לילדים או אנשים רגישים מה שהכי קשה זה מעברים.
זה קשה כי יש שם ים של מידע (מראות, קולות, ריחות, תחושות, רגשות), ועד שמתרגלים לכל המידע הזה ועד שמצליחים לאחסן אותו בקופסאות מאורגנות במוח - זה מציף. כל פעם. כל הצפה כזו כואבת בגוף, מפחידה ומאיימת. הילד מפחד שהכאב לא יסתיים לעולם, שאף אחד לא יעזור לו ואף אחד לא יאמין לו.
ילד רוצה ללכת לבית הספר כי מה שמחזיק אותנו בחיים אלו תחושת משמעות, קשרים אנושיים ופעילות. ברגע האמת הוא ירגיש לא טוב, החרדה תציף אותו ויהיה לו קשה להתגייס להביא את עצמו ברגע הזה. אבל אתם יכולים לעזור לו:
1. תהיו רגישים ותכירו בקושי
יש כאן מעבר שהוא דרמטי ומציף עבורם. זה לא משחק ולא הצגה. אלה תחושות לא נעימות בגוף, ואנחנו צריכים לתת להן את הכבוד ואת ההבנה לכך שזה מתרחש בגוף, והתחושות האלה לא מדומיינות. מצד שני - אנחנו לא יכולים להימנע מהפעילות כי היא חיונית והכרחית, ומצד שלישי - כשהילדים יתרגלו למעבר הזה - הוא כבר לא יכאב להם (או יכאב להם הרבה הרבה פחות).
כשאתם מפחדים הם גם מפחדים
2. תכינו אותם
מחר הולכים לבית הספר. זה בטח יהיה קשה בהתחלה, להתרגל ולהסתגל לכולם, אבל התחושות הלא טובות יחלפו תוך כמה דקות וההרגשה תחזור להיות טובה. כשאתם לא מרגישים טוב - תלכו למורה ותגידו שאתם צריכים קצת זמן להירגע. כשיחלפו התחושות הלא נעימות - תחזרו לכיתה. ישמחו לכם שם. לפני החזרה לבית הספר תדאגו לגשת למחנכת או ליועצת או למנהלת - למי מהצוות החינוכי שאתם מרגישים בנוח איתו - ותכינו גם אותה: לילד.ה קשה במעבר, כשיש מעבר יש לו.לה צורך בזמן עיבוד במקום שקט, אחר כך אפשר לחזור לכיתה כרגיל לגמרי.
3. אל תפחדו
כשאתם מפחדים - הם גם מפחדים. הם רואים את הפחד שלכם, ואז הם מפחדים עוד יותר. כי אם זה כל כך מפחיד אתכם - מי ישמור עליהם? אל תפחדו, כי הילדים שלכם נורמליים לגמרי. הם ילדים מדהימים שחווים את העולם בעוצמה. זה דבר נפלא ונהדר. לפעמים הוא גם עושה תחושות לא נוחות בגוף. אבל הן באות בגל שבא וחולף.
עכשיו הם מרגישים לא טוב, באמת, זה בגוף ואלה תחושות קשות. אבל זה נמשך כמה דקות ונרגע. זה לא לתמיד וגם לא לכל היום. תנשמו עמוק, תחבקו את הפחד שלכם, שלו, שלה, תנו להם נשיקה בכיס וחיזוק בלתי פוסק, ותשלחו אותם לבית הספר באהבה, ובידיעה שבכל מקרה חירום אפשר להתקשר אליכם. תבהירו שוב ושוב שהם לא יישארו לבד עם הכאב. הם זקוקים לביטחון הזה. בצדק. זה הדבר הכי אנושי בעולם.
תחבקו את הפחד שלכם צילום: shutterstock
4. התמודדות עם גל
כשהגל מגיע בכיתה - לא להיבהל. התחושות הפיזיות קשות, הגוף מתנתק, אבל אפשר להחזיר אותו. הפחתה של הגירויים - לעצום עיניים זה הדבר שהכי מוריד גירויים בשלב הראשון, נשימות עמוקות, ללכת לחדר שקט אם אפשר, לשתות כוס מים קרים, להחזיק קוביית קרח ביד, ובעיקר - מבוגר שיהיה ליד ויזכיר לילד לנשום. בדיוק כמו שעושים לנו כשאנחנו בזמן לידה או בזמן כאב גדול. מישהו עומד לצדנו ואומר לנו שאנחנו לא לבד וזה תיכף נגמר. זה באמת תיכף נגמר.
5. בסוף הגל
חוזרים לכיתה, אומרים תודה למי שעזר לנו, משבחים את הילד על ההתמודדות שלו בזמן הגל ויודעים שבפעם הבאה הגל יחלוף מהר יותר. ככל שנלמד את הגוף מהר יותר, ככל שנשאל את הגוף מה עוזר לו בזמן גל - נדע להחזיר אותו מהר יותר, הגלים יתקצרו והמרחק ביניהם יגדל.
אל תוותרו על בית הספר. הוא אוויר לנשימה. כן, גם כשהם אומרים שהם לא רוצים ללכת לבית הספר. הם ילדים והם כאובים. הם לא רוצים לא ללכת לבית הספר, אלא הם לא רוצים ללכת לבית הספר ולסבול שם. זה כל כך אנושי. תעזרו להם ללכת. תנו להם את הקביים שהם זקוקים להם. תנו להם בטחון ואהבה. הם יפרחו.