כמעט בכל בית זה חוזר על עצמו. אחד התסכולים של אמהות הוא הטענה המרכזית שהן משמיעות: "הילד לא מקשיב לי", "כמה פעמים ביקשתי - להרים, לנקות, לסדר, לאסוף, להתקלח". ומה אמא באמת רוצה? שהילד שלה יעשה דברים מתוך מוטיבציה פנימית, מתוך רצון שלו.
-
עוד באותו נושאסקר ויצו קובע - מה הדבר הכי קשה באימהות?
02/03/23 17:21
אומנות השחרור מאפשרת לילד ליצור מוטיבציה פנימית
הקושי שיש לנו כהורים הוא המחשבה ששחרור משמעותו חוסר גבולות, שזה ההפך מהתפקיד ההורי שחייב לעמוד על המשמר בשביל שהמשימה תתבצע. האמת היא שכשאת משחררת את נותנת לילד להתנסות לגלות את הרצון שלו. שחרור מתוך אמון מראה לילד שאת באמת מאמינה שהוא יעשה את המשימה שביקשת.
והנה דוגמה. את מבקשת לאסוף את הצעצועים והילד באמצע לשחק במחשב. את נותנת לו הוראה שיעצור כרגע את המשחק וילך מידית לאסוף את הפזאל. הילד מבקש לסיים את המשחק. את אומרת לו "בסדר, אני סומכת עליך שתאסוף מיד כשתסיים". הילד שומע את המילה "סומכת", את משחררת, לא מוסיפה מילה. את נותנת לו הזדמנות לעמוד במילה שלו, ממתינה לראות מה יקרה.
צילום: shutterstock
תני לו אפשרות לעמוד במילה שלו
אם הילד יקיים את הבטחתו, תחמיאי לו על כך. אם הוא ישכח, תזכירי לו עוד פעם אחת, כי יש ילדים שזקוקים לתזכורת נוספת. אפשר גם לתקצב בזמן כדי לזרז אותו, אבל עדיין לתת לו אפשרות לעמוד במילה שלו. זו דוגמה ליצירת אמון בילד. לעיתים, הניסיון לכפות על הילד, משיג את מטרתו בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך אנחנו יוצרים מציאות שרק בכוח הצעקה או האיום הילד מניע את עצמו. כדי שלילד שלך יהיה מנוע פנימי לעשייה, את צריכה להאמין בו שהוא יכול.
באמנות השחרור, העבודה על האמונה ביכולות הילד היא דרך התבוננות באמונה שנתנו בך. אם כשהיית קטנה היה לך מודל הורי מאמין ומטפח, יהיה לך קל יותר להעביר הלאה את מה שקיבלת. אבל גם אם לא, יש בכוחך ליצור מודל כזה בעבודה על התגובות שלך, ביכולת להתבונן בתוכך ולזהות את הקשיים שלך מול הילדים. חוץ מהרווח הגדול שילדיך יקבלו, גם את תחווי הורות מטיבה יותר.
הכותבת היא רעיה, אם לשבעה, מאמנת אישית ומנחת הורים.