מכתב פתוח הבנים שלכם לפני בחירת מסגרת ישבתית? תשמרו עליהם

הורים יקרים, 

כולנו רוצים את הטוב עבור ילדינו . שיהיו שמחים, שייכים, מוסריים, שילמדו תורה ויבססו לעצמם עולם רוחני עמוק.

בגיל 17 הם בוחרים בעצמאותם מסגרת על-תיכונית, לעיתים בצורה בוסרית. בגלל המיתוג, בגלל הנוף, בעקבות החברים מהסניף או הרצון להצלחה בצבא.  לבחירה הזו  יש השפעה מרחיקת לכת על ההמשך. לא פעם ישנם פערים בין הבית והחינוך שהנחלנו להם לבין מה שהם פוגשים בבית המדרש. פעמים שפער זה יוצר ריחוק ומחלוקת, ופעמים נצליח לראות בו הזדמנות להעמקת השיחה ביננו, הורים וילדים. אם נצליח, יגדל הסיכוי להעמקת הקשר בינינו  גם אם לא נסכים איתם, זו יכולה להיות הזדמנות לגדילה. 

אך בימים אלו המבוכה גדולה עד מאד. 
הונח בפנינו כחברה סיפור החשדות כנגד הרב טאו.
הסיפור קשה, נוקב ומטלטל את כולנו, צעירים ומבוגרים כאחד.

בחלק ממוסדות החינוך נשמעים דיבורים העוסקים בחיזוק "אמונת חכמים" ללא רשות לשאול ולברר, או בהלכות לשון הרע. הפער בין הבית ובית המדרש הולך וגדל, הולך ומתרחק. בין קולות חוסר הוודאות והבקשה לחקירה ודרישה בבית, לבין קול הביטחון, ההתעלמות  והידענות של חלק מבתי המדרש. חלק מן תלמידים נקרעים כרגע בין הבית ובית המדרש ומצוקתם רבה.

למען האמת , הפער התחיל להתגלות כבר בפעם הראשונה שהם באו מבית המדרש לשבת הביתה. הביטחון והחד משמעיות איתם חזרו אולי הרשימו בהתחלה, הרי רצינו אותם מחוברים לתורה בביטחון. רצינו שידבקו בעקרונות, שיהיו בראש שלהם גם אידיאולוגיות ולא רק מסכים ושטויות. 

 לאט לאט הרגשנו שהבחירות שלנו בבית הן אלה שתחת מתקפה. 

גם הורים במשפחה ברוכת ילדים מכונים פתאום 'בורגנים'. גם אנשים ונשים המקדישים את מיטב זמנם לעשיית חסד, לבניית קהילות ולקביעת עיתים לתורה, נראים 'פשרנים' ומוצאים עצמם בעמדת הצטדקות על אמונתם ודרך חייהם.

לא באנו לריב אך מצאנו עצמנו בתוך קרב על הבית, על האוירה, על סגנון דתי שהיה פשוט וטבעי ופתאום מרגיש בהתגוננות. עבודת ה' המתייחסת לכל מישורי החיים, איזון בין ערכים, שמחה אנושית נורמלית, התייחסות לצרכים פשוטים, כל אלה מתערערים.

יחד עם הכבוד והאהבה לילדינו, לא נמעיט בערכינו, לא נמעיט בערכי החיים שבחרנו לחיות.  

הורים יקרים, ניסיון חייכם הוא עשיר וחי, בחירותיכם נעשו מתוך דעת ובשלות. השקעתם שנים ארוכות בגידול וחינוך הילדים הנפלאים. הבתים לא יכולים להיות מבוטלים על ידי המוסדות, תורת הבתים הללו לא יכולה להיות מבוזה כפי שהתרגלנו.

דעות חד משמעיות נשמעות בטוחות יותר, אמיתיות יותר ומשכנעות יותר גם כשהן נשמעות מפה של בן 18 או 20. אך זכרו שיש לנו כהורים, הרבה מה להציע דווקא בבחירות המורכבות שלנו, המעוגנות בתורת חיים שקדמה לה דרך ארץ.  תפקידנו כהורים נותר לחנך  גם כאשר יש לבנינו תחושה שהם יודעים הרבה יותר מאיתנו. גם אם שמעו מה ששמעו בבית המדרש כתורה גואלת שלא נוכל להבין אף פעם.

בנינו ובנותינו צריכים הורים מקשיבים ומכילים אך גם  המשמיעים את קולם האותנטי ובחירותיהם הערכיות. זו הזדמנות לשוחח  באופן ישיר על מוסר, על מחלוקת, על מתינות ואיזון. זו שיחה שיש בה קשב ואהבה, חום וקשר עין, בשפה המכבדת את כל השותפים.  קולו של הבית הוא קול הכרחי ומלווה ואולי אם הוא יישמע בעקביות יהיה בכוחו לעזור לבנינו בעיצוב תפיסת עולם תורנית מורכבת ומרפאת.

ילדינו בוחרים את דרכם העצמאית. זו דרך העולם וטובה היא. אך מה אם בשכר הלימוד ששילמנו במיטב כספנו, דרכם מעוצבת תוך הטפה לשלילת הערכים להם  חינכנו בבתינו?

זקוקים לנו היום מי שמחפשים כרגע מקום לימוד לשנה הבאה, שניתן כהורים הדרכה לשאלות שנכון לשאול ומה שחשוב שיודגש. זקוקים לנו היושבים כעת בבתי המדרש ושומעים את הדברים. חלקם קשים, מאיימים  ומבטלים את הזולת באם הוא בוחר לשאול. זקוקים לנו הנמצאים בצבא או באקדמיה ופוגשים את העולם במורכבותו. הם צריכים את הכלים שצברנו, את השייכות המובנת מאליה, צריכים  מפגש מחודש עם התורה. צריכים ללמוד להעדיף חלקיות אחרי שהפנימו שאולי זה הכל או לא כלום.           

בואו נאחוז איתנים בתורת החיים שבחרנו.
נלווה את ילדינו מתוך הכלה גדולה ומתוך אמונה בדרכנו. דרכה של תורה עם דרך ארץ.