עושים שם?! אנו יודעים להתהדר ולנופף בדגל המצביע על כך שאנו התנועה הגדולה ביותר ב! ארץ, אבל מי שומע אותנו? מי מקשיב לנו בכלל?!
שימו לב חברים, למסעות הפרסום הענקיים של תנועת הצופים. תנועת הצופים כבר מזמן הבינה שבימינו קשר עם הציבור אפשרי רק דרך התקשורת. לכן כל דבר שהתנועה הזו עושה יוצא החוצה לתקשורת, והעם אכן יודע להעריך את הפעילות.
בנוסף, כשאני בא בדרישות לתקציבים ממשרד החינוך או לתרומות, עם מה אני יכול לבוא אליהם? איפה ההוכחות בשטח לעשייה?! ושלא נדבר על קידוש ה' הענק שיש בעניין.
אני לא בא להוכיח לאף אחד שהנה גם אנחנו הדתיים עושים ופועלים. אני בא לקרב את העם סביב המכנה המשותף של האחריות ההדדית. "קידוש ה'" הוא לא מושג אוטופי או קיטשי. זה דבר ברור שאנו יכולים וצריכים לעשות בעולם.
הנוער העובד והלומד גם עלו על חשיבות העניין והחלו לפתח את מחלקת יחסי הציבור והדוברות שלהם. לבני עקיבא מאידך גיסא אין בכלל דובר. בני עקיבא הפכה להיות תנועה לא רלוונטית כלפי התקשורת. לפני מספר שבועות התפרסמה כתבה גדולה על תנועות הנוער באחד העיתונים הנפוצים. בראשית הכתבה שמו בגאון שני סמלים של תנועות נוער - 'הצופים' ו'השומר הצעיר'. אך לסמל של בני עקיבא - תנועת הנוער הגדו! לה בארץ - לא היה מקום.
אני לא בא להאשים ולומר שוב את הקלישאה הנבובה, שבגלל שאנחנו דתיים לא אוהבים אותנו, ולכן התקשורת מתעלמת מאתנו. סליחה חברים, אבל האשמה היא בנו! התקשורת לא מודעת לקיומנו ולפעילותנו.
המבחן הוא כלפי ראשי התנועה והנהגתה - האם אנו מדברים עם עצמנו או מדברים עם עם ישראל! הבה נקווה שבזכות העשייה האמיתית והכנה, ולא לשם רדיפת פרסום וכבוד, נזכה לקדש שם שמיים ברבים, בתקשורת ובכל מקום שיש לנו גישה אל לבו של העם.
הכותב הנו בוגר תנועת בני עקיבא, כתב וחבר מערכת העיתון התנועתי 'זרעים'
קדימה בני עקיבא, לפרסומות
בתנועת בני עקיבא יש עשייה ברוכה, אבל כשאין יחסי ציבור ואפילו דובר, מי בכלל יודע על כך? הפכנו ללא רלוונטיים בעיני הציבור, בשל הגישה הרעה שלנו לשמור הכל לעצמנו
