ראש השב"כ, רונן בר, נאם היום (א') בכנס בנושא טרור באוניברסיטת רייכמן, ובחר לדבר על הגבולות המטשטשים והחיבור שבין טרור, ריגול וסייבר, ועל האתגר שנוצר עקב כך לשמירה על הביטחון הלאומי ועקרונות הדמוקרטיה בעידן המודרני.
"שירות הביטחון הכללי לא יודע להבטיח 100% הצלחה בסיכול"
בר נגע באתגר הרשת החברתית. "כוחה של הרשת היום הוא לא רק לשקף תודעה אלא לייצר כזו. תחת אפה של הדמוקרטיה ומתוך שמירה אדוקה על חופש הביטוי קל לבצע זאת".
"העולם השטוח וחסר הבקרה של הרשתות החברתיות תופס את העולם החופשי כאשר הוא מצוי במשבר בין דורי ותחת איתגור המשילות שהואץ בעקבות מגפת הקורונה. לא פלא, שבתופעות האלימות הנרחבות אותן חווינו לאחרונה מפורעי 'שומר חומות', דרך פורעי הר הבית ברמדאן האחרון ועד לחלקים מתוך נוער הגבעות, אנו מוצאים צעירים בגילאים 14 עד 20 בהיקף רחב. דור ללא רועים. ארגוני הטרור זיהו את הפוטנציאל של טרור ההשראה – ניתן לייצר איום ולקדם אג'נדה מבלי לשלם מחיר".
בר עבר לדבר בקצרה על האתגרים המרכזיים בביטחון הלאומי מהזווית של השב"כ. הוא הקדים ואמר: "אנו מצויים בתקופה לא פשוטה ואתגרים רבים מונחים לפתחנו. שירות הביטחון הכללי לא יודע להבטיח, לצערי, 100% הצלחה בסיכול, אך אנחנו כן יודעים להבטיח 150 אחוזי מאמץ".
ישראל מתמודדת במספר זירות שונות
"מדינת ישראל מתמודדת היום עם חמש זירות שונות", אמר בר. הראשונה, "ישראל נדרשת לנווט כיום בעולם תלת קוטבי. לצד מאפיינים שונים ממאפייני המלחמה הקרה, כמו העובדה שישנם 3 שחקנים ולא שניים הנאבקים על אינטרסים לאומיים יותר מאשר על אידאולוגיה, ישנם כמה מאפיינים דומים ובהם המאבק שהחל להתפתח סביב מדינות צד שלישי או 'תאוריית דומינו' מעודכנת".
לדבריו, האתגר השני הוא הציר השיעי. "איראן, כל עוד תחת משטר פונדמנטליסטי תמשיך במגמת ההתפשטות והאיום על ההגמוניה הסונית ועל ישראל. השפעתה של איראן ניכרת בזירת הטרור באשר הוא, במדינות הטבעת, בזירה הפלשתינית, בישראל ובסייבר. איראן היא ראשית הצירים לרוב התופעות באזור ויש לה חלק לא מבוטל גם בחוסר היציבות שאנו חווים בזירה הפלשתינית. איראן איננה רק בעיית גרעין - היא בעיית היסוד של המזרח התיכון.
"לא פלא שבסבב הלחימה האחרון, 'עלות השחר', ישבו שני מנהיגי הגא"פ בנוחות בטהרן וסרבו להפסיק את האש שהרגה את פקודיהם ברצועת עזה. זו רק דוגמא קטנה להשפעה השלילית האיראנית על האזור ונותר לנו רק לדמיין את היקף ההשפעה העתידי, אם ייחתם הסכם גרעין והקופה האיראנית תתעשר ב-85 מיליארד דולר נוספים אשר חלקם ייועד, מן הסתם למטרות טרור והשפעה וחיזוק ארגונים כמו גא"פ".
פתחלנד באיו"ש, חמאסטן ברצועת עזה
האתגר השלישי נמצא בזירה הפלשתינית. "זירה זו מפוצלת לפתחלנד באיו"ש וחמאסטן ברצועת עזה. בשני האזורים יידרשו שני המנהיגים להחלטות אמיצות – אבו מאזן, בזמן שמעמד הרשות ברחוב נחלש, יידרש להבין שהמסגרת בעת הנוכחית מאפשרת לו התפתחות כלכלית ושיפור מרקם חיים וביטחון ולא מעבר לכך. לשם כך, יידרש לאחד את הפת"ח, לחזק את מנגנוני הביטחון ולבצע רפורמות אזרחיות".
בר אמר כי האלימות הערבית והפיגועים ביהודה ושומרון גואה. "נכנסנו למעין מעגל סגור: נוכח ריבוי צירי טרור והעדר טיפול מספק על ידי המנגנונים נוכח משילותם המוגבלת, נדרשים אנשינו להיכנס למעצרים וסיכולים מדי לילה, סופגים אש ומייצרים שמיכת הגנה לאזרחי ישראל בלב השטח. המחיר - נפגעים פלשתינאים, וירידה נוספת במעמדם של המנגנונים. ספרנו השנה למעלה מ-130 אירועי ירי. זאת למול 98 ב-2021 ו-19 ב-2020. זהו רק ביטוי אחד להיעדר משילות, להיקף האמל"ח ולהעדר אפקטיביות בעבודת מנגנוני הביטחון. מנגד, סיכלנו 312 פיגועים משמעותיים (דקירה, ירי, התאבדות), ביצענו 2,110 מעצרים והעלנו בעשרות אחוזים את היקף המעצרים של סוחרי אמל"ח. ראשית הצירים להרגעת השטח- בהעצמת פעילות מנגנוני הבטחון הפלסטיניים. גם הציבור הפלסטיני רוצה בכך, אבל לטנגו הזה דרושים שניים".
בעזה, יחיא סנואר יידרש לבחור בין דרך השיקום והפיתוח לדרך ההתנגדות. לאורך זמן, לא ניתן יהיה למשול ביד האחת באוכלוסייה ולרצות להיטיב עימה וביד השנייה להורות על פיגועים או להסית. לא בחגורות, לא בטילים ולא במילים. נכון שישראל תצרף למשוואה גם חשבון הסתה וגם חשבון של הכוונת פיגועים מחוץ לרצועה. סנואר יצטרך להבין שהחלוקה ל'דאר אל-אסלאם' ו'דאר אל-ח'רב' לא תופסת יותר. מנגד, הציבור העזתי קיבל טעימה של דו קיום דרך היתרי העבודה שהכניסו פועלים מעזה לישראל מדי יום, והכיר את הישראלי לראשונה מאז שנת 2001, שלא דרך אל ג'זירה או דרך הכוונת.
האתגר הרביעי הוא אתגר המשילות הפנימית ובדגש בחברה הערבית. "בנושא הזה, אנחנו בפני מבחן כפול- למדינה ולחברה. אירוע נוסף בדמות האירועים שחווינו במהלך "שומר חומות" עלול להיות בלתי הפיך למול מאמצי ההשתלבות משני הצדדים. מנגד, התחזקות הגורמים המרסנים יכולה לייצר תקווה.
"החברה הערבית סובלת מתופעה גוברת של השתלטות משפחות הפשע על חיי היומיום ואנשיה מתקשים לייצר ביטחון בסיסי לילדיהם. החברה הבדווית סובלת מפערים בסיסיים המהווים חסם בפני השתלבות ובהם פערי שפה (71% מגדירים את עצמם כלא יודעים או ידעים עברית ברמה בסיסית בלבד), פערי חינוך, פוליגמיה, המובילה גם לבעיית הזדהות קשה נוכח נישואין לנשים פלשתיניות ועוד".
ממדינה בה יש ערים מעורבות, למדינה מעורבת
"מדינת ישראל הופכת ממדינה בה יש ערים מעורבות, למדינה מעורבת. אוכלוסיות חזקות עוזבות את היישובים הערביים ובכך נפגע עוד יותר פיתוחם. סוגיה זו פוגשת את הציבור עם משקעים קשים. מפגש שבו השוני מודגש יותר מהדמיון, הוא בראש ובראשונה - אתגר חברתי, אך על רקע הסתה הוא הופך במהרה לאתגר בטחוני".
ראש השב"כ הדגיש כי צריך לומר ביושר - "למרות שני מבחני הרעדה קטנים שעברה החברה הערבית באופן חיובי מאז שומר חומות - ברמדאן האחרון ובסבב הלחימה עלות השחר בעזה, יש להניח עדיין שהסבירות להתפרצות אלימה בערים הערביות והמעורבות בזמן משבר - קיימת, וככל שההסתה סביב שינוי לכאורה בסטטוס קוו באל-אקצא תהיה נוכחת, הסבירות לכך תעלה".
"בכדי להוריד את הסיכוי לכך ולקדם ולטפח את מגמות ההשתלבות, על המדינה לפעול בשלושת הערוצים של פיתוח (תכניות לימוד, מתנ"סים, ביטחון ותשתיות), אכיפה (נוכחות משטרתית, אכיפה משולבת ומערכה מול הנשק הבלתי חוקי) והשפעה (עידוד וטיפוח מנהיגות מקומית מתונה)".
לסיום אמר רונן בר: "שב"כ לא ירפה מהעמדה לדין של כל המפגעים מאירועי שומר חומות. רק כתוצאה מחקירות שב"כ, נעצרו עד כה 271 אנשים והוגשו 206 כתבי אישום, גם בשבוע שעבר. לא נשכח ולא נסלח (ואת האפקט של זה כבר רואים בשטח). שב"כ מסייע למשטרת ישראל במערכה למול הנשק הלא חוקי. שב"כ חוקר כל אירוע אלים בעל תוצאה המאתגרת משילות או פוגעת בסמל שלטוני, גם אם היסוד הנפשי יתברר, בסופו של דבר, כפלילי. שב"כ מתחיל לסייע למשטרת ישראל במאבקה מול אתגרים נוספים, תחת בקרה ועם המון נחישות. לצד זאת, שב"כ ינצל את הידע הרב והאמון שיש לו במגזר הערבי בכדי לסייע ולקדם מוקדי השפעה חיוביים, ויש הרבה כאלה, להעצים את השיח ולהציע כיוונים להשקעות מדינתיות נכונות".
"האתגר האחרון, המורכב ביותר, הוא האתגר שבתוכנו – השסע העמוק המתפתח בתוך החברה הישראלית על דמותה וצביונה של המדינה. מהמודיעין שאנחנו קוראים, מחקירות של מפגעים שאנחנו עושים וגם מהיכרות רבת שנים עם יריבינו באשר הם, ניתן לומר היום ללא צל של ספק – חוסר היציבות הפוליטי, הפילוג הפנימי הגובר, ניתוץ המכנים המשותפים ההיסטוריים, השיח המוקצן - כל אלה מהווים זריקת עידוד למדינות ציר הרשע, לארגוני הטרור ולמפגעים בודדים. התחושה הרווחת בקרב יריבנו שהיתרון היחסי ההיסטורי שלנו, אותו אחד שעמד לזכותנו אלפי שנים והוא החוסן הלאומי שלנו – מתפוגג. תובנה זו אמורה להטריד אותנו יותר מהכל. בנושא הזה שב"כ יכול רק להתריע".