התשפוט את עיר הדמים? בלוח השנה קרה דבר די נדיר. שנה מעוברת שבה חשוון וכסלו חסרים (כ"ט יום בכל אחד מהם) וראש השנה בשבת (קביעת זח"ג). בשנים כאלה אנחנו קוראים את פרשת אחרי מות ופרשת קדושים בנפרד, ואף אחת מהם אינה נופלת על ראש חודש, ערב ראש חודש או שבת הגדול, כך שיש לקרוא את שתי ההפטרות המשויכות להן.
שוד ושבר, אחת ההפטרות היא מיחזקאל כ"ב: "ואתה בן אדם התשפט התשפט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה". בפרק זה יחזקאל מביא את זעמו של הקב"ה על הנעשה בירושלים רגע לפני הגלות.
הנה טעימה:
אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ
לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ
יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ.
קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ.
אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם
וְאֶל הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ
זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ.
עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ
טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ.
במשך השנים בירושלים עשו כל מאמץ שלא לקרוא את ההפטרה הזו, כך שבכל פעם שהפרשות האלה מחוברות נקראה ההפטרה השניה (הלא כבני כושיים... מספר עמוס), וכן כאשר הן נפרדות ואחת מהן מחוברת לראש חודש קראו את ההפטרה מספר עמוס בשניה. הדברים הגיעו לכך שקשה לומר איזו משתיהן היא הפטרת אחרי מות ואיזה היא הפטרת קדושים.
אבל בשנים כמו שלנו, מה עושים? איזה פתרון אפשר להציע?
בחלק מהחומשים מופיעה "התשפוט" ראשונה מבין השתיים ובחלק שניה. בלוח ארץ ישראל של הרב טוקצ'ינסקי הוא ציין בשנת תרע"ט לקרוא קודם את "הלא כבני כושיים" ואמר שכך מנהג ירושלים (זו הייתה השנה הראשונה מאז תחילת הלוח שבה זה קרה, ועשר שנים אחר פטירת הרב סלנט שהדריך אותו בשנים הראשונות). בשנת תש"ג היה על כך דיון רבני נרחב, והרב טוקצ'ינסקי החזיק בדעתו. מאמר בגיליון "המעיין" האחרון (249) מתאר את המחלוקת מתוך גישה ביקורתית מאד נגד הגרימ"ט.
אלא שמנהג "מוזר" עוד יותר נמסר והועבר לאורך הדורות האחרונים – לקרוא פעמיים את הפטרת "הלא כבני כושיים" ולא לקרוא את הפטרת "התשפוט" אפילו פעם אחת.
כך נכתב בלוח "שנה בשנה" של היכל שלמה בשנת תשנ"ז כעדות מכל בתי הכנסת "הרציניים" בירושלים, כלומר – אלה ששימרו את מנהג ירושלים בהשגחת רבנים – לקרוא פעמיים "הלא כבני כושיים". כך בשם הרב סלנט והגרש"ז (בקהילתו ולא בישיבתו!) ועוד ועוד, וכך נהגו (לפחות בעבר) בישיבת מרכז הרב.
יש לציין ששתי ההפטרות מתאימות לשתי הפרשות, ויש לציין שהפטרת "הלא כבני כושיים" מתאימה מאד לשמש כהפטרה לקראת יום העצמאות. באופן אישי הגבאים בבית הכנסת שלי יודעים שאיני קורא את ההפטרה הזו בשום פנים ואופן, ופעם אחת שמחוסר תשומת לב בבית כנסת אחר עליתי לקרוא אותה הרגשתי רתיעה פיזית במהלך הקריאה.
האם יש מקום לשנות את המנהג בבתי כנסת שאינם ירושלמים? בעניין זה אפשר לציין מה שנאמר על ידי אחד מחברי הרבנים, שבדבר שקורה פעם בעשרים שנה בערך קשה לומר שיש מנהג מחייב. מצד שני, בבתי כנסת רבים מחוץ לירושלים לא נמנעים מלקרוא את הפטרת "התשפוט" גם בשנים פחות מיוחדות.
כך נכתב במאמרו של הרב קניג ב"המעיין": שנה מסוג זה נדירה מאוד, החל משנת תרס"ב ועד עתה, במשך 122 שנה, חלה שנת זח"ג שמונה פעמים, בשנים: תרס"ב, תרע"ט, תש"ג, תש"ו, תש"ל, תשל"ג, תשנ"ז, תשפ"ד. השנים הבאות שבו תחול קביעות זו הן תת"א, תתכ"ח. כלומר הבעיה עלתה לאחרונה לפני 27 שנים ותחזור בפעם הבאה בעוד 17 שנים.
לכן נראה לי להציע הלכה למעשה כך: בבתי כנסת שבהם אין נמנעים מלקרוא את הפטרת "התשפוט", יקראו את ההפטרות לפי מה שכתוב בחומש המקובל בבית הכנסת. ואילו בבתי כנסת שבהם יש מודעות לעניין ומנסים להימנע מקריאת הפטרה זו, אפשר, אם רוצים (ובאישור הרב, אם יש) לקרוא פעמיים את הפטרת "הלא כבני כושיים"