כאשר הרב ריינס הקים את תנועת המזרחי, שהיא התנועה הפוליטית הבסיסית שממנה צמחה לאחר מכן המפד"ל, ובשמה החדש 'הבית היהודי', הוא טען כמה טענות אידאולוגיות:
א. העליה לארץ ישראל היא מצווה יסודית בתורה
ב. המהלך המדיני של הרצל הוא מהלך נכון, על פי תפיסתה של התורה, ולכן צריך לחבור אליו
ג. יש לשלב במערכת החינוך התורנית-דתית גם לימודי חול. כי אין קיום לאדם ולחברה ללא התפתחות מדעית, וללא חיבור אל החיים עצמם.
לאחר מכן בא הראי"ה קוק, והוסיף את המימד של 'אתחתלא דגאולה' לתפיסה זו, ואת הערך האוניברסלי של שיבת עם ישראל לארצו, יחד עם העצמה של הקשר המהותי שבין עם ישראל לארץ ישראל.
אם נתבונן על תפיסת עולם עמוקה זו במימד ההיסטורי, נגלה שהיא חיה וקיימת היום בעצמה גדולה הרבה יותר מאשר אי פעם; אנשים בעלי תודעה ואמונה ציונית - דתית פזורים בכל מעגלי העשייה, וקולה של תפיסת עולם זו במובנה הבסיסי, חיה וקיימת היום יותר מאי פעם.
דווקא בגלל התרחבותה והשתרשותה של תפיסת עולם זו בחברה הישראלית, היא הולכת ומתפצלת, הולכת ומתרחבת. ככל שהתפיסה האידאולוגית הזו קונה לה אחיזה במרחב בציבורי במדינת ישראל, כך נראה יותר התרחבות של האמונה הזו במקומות שונים. ניתן למצוא היום אנשים בעלי תפיסת עולם ציונית - דתית בכל המפלגות הציוניות, ובמובן מסוים זהו ניצחונו הגדול של הרב ריינס, מייסד תנועת המזרחי.
מהלך נכון וטבעי. נפתלי בנטצילום: מרק ישראל פלאש 90
אחת התופעות החברתיות שמזמן לנו העולם החדש - הטכנולוגי שבו אנו חיים, היא השינויים הגדולים במסגרות שנחשבו תמיד לקבועות. המושג 'בית פוליטי', שבעיני אנשים מעל גיל חמישים הוא דבר שעליו הם גדלו - כמעט שאיננו קיים בעיני אנשים צעירים יותר. פעם מפלגה הייתה עם סניפים פעילים ועם עשיה תרבותית, ועם 'תעודת חבר' ועוד ועוד ...היום מפלגה היא בסך הכל כלי פוליטי למימוש הרעיונות שאנו מאמנים בהם.
לכן - החיבור בתוך המגזר הדתי בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי והחיבור הטכני שלהם עם 'עצמה יהודית' הוא מובן.
המימד השלישי הוא המימד החברתי-סוציולוגי. כולנו יודעים שישנם גוונים רבים מתוך המגזר, וישנם רבים הרוצים לברוח מכל הגדרה מגזרית. תהליך זה נובע משני הדברים שעליהם דברנו. מחד - ההתרחבות הגדולה של תפיסת העולם הציונית דתית הבסיסית, ומאידך - העולם החדש השובר את המסגרות הקיימות, ויוצר אינסוף הרכבים שונים של מעגלים קהילתיים שונים ומגוונים.
במובן זה, המהלך שהוביל נפתלי בנט עם פרישתו מהבית היהודי והקמת הימין החדש, מביא לידי ביטוי פוליטי ברור יותר, את שתי המגמות הבסיסיות והרחבות, הקיימות בתוך הציונות הדתית: תפיסת עולם מדינית ימנית וברורה, יחד עם פתיחות גדולה לעולמות אחרים - אותה מייצגת רשימת הימין החדש. ותפיסת עולם דתית יותר - אותה מייצגת הרשימה של הבית היהודי-איחוד לאומי.
נדמה שדווקא הפילוג אותו הוביל בנט, יביא בסופו של דבר לגידול משמעותי בכוחה של הציונות הדתית מבחינה פוליטית. נקווה ונתפלל שלמרות ההבדלים, ידעו אנשי הציונות הדתית על גווניהם השונים, לשמור על יחסי אחווה, אהבה ורעות. כי מלחמה פנימית פוגעת בסופו של דבר במי שמלבה את אש המחלוקת.