מצטערים, לא יכולנו לשתוק יותר

בערב יום חמישי פרסמה חברת הכנסת סתיו שפיר פוסט בדף הפייסבוק שלה בו האשימה את המגזר הדתי לאומי ומפלגתו, הבית היהודי, בכך שהקרביות של מפלגתו מושקעת בעיקר במלחמה על קומבינות לפטורים מגיוס למצביעה.

בהאשמות פרועות האשימה שפיר כי 1500 חבר'ה המוגדרים כדתיים מתגייסים מדי שנה למסלול גיוס מקוצר בו הם מקבלים מסלול קליל ואפילו כסף 'במתנה' מהצבא. את הנשים הדתיות האשימה בכך שהן מקבלות פטור כולל משירות, תוך כשהיא מתעלמת לחלוטין מעניין השירות הלאומי.

עוד האשימה את מנהיגינו בכך שהם מעוניינים לנתב את הציבור, שכביכול מעדיף לשרת שירות מלא, למסלולים סטריליים ונפרדים. את הציבור אשר משקיע יותר מהכל בניסיונות להתגבש יחד לעם אחד ובעבודה יום יומית בחיבור לכל עם ישראל, בהתנדבות, במכינות, בישיבות ההסדר, בשירות הלאומי ובגרעינים התורניים הרבים, היא האשימה בכך שהם לא להתערבב בציבור הרחב.

בסיום דבריה פרסמה שפיר את התמונה הבאה:

( צילום מסך)

את לא מכירה אותנו

במחאה על דבריה המעוותים של שפיר, פרסמנו לראשונה בדף הפייסבוק דוסים מצייצים פוסט פוליטי. מעולם לא נגענו בדברים שנגועים בפוליטיקה, מתוך עיקרון שזהו דף הומוריסטי. עם זאת, אנחנו לא יכולים לשתוק עוד ולתת לשקרים כמו בתמונה המצורפת להישאר ללא מענה. כי זה כבר מעבר לפוליטיקה, זו כבר השקפת עולם והסתה נגד ציבור שלם נאמן.

ח"כ שפיר כנראה לא חיה איתנו, כתבנו. לא מכירה את הנתונים, לא מכירה את אחוזי הגיוס, את כמות המתגייסים לקרבי, את אחוזי היציאה לקצונה וכן- את אחוז הקורבנות שמסרו את נפשם מהציבור הדתי לאומי, כתבנו בכעס. כנראה שאנחנו נוחים בשביל ח"כ שפיר רק כשאנחנו מתים.

למרות הנגיעה הפוליטית, אנו כחיילים וקצינים קרביים, כבוגרות השירות הלאומי וכאחים למשרתים ברגעים אלו בצבא ומסכנים את חייהם- לא יכולנו לשתוק מול השקרים האלו. ח"כ סתיו שפיר , אם את לא מכירה את הנתונים, את המציאות, אם את לא מכירה אותנו (ואת לא)- אנא שמרי על זכות השתיקה.

(עיצוב: דוסים מצייצים)

לאחר פרסום הפוסט שלנו, הגיבה חברת הכנסת לדברים, וניסתה לומר שהתכוונה לבית היהודי ולא לציבור הדתי לאומי כולו. טענות אלו לא מתיישרות עם מציאות הדברים שכתבה. לאחר שכתבה לנו בהודעה פרטית כי תשמח שדבריה יפורסמו בנפרד, כתבתי לה את הדברים הבאים המתפרסמים כאן לראשונה:

שלום סתיו, שמי אביתר, אני אחד המנהלים של הדף, עובד במשרד פרסום בתחום הקריאייטיב והניו-מדיה וסטודנט לתואר שני במגמת תקשורת-פוליטית באוניברסיטה העברית.

כל הבוקר עברנו על כל התגובות של הפוסט אשר פרסמנו ב'דוסים מצייצים'. לא ציפינו לכמות תגובות כזו. כל התגובות שהיו על גבול ההסתה הוסתרו מידית. כל מה שעבר את גבול ההסתה הברור נמחק מידית. לא בגלל שאנחנו נגד שיח ציבורי, להיפך, אנחנו רוצים להישאר בגבולות השיח הציבורי הראוי.

וזו בדיוק הסיבה שחרגנו ממנהגנו ופרסמנו את הפוסט. מכיוון שלטעמנו הפוסט שלך הוא יציאה מגבולות השיח הלגיטימי, בעיקר בגלל התמונה עצמה, המציגה מציאות כל כך לא נכונה שזה כואב. זו הכפשה פוגעת במובן הכי עמוק של המילה. הזדעזענו כשראינו את הפוסט שלך.

למה זה כל כך כואב? כי פגעת בציפור הנפש שלנו. כי שירתנו. ואחים שלנו משרתים. ואנחנו משרתים במילואים. וחוסר ההפרדה בין ההסדר ובין כלל הציבור הדתי לאומי זועק לשמים. נכון, יש בעיות בהסדר, גם אני יודע שיש הרבה מה לתקן שם. אבל למה לתקוף ולהכליל את כולנו?

זה כואב כי שירתתי שש שנים בגדס"ר גבעתי ונתתי שם את הנשמה שלי. הייתי בקבע ובקצינים לא כי יש משכורת גבוהה או כי זה "נחמד" להיות עם תבור וארונות על הכתף- אלא כי האמנתי שזה מה שצריך. זה כואב כי איבדתי שני חיילים שלי בקרב ברצועה. זה כואב כי אבדתי חברים. זה כואב כי עד היום השירות הצבאי הוא חלק נכבד מהחיים שלי, בין בסיוטים בלילה, בין בשירות מילואים ובין כי בצבא הכרתי לראשונה את מי שהיום אשתי.

זה כואב כי זה לא אנחנו. זה כואב כי הפוליטיקה גורמת לאנשים להכפיש, לעוות ולהציג מציאות בעייתית ולא נכונה. לא פעם מגיבים לנו בדף "מה אתם צוחקים על דברים צבאיים?! לכו תתגייסו!!!" לך תסביר למגיבים כמה הם לא מכירים את המציאות.

וכשפוליטיקאים, שאמורים להכיר את המציאות המורכבת, דווקא הם מקבעים את הבורות ואת הפערים- זה מאד פוגע, די עצוב וקצת מרגיז. חבל לנו שהפוליטיקאים שלנו לא מסוגלים לעשות את ההפרדות החשובות האלו. התמונה שצירפת לפוסט לא עושה את ההפרדות האלו. היא מקבעת, משרשת ומטמיעה את הבורות.

ועוד יותר עצוב שהפוסט שלך מקודם בפייסבוק בקידום ממומן... מה שאומר שיש לך אינטרס לפגוע בנו. מה שכנראה לא הבנת זה שלא פגעת בבית היהודי, אלא בכל הציבור הדתי לאומי. (שלא כולו הצביע לבית היהודי, כידוע). את תקפת את כולנו ואנחנו באמת לא מבינים למה. (אגב, מבחינה פוליטית הבית היהודי בהחלט יוצאים מחוזקים מההתקפה שלך).

אני לא רוצה להיכנס לכל הנתונים ולכל ההשקפות על ישיבות ההסדר ותרומתם לצבא, אבל אי אפשר שלא להציג קצת נתונים אחרים.

בכל שנה מגיעים להסדר כ-1,500 תלמידים (כולם משלמים מכיסם האישי כ-40,000 ש"ח לטובת לימוד התורה). 500 מתוכם עוזבים לאחר שנה-שנתיים בישיבה ומשרתים שירות מלא. מבין האלף הנותרים, כ-300 מאריכים את שירותם הצבאי (בעיקר בתפקידי קצונה ופיקוד). כלומר, נשארנו עם כ-700 לומדי תורה, שאיש מהם אינו משתמט מהצבא, וכל אחד מהם משרת שנה וחצי. זה הסיפור. עשירית בלבד מכלל הציונות הדתית. זה הכל. על זה את תוקפת את כולנו? שלא לדבר על האלפים החרדים.

כמה חילונים היו הולכים למסלול בו הם משלמים 40,000 ש"ח כדי ללמוד שלוש וחצי שנים, לא מקבלים אפילו תעודה מסכנה בסוף המסלול הזה, יוצאים לשוק הלימודים והעבודה בגיל 23 ולרוב כבר בעלי משפחות?

זו מסירות. זו אמונה בדרך. ההסדרניקים לא מקבלים פטור, הם מקבלים התחייבות ארוכת טווח וקשה. אישית לא הייתי בהסדר- גם בגלל העניין הזה. לא יכולתי להתחייב לדבר כזה ולכן העדפתי מראש לשרת שלוש שנים.

רוצה לדבר על מידת הנשיאה בנטל? ובכן, יותר מ-80% מההסדרניקים משרתים בקרבי. פי כמה מהשיעור בכלל האוכלוסייה. רוצה לשקלל שנה וחצי בקרבי (ועוד שנים ארוכות במילואים) לעומת שלוש שנים בלשכה ממוזגת...?

לגבי הבנות- רוב מוחלט של הדתיות משרתות בפועל שנתיים או שנה בשירות צבאי/לאומי. זה נתון שלא מופיע בכלל בפוסט שלך. נכון, חלקן "רק" שנה ועל זה יש מה לדון. אבל מכאן ועד "בת דתית-0 חודשי שירות"? זה מקומם. זה עצוב. זה לא נכון. אחת מהמגיבות כתבה ככה: "ממש עושה חשק להמשיך את השירות לאומי... אם זה נחשב ל0 חודשים אז למה אני עדיין פה?" אני חושב שזה ממצה את הטענה שלנו. במקום לחזק את אלו שכן תורמים ונותנים מעצמם- החלטת לתקוף אותם.

הפוסט אמנם נועד לפגוע אלקטורלית בבית היהודי/בנט- אבל פגע בציבור שלם.

אני מקווה שהדברים הובנו כראוי. אבל המלצה אחת אישית- אל תערבי את הבית היהודי בצורה כל כך משמעותית ומודגשת, למרות שזו הייתה מטרה לכתחילה. עדיף לוותר על ההתקפה נגד הבית היהודי כדי להשכין איזושהי הבנה עם ציבור אמיתי, לא עם ציבור בוחרים.

תביני, נפגענו. כולנו. לכן לא יכולנו לשתוק עוד. כשאדם נפגע (או ציבור שלם) לא יעזור לענות לו במובנים שכלתניים או בנתונים של הצבעות או הצעות חוק. זה לא מעניין ולא יעזור. כשאדם נפגע- קודם כל צריך להבין אותו ולהזדהות עם התחושות. אחר כך אולי אפשר להסביר שהפוגע הוא מישהו אחר.

כרגע זה רק יגרום לך ולכולנו עוד נזק. חבל, אנשים אחים אנחנו. ולא במובן הפוליטי-אקטואלי של "אח".

בתקווה לטוב,

אביתר

כותב המאמר הוא מנהל בדף הפייסבוק 'דוסים מצייצים'