באותו יום ארור, בלוויה של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו כבר ידעתי שהטלפון עומד להגיע. ההקפצה לצו 8. למחרת עוד הספקתי להשתתף בחגיגות שבע הברכות של בת מדרשת צוריאל, בה אני עובד, שנפתחו באזעקה הראשונה באשדוד. לאחל לזוג בניין עדי עד כתגובה ציונית הולמת לרצח ולאזעקות. ואז זה הגיע. בבוקר שלמחרת.
"יאללה כנפו, תתארגן ותגיע. מתחילים". כך נפתחה שיחת הטלפון מסא"ל יואב שבישר את תחילתו של המבצע. עדיין השלב האווירי. עדיין רק בכוננות אך כשמזמינים אותי זה אומר שהמצב לא טוב. ענף זו"ק ברבנות הצבאית עוסק במלאכה הכי שחורה ועצובה שאפשר להעלות על הדעת - טיפול בחללים והבאתם לקבר ישראל.
הקיץ ליוויתי שישים וארבעה חיילים שמסרו נפשם על הגנת הדרום. ליוויתי כל אחד ואחד מהם מרגע ההודעה על הנפילה והטיפול בשטח (שמגיעה בטלפון האדום עם הצלצול הקצר והמטריד. אני עדיין חולם לפעמים בלילה על הצלצול הנורא. הפחד המשתק שאולי זה חבר קרוב או בן משפחה), דרך הפיקוח על הזיהוי הרפואי (בחיי שניסיתי להימנע מלהיות שם ברגעים הקשים הללו) ועד לפרידת המשפחות מהיקר להם וקבורת החלל בבית העלמין.
לרגע אחד זה לא היה קל. בשום שלב לא התרגלנו. לכל חלל יש שם והטיפול נעשה כל פעם באופן אישי. מאיתן ברק, הנופל הראשון במבצע צוק איתן ועד הדר גולדין הנופל האחרון.
השתדלנו למלא את כל בקשותיהן של המשפחות ולהקל עליהן ולו במעט את הכאב הנורא. השתדלנו למהר בזיהוי, לפני שאנשים קטנים וטיפשים ימהרו לפרסם את השמות בקבוצות ווטסאפ. אבל הכל תחת כלל הברזל של הרבצ"ר - אפס תקלות.
ועכשיו אנחנו בשלב הסיכומים והלקחים ואני מבין כמה משמעות יש לתפקיד האפרורי הזה. איך הוא הכריע את המערכה הזו בזכות היכולת המקצועית לזהות את כולם כולל כולם ולא להשאיר אף משפחה בסימן שאלה.
זהו סיפורם של עשרות קצינים וחיילים שעבדו מסביב לשעון. שישנו דקות בודדות כשהדבר התאפשר, לוחמי שקט שלא זכו לביקורים מיוחדים של המוני בית ישראל הנפלא, שלא זכו לקבל לחבילות אוכל וציוד, עיסוי שוודי ומטען נייד - אבל כל אחד מהם גיבור גדול. יוכיחו הדמעות שהתערבבו בזיעה ובדם, המבט העייף וההתפרקות על רצפת הבטון האפורה רגע אחרי יציאת ארון הקבורה. רק עד האירוע הבא.
על פי המסורת, בתאריך ז' באדר, בחורף הקרוב, נצום כולנו ונפלל על קברו של החלל האחרון עד לאותו תאריך. נבקש מחילה וסליחה אם פגענו במי מהחללים במהלך הטיפול. נאמר שכל מה שעשינו היה כמנהג צבא ההגנה לישראל והחברה קדישא בארץ הקודש. את יום תעניתם של חברה קדישא מסיימים דווקא בשמחה. סיום מסכת וסעודת מצווה שנושאים בה תפילה שסיימנו בזה את תפקידנו. שנישאר מובטלים.
אחתום בתפילה כפי שנוהגים אצלנו לחתום מיילים והודעות רשמיות של הענף:
"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלהים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר"
נריה כנפו הוא סמל (במיל) ברבנות הראשית ומנהל פרויקטים במדרשת צוריאל