הילד שלכם מקלל? זה רק שלב בהתפתחות שלו

כהורים, חשוב לנו לגדל את ילדינו לערכים של כבוד, קבלה וסובלנות כלפי כל אדם. ולפתע, ללא כל הכנה מוקדמת, מגיע היום בו אנו שומעים אותם מסננים איזו קללה. לרוב, זה פוגש אותנו לא מוכנים, מערער את מקומנו ואנו מגיבים בהתאם. כועסים, שואלים איפה שמעת את זה (בינינו, האם זה באמת משנה?), ולעיתים מרגישים צורך להתעלם. הרי השקענו רבות בחינוכם, התאפקנו וסיננו מילים לא יפות, ואז הגיעה הקללה.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהילד שלי צופה בפורנו - מה אפשר לעשות?

  14/02/23 16:06

ילדינו אינם כרטיס הביקור שלנו

אז לפני שנגיב, אנחנו צריכים לעצור רגע, לקחת נשימה עמוקה. להבין שזה שלב בהתפתחות שלהם, וכי ילדינו אינם כרטיס הביקור שלנו והם לא עושים לנו בכוונה. ראשית, נפנה לילדנו, נרד לגובה העיניים ובתקיפות אדיבה נאמר: "במשפחה שלנו לא מקללים". לאחר מכן, באותו יום בארוחת הערב או תוך כדי מקלחת, נדבר ונבדוק מה היה שם, כעס, תסכול, אכזבה. תנו שם לרגש, דברו על הסיטואציה שהייתה, הביעו אמפתיה לרגש: "אני מבינה שאתה כועס", "אני מבינה שאת מאוכזבת כי", אפשר לעזור בתיווך ובשינוי פרשנות לסיטואציה.

אפשר להמציא מילה שתעזור להם לשחרר את הכעס

לצד ההכלה, הסבירו כי במשפחתנו לא מדברים בצורה כזו, גם בינינו ההורים וגם בין הילדים והחברים. אפשר לשאול את ילדינו איזה רעיון יש להם להבא, בדרך כלל יש להם רעיונות מעולים. אפשר למשל להמציא מילה שתעזור להם לשחרר את הכעס, ללכת רגע מהמקום, לבקש עזרה כשהם כועסים. מה שחשוב שנזכור ברגע כזה זה שהבית שלנו הוא מגרש האימונים הפרטי שלהם וגם שלנו,  ואנחנו רוצים לאפשר בבית תקשורת פתוחה ומאפשרת.

הכותבת היא מנחת הורים מטעם מכון אדלר.