התקופה הנוכחית מהווה אתגר גדול עבור המשפחה כולה, ובייחוד עבור הורים אשר אינם מורגלים בנוכחות יומיומית של הילדים בבית. אם גם לכם יש שאלות בנושא, מוזמנים לשלוח אלינו לכתובת המייל Desk@kipa.co.il, ולקבל מענה משרון רחל פלג - מנחת הורים בגישת שפר.
1. הציפייה ליום הולדת בגן ובבית הייתה גדולה, ועכשיו הילד יחגוג רק בבית, בלי חברים, בני דודים ,סבא וסבתא. איך לחגוג בלי לאכזב?
נראה לנו נורא אכזרי שילד כל כך קטן יעמוד מול אכזבה כל כך גדולה אבל קודם כל חשוב להבין שבדרך כלל האכזבה היא יותר שלנו מאשר של הילד. בן כמה הילד? 4?5? כמה ימי הולדת כבר היו לו שהוא זוכר? לילד זה לא באמת משנה. אולי הלהבנו אותו ועוררנו אצלו התרגשות לקראת יום ההולדת אבל אין לו באמת הרגלים מהעבר- אנחנו משליכים את האכזבה שנראית לנו הגיונית, עליו.
אם לא נשדר לילד שמדובר פה בדרמה גדולה או בטרגדיה, הוא גם לא ירגיש בה. הילדים מעבירים דברים בקלות ויש להם יכולת התמודדות והסתגלות הרבה יותר טובה משלנו. הם לא מבזבזים זמן ואנרגיה איפה שלא יצא להם מזה כלום ומתיישרים מיד למצב החדש. רואים את זה יפה כשילד מנסה לשכנע את הוריו לקנות לו משהו - מהרגע שהוא מבין שאין מצב, הוא עובר מיד הלאה, הוא לא נשאר מבואס מזה (אלא אם יש פה איזו דינמיקה אחרת שלא ניכנס אליה כעת).
לגבי יום ההולדת בגן – הילד אולי באמת ציפה, אחרי שהשתתף כבר בכמה ימי הולדת של חברים בגן, ליום ההולדת האישי שלו. ובאמת יש פה אכזבה. אבל זאת המציאות. לפעמים המציאות מאכזבת או לא תואמת בדיוק את הציפיות שלנו. יש לנו רצון להגן על הילדים שלנו מכל דבר שעשוי להיות עבורם קשה ולחסוך מהם כל עוגמת נפש.
הרצון הזה נובע ממניעים טהורים אבל בפועל ההגנה הזאת על הילדים משאירה אותם קטנים ושבירים ולא מוכנים לחיים. המטרה שלנו בתור הורים היא דווקא הפוכה – אנחנו שואפים להקנות לילדים את היכולת להתמודד עם קשיים, לצלוח אותם, לא להישבר מכל דבר. והדרך להגיע לשם כוללת התמודדות עם החיים האמיתיים. אז גם אם הילד חווה קושי, אכזבה, תסכול - זה שיעור כל כך חשוב לחיים והזדמנות אמיתית להתמודדות ולצמיחה. נסביר לילד שבגן יחגגו לו בע"ה כשנחזור לשגרה ונסמוך עליו שהוא יכול להתמודד עם זה, ואפילו בהצלחה.
עם סבא וסבתא והדודים אפשר אולי לחגוג בזום, או בשיחת טלפון. נכון, זה יהיה יום הולדת אחר. אבל מי אמר שזה בהכרח רע? אולי דווקא נגלה שלחגיגה בחיק המשפחה הגרעינית יש יתרונות שלא חשבנו עליהם קודם. אם נהיה פתוחים לסיטואציה החדשה שהגיעה אלינו נופתע לגלות דברים חדשים, על עצמנו, על כוחותינו, על היקרים לנו. מזל טוב!
2. אם יש רק הורה אחד בבית - איך מתייחסים לכולם?
כמובן שלכל ילד צורך שונה ובייחוד לתינוק. אנחנו נמצאים בבית עם הילדים. הם מכירים את הבית, את הנהלים בו, הם בכיף יכולים להסתדר בלי שההורה יתייחס אליהם כל הזמן, יבדר אותם או יעסיק אותם. ילדים מטבעם שופעים יצירתיות ומוצאים בקלות עיסוקים. ככל שהם קטנים הם מוצאים עניין בכל דבר שסביבם.
כמובן, שאם אנחנו רוצים להציע להם פעילות או לעשות אותה ביחד איתם, אחלה, אבל לא להרגיש מחויבים לזה. רק מה שמתאים לנו. הורגלנו לחשוב שצריך להתייחס לכולם, לתת תשומת לב לכל ילד וכשיש כמה ילדים לדאוג שאף אחד לא יצא מקופח. מפליא לראות כמה הילד מסתדר מצוין בעצמו וכמה אנחנו לפעמים רק מקלקלים וקוטעים תהליכים טבעיים ב"התייחסות שלנו". הילדים שלנו מקבלים את כל הצרכים שלהם. הם יודעים שאנחנו פה בשבילם ועכשיו אנחנו ממש לא הולכים לשום מקום! ככה שלא צריך לדאוג. טוב נעשה אם נמשיך בעיסוקים שלנו והילדים בשלהם.
אם יש תינוק בבית וצריך להתפנות אליו – קודם כל הילדים יכולים לעזור. להרים מוצץ, להביא חיתול, לעשות טיול בעגלה או להחזיק ולהאכיל מבקבוק. כל גיל ומה שמתאים מבחינתנו. במקומות שאנחנו סומכים על הילדים, טוב לתת להם. זה גם מקל עלינו וגם מצמיח אותם. ואם אנחנו צריכים לטפל עכשיו בתינוק אז הילדים רואים ומבינים שיש להם אח קטן שלא יכול, כמוהם, להסתדר עכשיו לבד.
וגם אם הם צריכים אותנו למשהו, הם יכולים לחכות, כי הם כבר גדולים. הורגלנו לחשוב שילד שנולד לו אח = ילד מקופח. אבל אח זאת המתנה הנפלאה ביותר שיכולנו להעניק לילד. מעבר לחברות לחיים, בזכות האח התינוק הילד לומד סבלנות, ויתור, עצמאות, עזרה לזולת ועוד ועוד.
גם לכם יש שאלות? שלחו אלינו למייל Desk@kipa.co.il, וציינו בכותרת, עבור המדור "הורים עם כתר".