תתקוף או לא תתקוף? ככל ששעון החול הולך ומתרוקן, כך שאלת המתקפה הישראלית על איראן הולכת ונעשית אקטואלית יותר ויותר. עיתונאים, פרשנים ומומחים בארץ ובעולם מעלים את השערותיהם לגבי הסבירות של מתקפה כזו, סיכויי הצלחתה, השלכותיה והשפעתה. נראה שממשלת ישראל תידרש להכריע באחת ההחלטות הגורליות ביותר בתולדות ישראל, החלטה שתוצאותיה עשויות להשפיע על העולם כולו.
איננו יודעים מה ילד המחר, אולם כיהודים, כדאי לשים לב לנקודה חשובה. כבר עכשיו, עצם הדיונים סביב שאלת התקיפה באיראן, מהווים קידוש השם והרמת קרן ישראל בעולם. אילו היתה הבעיה האיראנית באה לעולם רק לשם כך, דיינו.
שימו לב מה מתרחש פה: לראשונה מזה אלפיים שנות גלות, היהודי אינו זה שמצטנף בפחד בפינה, ממתין לשמוע את הגזירות החדשות שיטילו עליו הגויים, או את שעטת הקלגסים הפורצים לעיירה. הפעם היהודי הוא החזק, הוא בעל היכולת והעוצמה - וכל העולם ממתין בדריכות ובחשש לקראת תגובתו. והרי לא מדובר כאן בביעור כמה מחבלים מתוך מחנה פליטים; מדובר במתקפה על מדינה חזקה, הנמצאת במרחק אלפי קילומטרים מישראל, בעלת צבא מאומן, כלי נשק חדישים ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים. מדינה שעומדת מאחורי הטרור העולמי, שזרועותיה והשפעתה חובקות תבל, שמייצגת מאות מיליוני מוסלמים מאמינים. ואת המדינה הזו, ישראל שוקלת ברצינות לתקוף - והאופציה הצבאית הזו אינה נחשבת להרפתקה מגלומנית או להתקפת התאבדות, אלא לאיום רציני ומשמעותי, שאיש בעולם אינו מקל בו את ראשו! עצם קיומה של אפשרות כזו בידי ישראל, עצם העובדה שהעולם מכיר בכוחנו ויכולותינו - היא התגשמות של התפילה "הרם קרן ישראל עמך". עם ישראל אינו עוד נרדף, שפל ובזוי, שאיש אינו סופר אותו, אלא הוא שחקן משמעותי ומרכזי על במת ההיסטוריה. ובין אם זה מוצא חן בעיני היהודים או לא, הגויים תופסים את עם ישראל כנציגו של ה' עלי אדמות, כך שכבודה של ישראל הוא גם כבודו של ה'.
יש הרואים במלחמות ביטוי לטיפשות ולרוע האנושיים, תופעה הנובעת מפרימיטיביות, בערות ושנאה, שסופה לעבור מן העולם. הדורות העתידיים יתייחסו למלחמות ההיסטוריות באותה תדהמה בו אנו מתייחסים כיום לתופעות פרימיטיביות כמו קניבליזם ועבודת אלילים. אכן, גם אנחנו מאמינים ב"וכתתו חרבותם לאתים", אולם מאידך גיסא, אנו גם מכנים את ה' בתואר "גיבור מלחמה". מלחמות ישראל, כאשר הן צודקות, אינן מבטאות אלימות ואכזריות גרידא, אלא גילוי של הצדק והזעם האלוקיים כנגד הרשעה. כאשר ה' נפרע מן הרשעים, בין אם בדרכי נס ובין אם באמצעות צבאות ישראל, שמו מתגדל ומתקדש. העובדה שלישראל יש את היכולת והעוצמה לתקוף בכל מקום וזמן שתבחר, ממחישה לעולם את כוחו של ה' אותו הוא חולק לבניו, ומראה לו שיש דין ויש דיין.
כאשר מדענים איראניים מוצאים את מותם בנסיבות חשודות; כאשר ידיים נעלמות מחוללות פיצוצים ומחבלות במשאבים הצבאיים האיראניים; כאשר וירוס מיסתורי משבית את מערכות המחשבים, והאקרים אלמוניים מפילים אתרים של ארגוני טרור - מרגישים כולם שלא אלמן ישראל. חילול השם שבגלות, של "באמרם אליי כל היום איה אלוהיך", עבר מן העולם. ישראל הפכה לסמל של תעוזה ויצירתיות, של עורמה וכוח, וגם שונאיה נאלצים לענות על כך אמן בעל כורחם.
מה שמוטל עלינו הוא להיות ראויים לכך. לזכור את ה' אלוקינו, הנותן לנו כוח לעשות חיל, ולשאת את שמו בגאון ללא גמגומים והתנצלויות. לקדש את שמו בכל מקום ובכל תחום, כדי שנהיה ראויים לשאת אותו גם לשדה הקרב. ואם אכן נעשה זאת, הרי שכל העומד כנגד ישראל - כאילו עומד כנגד ה', ובע"ה נזכה שיתקיים בנו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך".
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר-אילן