"סיכום השבוע המדיני: ממשלת ישראל החליטה לשחרר רוצחים של יהודים, כדי לקבל את הזכות למשא ומתן על הריסת יישובים של יהודים''. המשפט האירוני הזה שכתב חגי הוברמן ב'מצב הרוח', משקף יפה את התסכול של הימין מכניעתו של ביבי, ואת חששו מהפירות הבאושים שיניבו סבב שיחות נוסף במרדף אחר השלום המיוחל. בסרט הזה, הרי כבר היינו לא מעט פעמים. וכשפרס מדבר על חלון הזדמנויות לשלום במזרח התיכון, אוזן ימנית שומעת אוטובוסים מתפוצצים, קסאמים בשדרות, ובכי של נערות רגע לפני פינוי בית הכנסת.
אבל נראה, שלבנט, ספציפית, יכולה דווקא לצמוח תועלת מקרב הורדת הידיים בין ביבי לג'ון קרי. נפתח לו חלון הזדמנויות נדיר, למצב את עצמו כמנהיג ימין אולטימטיבי. אם הוא ישכיל להניע ימינה את בן בריתו, שר האוצר, העומד על הגדר מבחינה מדינית; אם הוא יצליח לחבור לחולייה הימנית בליכוד, וללכד את אלו שהתאכזבו מהג'וב שביבי נתן להם; ואם הוא ירקח דיל עם החרדים ויעזור לישיבות בתמורה לתמיכה מדינית, הוא יגשים את סיוטי הבלהות של ראש הממשלה מהיורש הפוטנציאלי. אפילו באחד הקלפים החזקים של ביבי, יכולת תקשור טובה עם האומה האמריקאית, הפרו-ציונית ברובה, יש לבנט יכולות מרשימות. 100,000 הצפיות בראיון שלו ב-CNN יוכיחו.
אבל החלק הכי חשוב בסיפור, הוא הציונות הדתית. לא מעט אוחזי בשבט סופר טענו בכאב, שההפסד בבחירות לרבנות הראשית פיצל סופית את המגזר. אך האמת היא, שממש כמו עם ישראל שלא מפסיק לריב בעתות שלום, ואין שני לאחדותו בזמן מלחמה, כך הציונות הדתית מתפלמסת ומתקוטטת על כל שורה בכיפה בזמנים שבשגרה, אך יודעת יפה מאד להתאחד מול איום חיצוני. אם ישנם עוד נימים דקים האורגים את אברכי הר המור ואת הצעירים המרושתים של 'מוצש' לכלל מגזר אחד, הם קיימים במאבק מול השמאל. הסופרת פוריה גל-גץ, בספרה על הדתלשי''ם, הוכיחה בצורה ברורה שרוב אלו שעזבו את הדת, לא עזבו את הימין. שורות היסמניקי''ם בכניסה לגוש קטיף, וחיל הפרשים של ניסו שחם בעמונה, לא הבחינו בין חסידי הרב סתיו לחסידי הרב שפירא. לכן, הדרך הטובה ביותר לערוך סולחה בין אורי אריאל לאורי אורבך, היא לאחד אותם מול המזימות של שר החוץ האמריקאי. ככה החרדלניקי''ם יסלחו לבנט על התמיכה ברב סתיו ובקונסרבטיבים, והמתונים ישכחו לו את הכישלון הצורב בבחירות לרבנות הראשית.
אם בנט יתמקד בלחשק את ביבי מימין, הוא יגבש את מפלגתו, ילכד מסביבו את הציונות הדתית, וגם ישאיר רושם של מנהיג בקנה מידה לאומי. עידוד התחרותיות בנמלים יכול לחכות לשנה הבאה, עם הרפורמה בשירותי הדת הרב בן דהן יוכל להסתדר, ובגיוס החרדים מטפלת כבר איילת שקד. בנט צריך להתמקד בג'ון קרי. הוא המקפצה שלו. איך אמרו חכמינו? 'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד'. אפילו הקיסינג'ר התורן.