"אני זוכרת כל משפחה שכולה שליוויתי, אבל הן לא מכירות אותי בכלל"

הלל שוע, זמרת בת 29 מתל אביב, זוכרת כל משפחה שליוותה מתוקף תפקידה כסמב"צית נפגעים. היא גויסה למילואים ב-10.10, שלושה ימים אחרי הטבח המחריד וכשבע שנים אחרי שסיימה את שירותה הסדיר כמש"קית נפגעים. בניגוד לתפקיד הקודם שלה, שם הייתה בקשר ישיר עם המשפחות השכולות ואף הגיעה לאזכרות, הפעם שוע מצאה את עצמה מאחורי הקלעים. בתפקיד הנוכחי היא זו שנמצאת מאחור, משמשת בתור הגב של מודיעי הנפגעים ומלווה את המשפחות השכולות מבלי שיהיה לה קשר ישיר מולן.

"תפקדתי כמו מכונה, היו 11 לוויות ביום. אני לא מאמינה שעברנו את זה"

"הימים הראשונים היו מאוד קשים", היא נזכרת, "אני הוקפצתי אחרי שלושה ימים, לקח זמן לזהות את כל מי שנהרג. הגעתי כשהיה השיא, זה היה שוק. הגעתי לבסיס וראיתי כמויות שאת לא מדמיינת בסיוטים הכי גדולים שלך, זה בלתי נתפס. זה כואב ברמות מטורפות. אני זוכרת שנכנסתי למשרד, ראיתי את כל מה שהולך ויצאתי החוצה. ניסיתי להבין איך אני מכילה את הסיטואציה וממשיכה לתפקד כמו מכונה, כדי לא לקרוס. היו שבועיים מאוד קשוחים, לוויה אחרי לוויה - 11 לוויות ביום אם לא יותר. אני מספרת לך את זה ואני רועדת שבכלל עברנו את זה".

"תפקדתי כמו מכונה, היו 11 לוויות ביום. אני לא מאמינה שעברנו את זה". הלל שוע צילום: פרטי

"הרגע של ההודעה הוא תמיד הכי קשה, זה קורע את הלב"

אחד התפקידים המאתגרים של שוע היה ללוות את מודיעי הנפגעים ברגע ההודעה למשפחה. היא אמנם יושבת בחמ"ל בנתניה, אך מעודכנת בכל רגע מההתרחשות. "הרגע הזה תמיד הכי קשה, זה קורע את הלב", היא מודה, "כשמדובר בחלל אנחנו מתכתבים איתם בוואטסאפ והם מעבירים לנו הכל בשידור חי - את יודעת מה קורה בבית, איך מגיבים, הכל. מתארים לנו כל דבר הכי קטן שמתרחש". כשמדובר בפצוע קשה או אנוש מודיעים למשפחה בטלפון ("לא רוצים להגיע הביתה, זה ישר נותן תחושה שמישהו מת"), ואז שוע גם נוכחת בשיחה על הקו.

אחרי שלב ההודעה שוע מתחילה לארגן את ההלוויה, ולאחר מכן ממשיכה ללוות ולדאוג למשפחה לאורך כל השבעה. במהלך המילואים היא טיפלה בכמה מהמקרים הקשים ביותר שפורסמו במהלך המלחמה, אותם היא נמנעת מלפרט כדי לשמור על צנעת המשפחות. "כל משפחה שעוברת דרכנו היא עולם ומלואו", היא אומרת, "את נכנסת לנבכי המשפחה. לכל אחד יש סיפור עצום וכואב מאחורה וכל מקרה הוא פשוט קשה מנשוא. אין אחד שיותר, אין אחד שפחות, הם כולם קשים".

"הבאתי גיטרה לבסיס ביום השלישי למלחמה". הלל שוע צילום: פרטי

"את מכירה רק את השם, ואז את רואה בחדשות הותר לפרסום עם תמונה"

למרות שהמשפחות השכולות לא מכירות אותה באופן אישי, מלבד שיחות בודדות ודי חריגות, כל אחת מהן נכנסה לשוע ישר ללב. "לפעמים זה עוזר יותר לתפקד בסיטואציה. את יודעת לכמה לוויות רציתי ללכת? בגלל שאתה נכנס לנבכי הסיפור אתה רוצה להיות שם ולעזור פיזית, אבל יש משהו בלעזור מרחוק שהוא יותר בריא לפעמים. אני זוכרת כל אחד, במיוחד אלה שאני מתעסקת איתם אישית. כשאת מטפלת בזה בבסיס את מכירה רק את השם ואת המשפחה, ואז את מגיעה הביתה ורואה בחדשות את ההותר לפרסום עם התמונה וברגע שאת רואה את הפרצוף זה נופל לך - הלב שלך יוצא".

איך התמודדת עם מה שעברת בשירות הצבאי? פגשת משפחות שכולות, ראית הרבה מוות.

"כשיצאתי מהצבא הרגשתי ריקנות מאוד גדולה ולא ידעתי איך להתמודד איתה", היא מספרת. מי שעזר לה להוציא את התחושות החוצה ולהפוך אותן לשיר היה המפיק שלה, יאיר לוי. כך נולד השיר "כל יום", שיר מצמרר על המשפחות השכולות הרבות שפגשה. "כתבתי על ההערצה שלי כלפיהם, שהם קמים כל בוקר בכזאת חוזקה. כשאני רואה משפחה שכולה שעושה את זה - משפחה שאיבדה את היקר לה מכל - אז מי אני שלא אקום בבוקר ואתפקד?".

השיר של הלל שוע: "כולנו היינו מש"קיות נפגעים בחצי השנה האחרונה"

למרות שכתבה את השיר כבר לפני שש שנים, המלחמה החזירה הכל והפכה אותו לרלוונטי מתמיד. "זה השיר של כולנו. כולנו היינו מש"קיות נפגעים בחצי שנה האחרונה, לא ראיתי אחד שלא איבד אנשים ולא ראיתי אחד שלא חיבק אנשים". עבור שוע בעצמה, המוזיקה הייתה ועודנה תרפיה. "אני הבאתי גיטרה לבסיס ביום השלישי למלחמה. שמתי אותה באמצע והודעתי שעושים ערב שירים". כעת, הרגישה שהיא צריכה להוציא את השיר שלה החוצה: "הרגשתי שהוא ידבר לכל העם ויתן נחמה לכל מי שאפשר".

למרות שהתפקיד הקשה כמעט ולא מדובר או מוערך, שוע לא חושבת שהמצב צריך להשתנות: "התפקיד שלנו נועד להיות מאחורי הקלעים. הפרונט צריך להיות על המשפחות, אנחנו שם בשבילם". בינתיים, הסיפורים הקשים ששמעה ימשיכו ללוות אותה. "בכל התקופה הזאת עבדתי עם ילדים קטנים. הייתי חוזרת הביתה וצריכה לשחק איתם ולשיר איתם, להתנהג כאילו הכול בסדר. לפעמים הייתי צריכה רגע לעכל את כל מה שקרה, אז הייתי בורחת לאולפן. המוזיקה זאת התרפיה הכי טובה שיש בשבילי".

מילים לשיר "כל יום":

אתם חיים איתי כל יום
ילדים נקטפים עוד לפני שלמדתם ללכת
לפני שהתרגשתם מנופים,
מאהבה מטורפת.
לפני שזכיתם להקים משפחה
לפני שהגשמתם חלומות.

זו מחשבה מוזרה שלא עוזבת אותי
מנסה בכל כוחי
לחיות עם רצון להתקרב,
והפחד להתקרב מידי.

רואה אותם כל יום
מתמודדים עם העצב הזה
להעריך כל יום
מתוך הכאב לקום לבוקר חדש
כל יום

להתאהב דרך שמות ופנים
לשחק עם הראש והזמן
אני רק מחכה
תחזרו לכאן
איך אצליח להרגיש שוב,
לחיות בזכותם
כל יום.

רואה אותם כל יום
מתמודדים עם העצב הזה
להעריך כל יום
מתוך הכאב לקום לבוקר חדש
כל יום
כל יום
להתמודד עם העצב הזה
להעריך כל יום
מתוך הכאב לקום לבוקר חדש
כל יום