ברשתות החברתיות וערוצי התקשורת התפתח בימים האחרונים דיון ער ותוסס סביב שאלת עיצובם של השטרות החדשים של מטבע "השקל החדש". לאחר שהוועדה הממשלתית סיימה את דיוניה, התפרסמו שמותיהם של ארבעת האישים שיונצחו על השטרות: רחל בלובשטיין-סלע ("רחל המשוררת"), שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג ונתן אלתרמן.
עיצובו של המטבע הישראלי, כמו גם שמו, השתנו כמה וכמה פעמים במהלך 64 שנות קיומה של המדינה; המטבע הנוכחי, "שקל חדש", הוכנס לשוק לראשונה רק בשנת תשמ"ה (4.9.1985) במקומו של ה"שקל" הישן. שטרות הסדרה הראשונה של הש"ח עוטרו בדיוקניהם של שבעה אישים יהודיים: רמב"ם, לוי אשכול, גולדה מאיר, משה שרת, ש"י עגנון, יצחק בן צבי וזלמן שז"ר. מתוכם המשיכו לעיצוב של הסדרה הבאה רק ארבעת האחרונים, עקב המעבר לשימוש במטבעות שביטל את הצורך בשטרות נמוכי הערך.
לפני למעלה משלוש שנים הודיע ראש הוועדה לעיצוב שטרי כסף מעות ומטבעות זיכרון של בנק ישראל, השופט יעקב טירקל, כי סדרה שלישית של שטרות חדשים עתידה לצאת מבית הדפוס הממשלתי. ביקורת ציבורית התעוררה כשהתברר שהשטרות מנציחים גברים-אשכנזים בלבד (בנימין-זאב הרצל, דוד בן-גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין) ומדירים נשים ומזרחים.
דוד וזאנה, מבאי ביתו של הרב ויו"ר עובדי בנק ישראל לשעבר, הציע להנציח את דמותו של הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל על אחד משטרות הסדרה החדשה, אך לא זכה בתמיכה רבה. חברי הוועדה חזרו אל חדר הישיבות ויצאו משם רק לאחר כשנה ורבע; את מקומם של המנהיגים יתפסו המשוררים והמשוררות, קבעה הוועדה, ועוררה שוב ביקורת ציבורית על היעדרו של המשורר המזרחי (ומה עם המשוררת המזרחית?!).
בימים האחרונים, בעקבות הפולמוס המחודש, שבה ועלתה ההצעה לקבוע את דיוקנו של הרב זצ"ל לצד דיוקנותיהם של המשוררים טשרינחובסקי ואלתרמן. דורשי טובתו וזכרו של הרב סבורים שהדבר מתוקן ומקובל, אך האם אכן ראוי שדיוקנו של הרב זצ"ל יתנוסס על שטר? לדעתי, הדבר פסול מכמה טעמים.
ראשית, מאחר שעל שאר השטרות עתידים להדפיס דיוקנות של משוררים, מה לו לרב זצ"ל ביניהם? מילא אם ההצעה הייתה להדפיס את דיוקנם של הראי"ה קוק או רבי שלום שבזי שמשכו בעט המשוררים, אך האם הרב זצ"ל עונה על הקריטריון הבסיסי הזה? האם הוא היה משורר או אפילו בעל נפש שירית? כלל וכלל לא! הוא היה איש הלכה מובהק ולא עסק מעולם בשירה. אכן, ניתן לחלוק על החלטת הוועדה להנציח דווקא את משוררי העלייה השלישית והרביעית על שטרות המדינה, אך כל עוד לא נבחנו מחדש הקריטריונים והוצעו אחרים במקומם, יהא טעם לפגם בסטייה משורת הדין כדי להכניס באופן מלאכותי את הרב זצ"ל לרשימה.
שנית, גם אם נניח שהוועדה לעיצוב שטרות הייתה חוזרת לשולחן הדיונים שלה לעוד שנה ורבע ויוצאת משם עם החלטה חדשה: את שטרות הסדרה החדשה יעטרו פניהם המחייכות של מנהיגים רוחניים דווקא, גם אז לדעתי ראוי לדחות את הצעתו של מר ואזנה. אין זה מכבודו של הרב זצ"ל שברח מכסף וחומריות כמו מאש - כפי שמספרים מקורביו ובני ביתו - שפניו ייקבעו דווקא על שטר כסף. הרב נעים, אחיו הגדול של הרב זצ"ל, מספר כי כשהוא ומרדכי היו רק ילדים, היו אנשים שרצו לעודד את התלמידים ללמוד תורה למרות העוני הגדול, ולכן היו מחלקים פרסים כספיים לתלמידים שעמדו בהצלחה בבחינה על שלמדו. מרבית הילדים היו קונים בפרס ממתקים ירושלמיים, כגון "רחת לקום" (ממתק רך העשוי עמילן, סוכר ומי ורדים) ו"שער אִיל בנת" (פקעת חוטי סוכר אדמדמים), אך הילד מרדכי היה קונה בכסף בלוק קרח שבמימיו הקפואים היה טובל את רגליו בשעת הלימוד הלילי כדי שלא להירדם. אח אחר של הרב, שמעון, מספר שברחוב הסמוך לבית ילדותו ברובע היהודי של העיר העתיקה, היו כמה חנויות קטנות שמכרו מיני מתיקה ומאפים בנוסח הספרדים; בכל שבוע הייתה אמם של ילדי משפחת בן אליהו נותנת להם דמי כיס, חצי גרוש לכל אחד, כדי שיקנו לעצמם דברי מתיקה. אך בעוד ששאר האחים היו קונים בכסף ממתקים, מרדכי היה מעביר את הכסף לידיה של משפחה ענייה. גם הרב שמואל זעפרני, מזכירו ויד ימינו של הרב במשך שני עשורים, מספר איך פעם הציע להם עשיר יהודי תרומה כספית עצומה, אך הראשל"צ דחה אותו בקש. לאחר שהעשיר יצא, אמר הרב למזכירו הטרי והמופתע: "בני, עוד ירדפו אחריך עם מאות אלפי דולרים. אנחנו לא נוגעים בכסף. מי שרוצה לתרום - שיעביר ישירות למוסדות. דע, היכן שיש כסף - יש לכלוך". כמעט ואפשר היה לומר על הרב זצ"ל שהוא "לא ראה צורת מטבע מימיו" - והאם ראוי אפוא להנציח את זכרו דווקא על שטר כסף?
אך קשה מכל היא הטענה השלישית שבפי. אני בעניי שולל את הרעיון להנציח רב בן-זמננו על שטר מפני שאני חושב שהדבר יוביל לתחרות מכוערת. אהבנו את הרב, הערצנו אותו; הוא היה כלל-ישראלי בעינינו, רב שהיה אהוב על רבבות אנשים מכל המגזרים: חרדים ולייטים, חילונים ודתיים-לאומיים. במו עינינו ראינו את בקיאותו בתורה וגדולתו בעבודה, את אישיותו העדינה ולבו הרחום והטוב מחד, וגבורתו ואמיצותו במלחמה על דמותה של היהדות מאידך. אך מי יתקע לידינו שהרב זצ"ל ראוי להנצחה יותר מהרב שך, הרבי מלובביץ' או הרב קאפח? האם מציעי הרעיון אינם שמים לב שהצעתם רומסת את כבודם של חכמים אחרים, ו"מוציאה לעז על הראשונים"? האם לא ברור להם שהם מכניסים את עם ישראל למאבק פוליטי מביש שבו ימדדו למי יש "גדול" גדול יותר? האם את הפולמוס הכואב על הדרתם/אי-הדרתם של משוררים נרצה לראות מתרחש גם סביב זהותו של הרב הנבחר להנצחה?
וכאן ראוי להעיר עוד שקביעת זהות הראויים להנצחה אינה צריכה להיות מוכתבת מראש על ידי פוליטקאים ועסקנים ואפילו לא להיות תוצאה של "שיריון מקומות" ואפליה-מתקנת מגדרית. לא, הוועדה אמורה לבחור באופן חופשי דמויות שחשיבותם ומרכזיותם בתרבות היהודית וביצירה הישראלית התקבעו כבר בתודעה הציבורית.
הההצעה להנציח דווקא את הרב זצ"ל מקוממת אותי - ואני בטוח שהייתה מקוממת גם את רבנו הענו עצמו. רעיון מגוחך זה, טוב לו לא היה נהגה כלל. וכבר אמרו חכמינו: "אין עושים נפשות לצדיקים; דבריהם הם זכרונם" (ירושלמי, שקלים ב, ה)