ינואר 1992, מפלגת "התחיה" פורשת ממשלת שמיר בעקבות ההשתתפות בועידת מדריד והחשש מויתורים על שטחי ארץ ישראל. הפרישה שלה, יחד עם מפלגות "צומת" ו"מולדת", סימנה בעצם את סופה של ממשלת הימין בראשות הליכוד ויצחק שמיר, והובילה לבחירות. התוצאה בסיום הבחירות של שנת 1992, להזכירכם, הייתה עליית השמאל לשלטון בראשות רבין ופרס, מה שהביא עלינו את אסון אוסלו, על כל גרורותיו.
בדצמבר 1998 הטעות חזרה על עצמה שוב. מפלגות הימין, שלא היו מרוצות מתפקודו של בנימין נתניהו, חברו לאופוזיציה ופיזרו בהצבעת אי אמון את הכנסת, מה שהוביל לנפילת הממשלה ולהקדמת הבחירות, בהן זכה אהוד ברק, ולאחריהן הגיעה הבריחה מלבנון ותחילת מלחמת אוסלו - האינתיפאדה השניה.
בשבועות האחרונים נראה כי אנחנו לא לומדים מטעויות העבר. אני לא מדבר על הפלת ממשלה או פיזור הכנסת, אלא על ניסיון פגיעה חמור במפלגה שלנו - "הבית היהודי".
ישנם גורמים שבאופן עקבי עמלים על החלפת המנהיג ו/או הפלתו, בטענה שהדשא של השכן, או אולי המנהיג השכן, תמיד ירוק יותר. בשנת 2011 היו אלו "צעירי המפד"ל", יחד עם תנועות צעירים אחרות, שהחליטו שזבולון אורלב הוא כבר לא המנהיג וניסו לעשות הפיכה (יש אומרים אלימה) בתוך ועידת המפד"ל דאז. גם אז דיברו הדוברים על רצון "למניעת פלגנות וחתירה לאחדות", מה שהתיר להם, לשיטתם, לפוצץ את ועידת המפד"ל ולהגיע לעימות (כמעט) אלים עם אנשיו של המנהיג.
והנה, חלפו עברו להן רק 3 שנים, ואותם גורמים, בשיתוף עם מספר אנשים שמחפשים לעשות רעש, החליטו שכבר הרבה זמן לא שמענו מהם, ו"זה הרגע, הנה באה השעה" לעשות בלאגן.
התנגדות לחוקה היא לגיטימית, ואף רצויה ומבורכת בכל מפלגה דמוקרטית, אבל הדרך, אוי הדרך - כשזה נעשה מתוך תסכול ומתוך רצון להחליף את הדשא, זה אף פעם לא מבטיח הצלחה, ואף להפך. המניעים של חלק ממתנגדי החוקה אינם טהורים, והרשו לי להוכיח לכם את זה.
אחת מהטענות שעולות ע"י מתנגדי החוקה היא הטענה ש"החוקה הופכת אותנו לליכוד ב', למפלגה שהציוני והלאומי באים לפני הדתי והיהודי". אם מסתכלים רק שנתיים וחצי אחורה, מוצאים מכתב מעניין, עליו חתומים גם יוני שטבון ומוטי יוגב (שני חברי הכנסת שמתנגדים לחוקה, שאז עוד היו מתמודדים בפריימריז), ובו הם קוראים לאנשי הליכוד להתפקד (ואח"כ כמובן להצביע) לבית היהודי מכמה סיבות, ואני מצטט - "יחד נבנה אלטרנטיבה שלטונית ראויה, בית לאומי, ציוני ויהודי." אפילו במכתבם של אותם אלו, שהיום טוענים שהחוקה החדשה "מוציאה את היהודי מהבית" יודעים בעצמם שהגישה הזו לא הייתה מובילה אותנו להישג המרשים של בחירות 2013, ובטח לא תוביל אותנו להמשך הצלחה. אני לא אומר שהחוקה מושלמת, וכמו בכל דבר - גם בה יש פגמים, אבל השאלה היא האם הפגמים האלו, שלענ"ד אינם כה משמעותיים, הם הסיבה להתנגדות, או שמא יש כאן רצון (שמובל גם ע"י גורמים מחוץ למלפגה) להחליף את המנהיג (שכבר לא כ"כ סר למרותם של אותם גורמים, וד"ל) ע"י הפלת החוקה והבעת אי אמון בו ובדרכו.
חבריי - אל תשכחו שני דברים - קודם כל, המנהיג הזה הוא זה שעל גבו "רכבתם", והרבה בזכותו נכנסתם לכנסת. שנית, הרצון לחפש את הדבר הטוב רק בצד של השכן, לא עמד במבחן ההיסטוריה. להפך. אני מגיע ביום רביעי להביע אמון ביו"ר ובמפלגה, לתת לו ולנו אפשרות להנהיג ולא רק להיות הגבאי עם השפם. בואו גם אתם והצביעו בעד!
מאיר פרייליכמן הוא חבר מרכז הבית היהודי, מתגורר בפתח תקווה