מחקר הדוקטורט שלי בדק האם הציבור הדתי צריך מפלגה אשר תדאג לצרכיו, והאם המפד"ל עושה זאת? התשובה, לכאורה, פשוטה. ראשי מוסדות הציונות הדתית, ראשי המכינות והישיבות יודעים ומעידים על 'הכספים הקואליציוניים' המגיעים אליהם בצינורות שונים, ובעיקר משונים. הכספים, המגיעים למוסדות 'שלא כדרך הטבע', מכריזים על עצמם כי המפלגה אותו עסקן אשר דאג להביאם זכאי לכל הקרדיט. ודוק: אין המדובר בכספים המועברים באמצעות סעיפים ייעודיים וקריטריונים הוגנים לחלוקתם, אלא מתגלגלים 'מתחת לשולחן' בצינורות עסקנינו המצוינים.
המחקר שלי בדק את ברזי התקציב וחיבורם לצינורות. מדוע מדינת ישראל מעבירה כספים באופנים משונים כאלו? איזה אינטרס יש לפקידי האוצר בעקלקלות, ברישומים המכסים טפחיים? זאת ועוד, אם המפד"ל משיגה 'כספים קואליציוניים' בזכות כוחה הפוליטי צפוי היה הזרם להיעצר בשלטון קדימה, עת הציונות הדתית מצומקת ונמקה באופוזיציה. אך הארגונים והעסקן הממונה העידו בפניי כי הגלגלים מתחת לשולחן המשיכו לנוע, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם. מסמכים אשר איתרתי אישרו את דבריהם על יציבות 'הכספים הקואליציוניים' בעוד הציונות הדתית הייתה באופוזיציה.
אמור מעתה: הכספים מגיעים למוסדות החינוך לא בגלל הכוח הפוליטי, אלא בגלל התמיכה הציבורית הרחבה בחינוך הדתי. תמיכה החוצה מגזרים ומפלגות מימין ומשמאל. שיטת 'הכספים הקואליציוניים' יסודה בהסכמה בין עסקני המפד"ל לפקידי האוצר. במקום להסדיר את התקציב, באופן ראוי ומכובד, מעבירים חלק מהסכום 'מתחת לשולחן'. עסקני המפד"ל ממחישים לארגונים והגרעינים התורניים את הצורך בקיומם. אילו הוסדר התקציב מהמשרדים, מי היה מודה לעסקן המסור? ופקידי האוצר הופכים את המפד"ל ונציגה בוועדת הכספים מהבוס המפקח על אגף תקציבים, לכפוף לחסדיהם ב'כספים הקואליציוניים'. דוגמה להיפוך התפקידים מצויה בדברי חיים אורון בדיון על אישור תקציב המדינה (שם הח"כ המפד"לי בדברי הכנסת...):
"אז הח"כ המפד"לי איננו. אני אומר לו: ח"כ, ידידי, מה קורה בדיוק? שמע, הוא אומר, יש בעיות ב"בני עקיבא". ח"כ, האמן לי, ב"שומר הצעיר" יש בעיות עצומות. הוא אומר: שמע, אתה יודע איזה בעיות יש אצל בנות השירות הלאומי? אני אומר: תגיד, אתה יודע איזה בעיות יש בשין-שינים של ה"שומר הצעיר" ו"הנוער העובד"? הוא אומר: אתה יודע איזה בעיות יש בישיבות ההסדר? אני אומר לו: אתה יודע איזה בעיות יש..."
מוסדות מפ"ם, עליהם אמון ג'ומס, לא זכו לפחות תקציבים מהמפד"ל, אך התקציבים הועברו בצינורות המקובלים, של המשרדים הרלבנטיים. אצל המפד"ל הוגדרו כספים אלו כ'קואליציוניים' והם הועברו בידיו של הח"כ, 'מתחת לשולחן'. האוצר נהנה מאי פיקוח פרלמנטארי בדיוני התקציב, והח"כ נהנה מתמיכת ראשי הישיבות, הגרעינים והמכינות בפריימריז...
את ההבדל בין דוקטורט בהיסטוריה למדעי המדינה למדתי אחר ההגשה. חבריי ההיסטוריונים לא יזכו לעדות ישירה מהורדוס וחבריו. אחר הגשת הדוקטורט פגשתי דתי אשר כיהן כנציג 'קדימה' בכנסת בממשלת אולמרט. כששמע על נושא הדוקטורט סיפר לי על תחילת הקדנציה שלו. כיוון שלא נמצאו דתיים בקואליציה פנה ח"כ מפד"לי אליו, וביקש לסייע בהשגת 'הכספים הקואליציוניים'. הקדימאי הסכים 'ובלבד שנסדיר את העברת הכספים'. המפד"לניק ענה מיניה וביה: אתה מבין את משמעות הדבר. היום כל המוסדות רצים אחריי. אם הדברים יוסדרו, מי יסתכל עליי?
הציבור הדתי איננו צריך מפלגה מגזרית לצרכיו. כשם שאין מפלגה לצופים, אין צורך במפלגה לבני עקיבא. עיירות הפיתוח אינן צריכות מפלגה, וכך גם הגרעינים התורניים שם. התביעה צריכה להיות חלוקה הוגנת של תקציב המדינה. המצביעים הדתיים, אם אינם נביאים, בני נביאים הם. בריחתם מהגישה הסקטוריאלית נבעה מהבנה פנימית שאין בה כל ממש, ויש בה שטעטליזציה של מדינת ישראל. מבחנה הראשון של הנהגת המפד"ל יהיה בהחלפת הפיקציה הסקטוריאלית בבשורה לאומית.
הכותב הינו מרצה בחוג לפוליטיקה וממשל במכללת אשקלון. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בגורמים המשפיעים על תקצוב החינוך הדתי והחרדי.