נדמה כי חודש חשוון סובל מהתדמית האפרורית ביותר מבין חודשי השנה. ימי תחילת החורף, אפרוריות השמים, הימים המתקצרים וחיסרון החגים המורגש במיוחד לאחר חגי תשרי המרוממים משרים אווירה כללית של הסתגרות והתקררות שנוגעת ומשפיעה על כולנו. למרות זאת, עם השנים גיליתי שנקודות אור מסוג קצת שונה מאירות את מרירות החשוון שלי. נקודות האור הללו מגיעות דווקא מימי זיכרון, יארצייטים, שנקבעו בחודש זה, ומחממים את כל החודש הזה באור שונה - צבעוני יותר, אמיתי וחודר יותר, עמוק יותר.
הראשון שמאיר את החשוון שלנו (פטירתו בד בחשוון) הוא האדמו"ר מפיסצנה - אותו אדמו"ר שהיה שרוי עמוק בתוך הימים השחורים משחור - ימי השואה הנוראית. ספריו הקדושים מלאים אש קודש של אמונה המופיעה דווקא בתוך המחשכים הגדולים ביותר. היכולת לתת טעם לחיים של צאן מרעיתו מרעיפה עלינו טל של חיים ולא מאפשרת לשקוע באפרוריות הקלה של חיינו היום.
מכל ספריו והסיפורים ששמעתי עליו נשארה חקוקה אצלי יותר מכל דווקא פסקה אחת שנכתבה ביומנו האישי, המופיע בספרו צו וזירוז. פינה של חשבון נפש צרוף ואמיתי שנותן לנו תמונה מדהימה של מי הוא אותו גדול שעומד בפנינו. הדברים הבאים נכתבו כחשבון נפש לרגל הגיעו לגיל הארבעים:
ומה אקבל עלי? ללמוד יותר? כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל אינני הולך בטל. להתרחק מן התאוות? אם אין יצרי מרמה אותי ב"ה אינני משועבד כל-כך לתאווה גופנים ח"ו. ומה חסר לי? פשוט להיות יהודי, חסר לי... פשוט רוצה אני מעתה להתגייר, ולהיות מעתה יהודי...
פטירתו של ר שלמה קרליבך בט"ז חשוון לא רק מאירה באור בהיר את החודש אלא מעוררת אותו בקריאות רמות ולא מאפשרת לנו להישאר אדישים. ר שלמה, או הרבי מקרן הרחוב, כפי שהוא נקרא בספר חדש המספר את אגדת חייו ויצא בשבוע שעבר לכבוד יום פטירתו החמישה-עשר, מביא איתו רוח קמאית של ראשוני החסידות. הוא פורץ דרך חדשה בכל מקום בו הוא נוגע ומשרה שם אווירה של שמחה, אהבה בלי גבולות, וספונטניות פורצת גבולות של נתינה וחסד. הוא האמן הגדול של ניצול הרגע וההזדמנות עד תום, ולפחות אותי הוא משאיר עם הרבה אופטימיות ומחשבות חיוביות.
"אני מדבר הרבה על קבצנים קדושים, אבל אנשים שואלים אותי מיהו באמת קמצן קדוש?
תפתחו את הלב, ידידים מתוקים שלי... קבצן קדוש הוא אדם המתחנן בפניכם שתאפשרו לו לתת..."
כך אמר ר שלמה קרליבך שתלמידיו נאלצו לקבץ כסף כדי לשלם את הוצאות ההלוויה שלו בגלל שהוא נפטר מן העולם חסר פרוטה לאחר שנתן כל מה שהיה לו לאחרים.
הנקודה השלישית הנוגעת בי בימים אלו היא זכרונו של סבי, סבא יעקב-מרדכי ז"ל, שיום פטירתו חל הערב - בכ"ב בחשוון.
את סבא לא זכיתי להכיר, הוא נפטר בעודי תינוק קטן, אך פנקסיו ובהם שירים וכתבים נתנו לי צהר להציץ דרכו. מצאתי שם עולם של אמת צרופה, חדה וחודרת, של יהודי תמים ועמוק שמחפש את הנקודה הפנימית שבכל אירוע. איש תם וישר, אוהב אמת ורודף צדק. יהי רצון שאזכה לחפש את האמת הזו, שכל-כך נעדרת היום, כמו סבא.
לפנים ולכסות
ויותר מכל - לדמות
התאם הצבע
לאדם ולאירוע
לנכבד ולפרוע
תן לצבע לדבר
עד השומע ימהר
לפניך לפתוח שערים
עד היום היו נעולים
מפני צבע תקום
ולפני צבע תידום
הצבע יהפוך קשה לרוך...
יהיו הדברים האלו נר זכרון לשלושתם.