בראש השנה אנחנו קצת מתעצבנים עליהם. לוקחים את היום הכי מאיים, הכי רציני, היום הרת עולם, כל שוכני תבל ושוכני ארץ ניצבים בשערי בית המשפט הכלל-עולמי - והופכים אותו לסתם חג. מבצעי ראש השנה בסופר, פרומואים לספיישל ראש השנה בשידורי "קשת", גיליון חגיגי עם דוגמניות ומתכונים לעוף בדבש. כאילו אנחנו לא עומדים לדין לפני בורא עולם. מלאכים נחפזים וחיל ורעדה נאחזים, והם בינתיים עושים להם פסטיבל לכבוד השנה החדשה. אני מתפלל על כל עם ישראל, באמת, אבל מעדיף להיות בלעדיהם ביום הזה.
גם בחנוכה אנחנו קצת מוטרד מהם. הם יודעים לספר יפה מאוד על ניצחון המכבים, אבל משמיטים משום מה כמה פרטים קריטיים בעלילה. ריבונו של עולם הוא דמות מפתח בסיפור, אבל בהצגת חנוכה בגן חובה משאירים אותו מחוץ לקאסט. על הניסים והנפלאות אשר חוללו המכבים, נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו. אנחנו מעדיפים לפעמים את חנוכה שלנו, כמו שאנחנו רואים אותו, עם ההלל וההודאה למי שאחראי לכל סיפור הניצחון, בלי כל האלמנטים שהציונות החילונית הזריקה לחג הזה כמו ריבה לסופגניה. אם כי יש בזה משהו, חייבים להודות שנושא הגבורה ואומץ הלב שווה התייחסות.
בט"ו בשבט הם באמת נסחפים. כשבית הלל אמרו שראש השנה לאילנות חל בחמישה עשר בשבט, כנראה לא היה להם מושג מה הולכים לעשות ביום הזה. אילו הם היו מנבאים את כל הקמפיינים המאסיביים של הארגונים הירוקים, הם היו חולקים על בית שמאי ואומרים שראש השנה לאילנות הוא בכלל ביום כיפור. שלא יהיה ט"ו בשבט בכלל. מה רצינו בסך הכל, לדבר קצת על נטיעות, על אילנות, על ארץ ישראל? אנחנו מוכנים להיות לארג'ים ולהתפשר על חיבור של האדם לטבע. אפילו חיבור הרמוני. אבל בחייכם, מה קשורה עכשיו ההתחממות הגלובלית? מישהו הזמין מכם סדנת מודעות סביבתית? עזבו, אנחנו רוצים לפעמים לומר, תשאירו אותנו עם ט"ו בשבט שלנו, עם אהבת ארץ ישראל, המצוות התלויות בארץ והנטיעות המסורתיות. תחפשו מישהו אחר לעשות איתו דוכן אוריגמי מנייר ממוחזר. טוב, בעצם חייבים לציין שגם הנטיעות הן לא בדיוק המצאה של דוסים, ובלי האתוס הציוני נטול-הכיפה ספק מה היה לנו מכל ט"ו בשבט.
בפסח הם די בסדר, אבל גם מעיקים לפעמים, כשהם מדברים יותר על חירות. ועל עבדות מודרנית, עבדים בימינו, עבדי קבלן ומה שביניהם. חבר'ה, אנחנו עבדי ה', זאת הפואנטה בחג הזה. כלומר, גם הקטע של ללמוד לקח על העבדות והחירות של היום זה חשוב, אבל לא רק זה.
כששבועות היה חג מתן תורה
ל"ג בעומר - זה כבר מוגזם. החלפה גסה של בר יוחאי בבר כוכבא. לקחת מישהו שבכלל לא קשור לסיפור, אאוטסיידר לגמרי בחג הזה, הוא רק עבר פה במקרה, ולהצניח אותו לתפקיד הדמות המרכזית של ל"ג בעומר - זה באמת עושה חשק לחגוג לבד, לא להזמין אף אחד מהם למדורת השבט שלנו. אנחנו נדבר על רשב"י ותורת הסוד, נשיר "ואמרתם כה לחי" וניסע למירון, את המיתוסים שלכם על גיבורים הירואיים תשאירו לעצמכם. טוב, לא לעצמכם לגמרי, יש לנו גם מה ללמוד מהגבורה של בר-כוכבא והחבר'ה שלו.
רוב החגים של השנה כבר מאחורינו, אבל הגרוע מכל לפנינו. כבר מריחים את הריח החזק של עוגות הגבינה של ריץ', אינגליש-קייק, פילסברי וכל מיני שמות שלא נשמעים כאילו הנשמה של הבעלים שלהם הייתה במעמד הר סיני. גם אצלנו הבלינצ'סים והלזניות נמצאים בקו הקדמי של תפריט סעודת ליל שבועות, אבל אצלנו גם לומדים תורה אחרי זה. גם בשבועות אנחנו מעדיפים לפעמים להתרחק מהאלטרנטיבה החילונית לחג, זו שדוחקת הצידה את מתן תורה. זו שאין אצלה סיבה למסיבה, פשוט עושים מסיבה וזהו. לפעמים מתחשק אפילו להעלים עין מהשלטים הצבעוניים בסופר על מבצעי שבועות - אין לנו שום בעיה עם הורדת מחירי השמנת, אדרבה, אבל אל תקשרו את זה לחג מתן תורה שלנו. שהקניות במדפי מוצרי החלב לא יתפסו גובה על קניין התורה.
זה לא נגמר בשבועות, המערכה מתחדשת בט"ו באב. אז אנחנו כבר מתפללים, זועקים ומשוועים - תורידו את הידיים שלכם מט"ו באב! זה תאריך יהודי, עם שורשים עמוקים, המקור שלו הוא במסכת תענית ולא בוולנטיינ'ס. תשאירו לנו את ט"ו באב, נקי מכל הרומנטיקה המגוחכת הזאת, בלי מסיבות, הופעות בצמח ושוקולדים בצורת לבבות. כלומר, שיישאר רק יום חול רגיל ושרבי שלא אומרים בו תחנון. שזה מה שקורה בגירסה הדתית של ט"ו באב - לפני שדיברו על "חג האהבה", גם אנחנו הקדשנו הרבה פחות מקום למימד של אהבת ואחדות ישראל ביום הזה.
והנה, ביום ירושלים, פתאום אנחנו סוף סוף לבד. אף אחד לא מעוות אותו, אף אחד לא הופך אותו למה שהוא לא, כי אף אחד לא חוגג אותו חוץ מהמגזר שלנו. אין גרסה אלטרנטיבית ליום ירושלים, אין מי שיעצב לו זהות אחרת. כל אירוע שנעשה לציון יום ירושלים - מתנהל בדיוק כפי שאנחנו רוצים שהוא יתנהל. בלי מסרים שלא נראים לנו, בלי דגשים על מרכיבים צדדיים של היום הזה, בלי להפוך טפל לעיקר. כל חגיגות יום ירושלים בנויות לפי דגם דתי למהדרין: עיר הקודש, מקום בית המקדש, עיר עם המון היסטוריה יהודית וכמובן עיר שמאחדת את כל עם ישראל.
"עיר הצדק" נשארה לתקופת ישעיהו
אין מי שייצוק ערכים נוספים ליום ירושלים. אין מי שידגיש את החשיבות שלה כמקום השלטון, היחיד שמדבר על זה ביום ירושלים הוא דוד המלך. מישהו צריך להרים על נס את הבינלאומיות של ירושלים, את העובדה שזאת העיר היחידה בעולם שאמורה לפנות לכל העולם, שמתכוונת בכל הרצינות להיות בית תפילה לכל העמים. המושג "עיר הצדק" נשאר אצל ישעיהו, לרובנו הביטוי הזה לא קופץ בראש כשמתכננים פעילות חינוכית או סיור ביום ירושלים. האחוז שמתייחס לצדדים האלה, צדדים מרכזיים באופייה של ירושלים, מזערי ביחס למה שאמור להיות. כי אנחנו מדברים על המרכיבים הרוחניים והקדושים של ירושלים, ובצדק, כי חייבים לדבר עליהם, וקשה לגעת בהרבה גוונים שונים של ירושלים במקביל. הבעיה היא שאין אנשים אחרים שייגעו בכל הגוונים האחרים. היפותטית, אילו יום ירושלים היה קיים משום מה כבר לפני שמונים שנה, אין ספק שהקיבוצים היו דואגים להוציא לאור את כל הערכים העלומים של עיר הקודש.
החילונים חסרים לנו ביום ירושלים. לא רק שמפריע לנו שיום ירושלים לא מדבר אליהם, שהיינו רוצים שהם יצטרפו ליום ירושלים כמו שאנחנו חוגגים אותו. כואב שהם מרגישים ריחוק מירושלים, אבל כואב גם שיש צדדים של ירושלים שקצת רחוקים גם מאיתנו. החילונים באמת חסרים לנו ביום הזה.