בארצות הברית, בשל שיטת האלקטורים, כמחצית מקולות המצביעים הופכים לא רלוונטים והם יוצאים מהמשחק. בישראל לעומת זאת ,ביקשו לאפשר לכל קול להשפיע.
אלא, שריבוי המפלגות גורם לרבים מידי להצביע למפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה, כך שהקול שלהם הולך לאיבוד. כדי לשמור את הקול ואת ההשפעה ,חייבים ליצור גושים פוליטיים בכללי משחק דמוקרטיים, ולהימנע ממפלגות של איש אחד.
בעבר, בישראל היו מספר גושים ברורים במערכת הפוליטית, הימין בהובלת הליכוד, מח"ל. השמאל בהובלה של העבודה, מפא"י. הגוש השלישי, היה נציגי הערבים ולעיתים עוד מפלגה או שניים שעברו בקושי את אחוז החסימה. אלא, שלאורך השנים, משהו התפספס במערכת הדמוקרטית שביקשנו לבנות לעצמנו. בארצות הברית, כל מדינה שולחת אלקטורים שייצגו אותה והם אלה שבסופו של דבר מחליטים מי ישמש כנשיא. מדינה בה היה רוב דמוקרטי, הקולות הרפובליקניים נעלמים, ואינם באים לידי ביטוי וכך להפך.
בישראל, ביקשנו מערכת דמוקרטית שתאפשר לכל קול להיות משפיע, לכן נמנעו מהצבעה על פי מחוזות ופסילת רעיונות שונים שעלו לאורך הדרך. אני קובע שמשהו התפספס במערכת, לא פחות מ-49 מפלגות שהשתתפו במערכות בחירות לאורך השנים כלל לא עברו את אחוז החסימה, יחד של אלי ישי ועצמה יהודית מימין, ומפלגת ארץ חדשה משמאל הן רק דוגמאות מכל צד פוליטי לקולות שהלכו לאיבוד.
אינני מבקש למנוע מהן התמודדות, אני מבקש מהן להיות חברות בגוש, לוודא שהקול לא ילך לאיבוד. אפשר למשל להחליט שהקולות יתחלקו שווה בשווה בין המפלגות שכן עברו את אחוז החסימה מתוך הגוש, כך, הקולות לפחות בקווים כללים יבואו לידי ביטוי ולא יזרקו לפח. יחד עם זאת, לבניית מנגנון שכזה דרוש הליך חקיקה שכידוע אין אפשרות לחוקק עוד לפני הבחירות הקרובות.
לצד הדאגה לקולות שעלולים ללכת לאיבוד בגלל אחוז החסימה, אני מודאג מריבוי המפלגות, שכן אלה במידה ויעברו עלולות לחבל פשוטו כמשמעו בגוש. ריבוי מפלגות משליך על ריבוי הדרישות במשא ומתן הקואליציוני, חלק מהדרישות לגיטימי כמובן, חלק פחות. תארו לכם שמפלגות הימין יקבלו רוב בכנסת , שעצמה יהודית, זהות, הימין החדש והבית היהודי, כולן יעברו את אחוז החסימה. לא מצב בלתי סביר, אבל בלתי ניתן יהיה כנראה להרכיב קואליציה עם קווים משותפים. אין לי ספק שאם מפלגת הליכוד לא תזכה בפער גדול, ייווצר מאבק כוחות בתוך הימין, שעלול להביא בסופו של דבר לאי הקמתה של ממשלה ימנית.
מהעבר השני יכול להיות שח"כ גנץ לא יסתדר בקווי המתאר של לבני, יו"ר העבודה גבאי ולפיד. כך, תקרוס עוד לפני שתקום קואליציה משמאל. התסריט של חוסר יכולת לגבש קואליציה אינו דמיוני, ציפי לבני לא הגיעה לכיסא ראש הממשלה בדיוק בגלל זה. גם העובדה שכל אחד מקים לעצמו מפלגה, אינו מציב את עצמו לבחירה במפלגה מסודרת אלא "אני ואפסי עוד" צריכה להדיר שינה מעיני מי שחפץ בדמוקרטיה. הקמת מפלגה פרסונלית היא הצהרה ברורה של הכתבת כללי משחק, תנאים ודעות רק על פי הכללים שהמנהיג יכתיב.
הפתרון צריך להיות אחד, עידוד הציבור להצביע למפלגות גדולות, ובמקביל לעודד את הקטנות לחיבורים עם מפלגות קיימות. חיבורים שכאלה יכולים לדעתי, לקדם נושאים שלאורך השנים נחשבו לא חשובים, ובעקבות החיבור יקבלו את תשומת הלב הראויה. קחו לדוגמא את מפלגת הירוקים, האם יש היום צורך אמיתי בקיומה? קשה הרי למצוא מפלגה שהנושא לא מצוי במצע שלה, רבים אגב יציינו בתחום הזה את השר ארדן מהליכוד כשהיה השר להגנת הסביבה.
מפלגת עלה ירוק שפועלת למתן לגליזציה של שימוש במריחואנה הפכה היום אוהדת של חברת הכנסת השכל וחבר הכנסת גליק ונדמה כי כבר אין לה צורך להיות מפלגה עצמאית אלא נציג שידחוף עוד את הנושא. במידה רבה ,אפשר לראות כיצד רעיונות מרכזיים של מפלגות נישה, הצליחו לחדור לליכוד ולהביא משם להשפעה רבה.
אני מעריך שלו הייתה יודעת העבודה להתייצב מנהיגותית, היא הייתה עוברת תהליך דומה. האינטרס של המצביעים ושל המדינה צריך להיות תמיכה ועידוד הגושים הפוליטיים, לא פיצולים ולא רסיסי מפלגות. ככה, נוכל לדאוג ולוודא שהקול לא ילך לאיבוד. אני את ההחלטה שלי כבר קיבלתי, בבחירות הקרובות אצביע למפלגה גדולה.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית אפרת וחבר תנועת הליכוד
עודד רביביצילום: דוברות המועצה המקומית אפרת