ביום חמישי כבר ידעתי פחות או יותר על מה אני מתכוון לכתוב בטור השבועי. ידעתי מה יהיה הכיוון ומה תהיה האמירה שאני רוצה להעביר לכם, הקוראים. בשבת, כשנסענו לעיר הולדתי פתח תקווה (יש הטוענים שאין מקום כזה), משהו השתנה. בדרכי לבית הכנסת בשבת בבוקר שמעתי מישהו קורא לי: "בחורצ'יק, בא רגע". הסתובבתי וראיתי איש מבוגר, הולך לאט מאוד כשהוא נשען על מקל. "אתה יכול לבוא לעזור לי? יש פה ירידה וזה קשה לי" הוא אמר.
הלכתי לכיוונו של האיש ובראשי עלו רחמים רבים על מצבו, על הזקנה ועל המסכנות של אדם שצריך לבקש עזרה. נתתי לאיש יד והתחלנו לצעוד באיטיות במורד השביל. האיש עשה צעד ועוצר, עוד צעד ועוצר, בין צעד לצעד הוא אמר "ברוך השם, ברוך השם", והברוך השם שלו היה בשמחה גדולה. הוא באמת הודה לבורא עולם על כך שיש לו את היכולת לעשות עוד צעד. עכשיו אפשר לגשת לטור, הנושא יהיה כמעט זהה, אבל הסיפור שינה לי את נקודת המבט מקצה לקצה.
השבוע, במקרה או שלא במקרה, ביום בו התחוללה הסערה סביב ישיבות ההסדר, הסנקציות הפליליות וההצבעות בוועדת שקד, נסעתי לביקור בישיבת ההסדר בה למדתי בקרית שמונה. זיכרונות רבים יש לי מבית המדרש, יש משהו מיוחד בתקופה הזו שגרם לי לגעגועים רבים.
כמובן שהלכתי להגיד שלום לראשי הישיבה, לעדכן ולהתעדכן. ציפיתי שביום כזה ראש הישיבה יהיה טרוד בהארכת השירות הצפויה, בהצבעות בוועדה ובביקורת שנשמעת על ישיבות ההסדר, אבל לא בכך הוא היה טרוד. אין לי ספק שהדבר העסיק אותו, שעושים בישיבה חשבון נפש עמוק ועושים שינויים נדרשים, אך אני ראיתי רב טרוד בכלל בדברים אחרים, מה שעניין אותו באותו יום היו דברים שונים לגמרי.
הסוגיה הראשונה שבה הוא היה עסוק הייתה סוגיה במסכת קידושין, הייתה לו עוד שעה שיעור "כללי" לכל הישיבה וצריך לסגור מקורות אחרונים. התלמידים עסקו בשבוע אחרון בסוגיה וכמו בכל יום רביעי הוא צריך לתת את השיעור המסכם, להביא איזה חידוש או פרשן שיאיר את הסוגיה ויבהיר את הנושא.
אחרי השיעור ישבנו לאכול, אבל מה שהעסיק אותו היה סיום הייצור של גופיית ציצית חדשה מבד "דריי פיט" בצבע ירוק בשביל תלמידי הישיבה שמתגייסים בגיוס מרץ. הרב עבד עם אנשי הייצור בכדי לוודא ולעצב את הציצית בצורה הנוחה והכשרה ביותר.
אוהבים? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:
- שרוליק
אז מה הקשר בין האיש המבוגר לביקור בישיבה?
על כל דבר בחיים אפשר להסתכל מכמה זוויות. אפשר לראות את הקושי של האיש הזקן ואפשר לראות את הטוב. האיש הזקן ידע שזה לא מובן מאליו שהוא יכול לצעוד בשבת בבוקר לבית כנסת, על כך הוא הודה בכל צעד וצעד. אפשר לראות את הסערה התקשורתית סביב עולם התורה ולהיות עסוקים בה יום ולילה ואפשר להמשיך ללמד, ללמוד ולעסוק בדברים שחזקים יותר מכל ויכוח.
זה לא אומר שאין מקום לבירורים ולדיונים נוקבים. זה לא אומר שאין דברים שצריך להילחם עליהם. צריך לזכור שהויכוחים הם רק צד אחד בתמונה הגדולה של עם ישראל- ארץ ישראל- תורת ישראל.
בדרך חזרה הביתה מקרית שמונה עצרנו לחייל שהיה צריך טרמפ. כשהגענו לאזור בית שמש, במקום בו יתקיימו בקרוב בחירות חוזרות לאחר מאבק בין הציבור החרדי לציבור הדתי לאומי והחילוני, עמד בחור חרדי והושיט יד לטרמפ. כשהוא עלה לאוטו היינו באוטו ארבעה אנשים. שכן שלי - סגן מפקד חטיבת הנח"ל במילואים, חייל לקראת סוף שירותו הצבאי, תלמיד ישיבה חרדי ואני- בוגר מסלול הסדר. מי שחי וניזון מהתקשורת בטוח שיהיו באוטו הזה מכות, מי שמסתכל מזווית קצת שונה מבין שעם ישראל חזק מכל ויכוח זה או אחר.