לפני שנה החלטנו שהגיע הזמן לבנות. חיינו מספיק זמן במקומות זמניים ועכשיו מצאנו את מקומנו על פני האדמה. בחרנו בתקומה, שכונה חדשה יחסית ביצהר. לא רצינו לבנות במרכז השכונה אלא במקום האופטימאלי לבנות בו - גם מרחיב את גבולות הגבעה, גם לא קרוב מידי או רחוק מדי מהשכנים. מתחילים לעבוד. מחפשים קבלן, מכינים תכניות של שלד, פנים, חלונות, שקעים, תאורה, אינסטלציה. איפה יהיו חדרי הילדים? והיכן נניח את הספות ומדפי הספרים? לאן נפתח חלונות כדי ליהנות מהנופים עוצרי הנשימה שסובבים את ביתנו? לכל פרט בבית הוקדשו זמן ומחשבה מרובים.
הכול מתחיל ב"ה להתקדם שלב אחרי שלב. קודם ישור השטח וסלילת כביש, יציקה, העמדת השלד, קונסטרוקציה רצינית לגג הגבוה. עכשיו כבר אפשר לעבור לחלוקה הפנימית ולבחירת צבעים לקירות, כיורים, אסלות, אמבטיה, ריצוף כולל קרמיקה לכל שירותים ומטבח. מחפשים גם מטבח ודלתות, ואפילו בתי מזוזה נקנו מבעוד מועד. כבר הגענו לשלב כמעט אחרון - כבר אחרי החלונות והתקנת האינסטלציה. ואז דפיקה בדלת.
"קומו מהר, הורסים במאחז הסמוך ואתם הבאים בתור!!" בעלי רץ החוצה ואני בבית מתפללת. ואז השופל עובר מתחת לחלון.
זהו. רק נס יציל אותנו מההרס הזה! אני מתפללת שעד שיגיע לכביש שלנו משהו בו יתקלקל, אבל הודעת סמס קוטעת את הכל. "הבית הרוס".
כולם אומרים לנו - "נו, בטח ידעתם שזה יקרה, לא קיבלתם התרעה"? לא. לא קיבלנו התרעה. אף אחד לא התריע לפני, אף אחד לא דיבר איתנו לפני ההרס וגם לא לאחריו. באו, הרסו, הלכו. והכל נשאר שם - הקירות הצבעוניים, הקרמיקה המהממת, החלונות שהכניסו באותו בוקר...
אל תטעו - לא היה כאן שום דבר חוקי. לא התרעה, לא צו, לא קנס. גם ההרס בוצע באישון ליל. כגנבים בלילה ולא כמבצעי חוק.
מי שרוצה לבנות בית או אפילו לסגור מרפסת בעיר מגיש תוכניות לעירייה ומקבל את האישורים הדרושים. ביצהר זה לא עובד ככה. למרות שמדובר באדמות מדינה לא מאשרים לנו כאן לא בית ואף לא מרפסת. הכול דורש אישור של שר הביטחון ושל אמריקה הגדולה. והאמריקאים - מה אכפת להם מהבית שאני בונה באיזו גבעה קטנה בשומרון?!
ומה עם הילדים? ב"ה הגדולים ממש לא מבינים על מה המהומה. ה' נתן לנו את הבית הקודם והוא גם ייתן בית חדש -"ה' הוא המלך ואין עוד מלבדו", הוא יותר חזק מכל הרשעים האלה וגם יותר חזק מאיתנו. מאמינים בלב שלם שהישועה תעמוד לנו ממקום אחר. ועם כל זה הם מביטים בי, לא מבינים למה דוקא לנו, למה דווקא עכשיו. להם לא אכפת מפוליטיקה ומהאמריקאים. הם חלמו על ליל הסדר בבית החדש שלהם. שלנו. הבית שחרב.
נכון, אנחנו לקחנו סיכון ובנינו על אדמות מדינה. אדמות שממשלת הימין הבטיחה להסדיר ולא עשתה זאת. האדמה הזאת ללא בעלות. גם לא של בג"ץ. אם עומדים להסדיר את חוקיותנו כאן למה קודם להרוס ורק אז לשאול שאלות?
בני בן השנתיים וחצי הגיע להריסות ואמר "הבית הגדול נשבר, נבנה עוד אחד!!" וחזר על זה שוב ושוב. ואנחנו נבנה שוב לכבודה של ארץ ישראל, לכבוד ה' יתברך ולכבוד (ובעזרת) כל היהודים שזקוקים לנו על מנת להגשים את חלום הגאולה שלנו ושלהם!