בכ"ב שבט חל יום גוש קטיף במערכת החינוך, זהו זמן מצוין להסתכל על מה שהיה פה מאז ולחשוב לאן אנחנו הולכים מכאן.
בתקופת ההתנתקות/הגירוש/העקירה (בחר על פי הזרם אליו אתה משתייך) הציבור שלנו דיבר הרבה. דיבר הרבה על "באהבה ננצח", על כך שהניתוק שלנו במשך שנים מכל חלקי עם ישראל הביא למצב הזה. הבטחנו "להתנחל" בלבבות. חוגי בית, פנים אל פנים, דלת לדלת.
הגרעינים התורניים והגרעינים המשימתיים אכן מתחזקים. מתקיימות עוד ועוד פעילויות שמצמיחות את החיבור בין חלקי העם. קמו ארגוני ביקורת תקשורת ומחאה פוליטית שפועלים ללא לאות על מנת להיכנס לתודעה של "הישראלי".
שכחנו את המהות
אבל למרות שהבטחנו לאחר העקירה "לא נשכח", יש בתוכנו "שוכחים".
לא שכחנו את שמות היישובים, לא שכחנו איזה פריחה ושגשוג היו שם. שכחנו את המהות.
חלק מן "השוכחים" עושים חשבון פשוט, התחבקנו עם המפנים, שרנו שירי דיבוק ואחווה והנה פינו אותנו בקלות. יש האומרים, היו יכולים לשלוח פקס והעניין היה נסגר.
אז המסקנה המתבקשת, אם לא נלחם יפנו אותנו שוב ושוב. "אמרנו לכם" זה המרכיב המרכזי של שוכחים אלו. הם שוכחים שכל המסקנה הייתה שהניתוק הזה הוביל לכזאת קלות של עקירה. הם טוענים שצריך לפעול בצורה יותר כוחנית, להילחם בממסד. לדאוג לכך שיפחדו "להתעסק איתנו".
מהצד השני נמצאים "שוכחים" אחרים, יש יקראו להם ישיבות "הקו", הם אמנם ממלכתיים, כמובן שלא יתמכו בפעילות מחאה חריפה. אבל הם שוכחים את החיבור שהיה חסר לפני העקירה. מה שקראנו לו: הניתוק מ"מדינת תל אביב". הניתוק מתבטא בתמיכה במועמדים מסוימים בבחירות לכנסת, בבחירות לרבנות הראשית, בבחירות במועצות המקומיות ועוד.
נכון, השוכחים משני הסוגים, הם לא הרוב. נכון, התקשורת הפנים מגזרית ואפילו הכללית מציגה אותם בצורה לא פרופורציונאלית, ובכל זאת אנחנו חייבים להילחם בשכחה הזאת שמתחילה לנגוס בנו מכל צד. השכחה הזאת מובילה אותנו לפירוד ומחלוקת בתוך הציבור אבל בעיקר היא מובילה אותנו לניתוק גדול מהעם.
אז מה כן?
יש אמצע, זה לא- או זה או זה.
אפשר להיות נגד "תג מחיר" ולא להיות שמאלני.
אפשר להיות בעד התנחלויות ולא להיות "קיצוני".
אפשר להיות נגד תקשורת לא הוגנת גם מימין וגם משמאל.
אפשר לתת יחס הוגן לערבים ולדרוש יד קשה נגד מחבלים ועוזריהם.
יש אמצע, הוא לא אמצע/מרכז כמו של מפלגות מרכז.
אין בו פשרות על השאלה של מי הארץ הזו.
אין בו פשרות של מרחם על אכזרים שסופו ידוע..
הוא לא אמצע מדיני! הוא לא אמצע בדיעבד.
הוא לגמרי לכתחילה.