באחרונה, אנו עדים להתאגדויות שונות של קבוצות רבנים אורתודוכסים חדשים לבקרים - רבני בית הלל, מועצת רבני צוהר, דרך אמונה, רבני חות"ם ועוד. תלמידי חכמים נאספים יחדיו להקמת בתי מדרש, וליצירת פסקי הלכה מתוך שיח בית מדרשי ובירור הלכות לרוחבן ולעומקן. יש אף הטוענים כי קבוצות אלו נכנסות לוואקום שיצרה הרבנות הראשית, והן מהוות אלטרנטיבה למועצת הרבנות הראשית.
נדמה כי משמעות תופעה זאת עמוקה יותר, ובאה לתת מענה לאתגרי ההווה. בעבר, לאדם מומחה, דעתן כמו גם לפוסק ולתלמיד חכם, היה מעמד נשגב בחברה ובמיוחד בחברה היהודית. בעיני היהודים תמיד ניתן מקום של כבוד ליודעי התורה, אשר מעבר לידיעותיהם גם אישיותם נעלה בזכות לימוד התורה. ההערכה לתלמידי חכמים הביאה את החברה היהודית לתת להם זכויות יתר, כמו פטור משמירה ולפעמים אף פטור ממסים שונים. בתקופות שונות הקהל אף ראה לנכון לקחת על עצמו לשאת בעולם פרנסתם.
נדמה כי בעידן של קריסת המבנה החברתי המסורתי וההירארכי, כשהמידע בכל תחום נגיש לכל, יש אוטונומיה לאדם הפרטי החושב ומקבל החלטות לבד. הביקורתיות מצויה תחת כל עץ רענן, ומקומו של הפוסק התלמיד חכם הולך ומתערער. דבריו לא מתקבלים כאמת טוטאלית, אלא כדעה הנתונה לדיון, ומכך מתקבלת התחושה שחסרה הנהגה. עדיין, בחברה היהודית יעריכו את ידיעותיו ויכולותיו הרוחניות של הפוסק, ואת השפה התורנית שנוצרה מתוך עמלו בתורה. רבים גם יתקבצו לפתחו לבקש תורה מפיו. עדיין, ההמונים יעצבו את חייהם התורניים לפי הבנתם הם, ויקבלו את דבריו במקרה הטוב כעצה טובה וכאפשרות אחת מיני רבות במדף האפשרויות.
מציאות זו הפליא להגדירה דווקא האדמו"ר מסאטמר, המתנגד הגדול לציונות (דברי יואל על התורה פרשת אחרי מות עמ' מו): "ולזאת רמז הכתוב באמרו "בימים ההם אין מלך בישראל" ..אומנם בימים ההם שאין מלך בישראל שאין להם מנהיגים שינהיגו אותם, אלא להפך הדור מנהיג את מנהיגיו, אזי מיעצנו הכתוב כי הדרך הישרה היא איש הישר בעיניו יעשה. כלומר, שיעשה כפי אמיתות דעתו, כאשר הוא משיג בשכלו בדעת עצמו מבלי השפעות זרות מבחוץ ואז יש לקוות כי נוכח ישרים דרכו".
בפרשנות מקורית ונועזת דורש האדמור מסאטמר את הפסוק "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" באופן הפוך מן הפרשנות המקובלת. הוא מפקיע את המטען השלילי האנרכסיטי של הפסוק, ומאיר את המילים במובן של היישרות וברור עצמי נוקב וכנה, כמענה אופטימלי במצב בו אין היררכיה ומנהיגות.
בעידן פוסט מודרני בו השיח והדיאלוג הוא מיסודות דרכו של עובד ה' הממוצע, הוא ירצה לראות לנגד עיניו גם שיח ודיאלוג תורני בית-מדרשי. בתקופה בה הרשתות החברתיות והשיתוף ההמוני מהווים במה רעיונית לכול, הצורך לקחת חלק בשיח ולהיות שותפים לדיון הופכים ליסוד חברתי חשוב.
מתוך מציאות זאת צומחות קבוצות רבנים, המנהלות שיח ודיאלוג שהוא מאבני היסוד הבית מדרשי . דגש מיוחד ניתן לשאלות ציבוריות הנוגעות בחיי הפרט והכלל, השלטון והמדינה. כשהאדם הפרטי רואה לנגד עיניו שיח ובירור תורני היוצא מבין מספר תלמידי חכמים שחברו יחדיו, קל לו יותר להזדהות ולראות בדבריהם סמכות ואמת מבוררת. הוא רואה לנגד עיניו שותפות, מעין רשת חברתית בית מדרשית, וזו מקבלת תוקף חברתי הולך וגדל.
מכל עבר קמות להן קבוצות ופורומים תורניים היוצרים שיח שוויוני, רבנים ותלמידי חכמים מתאספים בבתי מדרש רגילים ווירטואליים. הם עוסקים בתורה, ולנים בעומקה של הלכה. בבתי מדרש אלו יושבים להם ענקי עולם זקנים בחכמה ובשנים יחד עם אברכים רכים וצעירים. זה מביא את סברתו וזה מביא את ידיעתו, ומתוך כך מוצאים חוות דעת הלכתיות.
ואולי אנו חוזים לנגד עיננו איך תופעת קבוצות הרבנים מכינה את הקרקע לקבוצת תלמידי חכמים מגוונים היודעים לטהר את השרץ בק"ן טעמים - להקמת סנהדרין במהרה בימינו.
סנהדרין שתקום מתוך צרכי המציאות, מתוך חיבור לשיח החברתי ומתוך בחירה, שותפות וקבלת מרות חופשית של האדם הפרטי. מפתיע ומרענן להיווכח כי דווקא העידן הפוסט מודרני על כל הרעות החולות שבו, מייצר תנאים רוחניים חדשים המקרבים את גאולתנו.
הכותב הוא ראש התוכניות הישראליות במדרשת לינדנבאום של רשת אור תורה סטון וחבר הנהלת ארגון הרבנים בית הלל