להיות קשובים לרצון הילדים - גם כשלא נעים מול הדודים

יום הדודה והדוד - יש דבר כזה! וזה בדיוק הזמן למקד את המבט אל הדמויות המשמעותיות כל כך בחייהם של ילדינו, להבין מה הופך אותן לכאלה, וגם, היכן האחריות ההורית משתלבת בתוך כל החגיגה המשפחתית

חדשות כיפה קרן ארצי 28/07/20 10:33 ז באב התשפ

להיות קשובים לרצון הילדים - גם כשלא נעים מול הדודים
צילום: shutterstock

אחרי יום המשפחה, יום האב ויום האם, מגיע יום הדודה והדוד שמצוין בעיקר בארה"ב- כנראה כי, בינינו, מי לא מקווה שיש לו איזה דוד עשיר באמריקה.. אבל, האמת, שזה לא בגלל זה, ואני מניחה שמעבר לאינטרס הכלכלי של חברת כרטיסי הברכה – עומד האתגר התרבותי של שמירת הקשר עם הדודים כשהמרחקים הגיאוגרפיים כה אדירים ואולי אולי רק בחגים מתראים.

 

עוד מבוגר שרואה אותך

בתרבות הישראלית זה כמובן נראה אחרת. הדודים הם חלק מהנוף ויש להם השפעה לא מבוטלת על התא המשפחתי שלנו ולפעמים, אפילו השפעה ניכרת. תפקידה"דוד" שנשמע קצת משהו של פעם, השתדרג היום, ומגיע לרוב עם המון אהבה, התמוגגות אינסופית מהאחיינים (הרבה יותר מזו שאנחנו רוחשים לאחים שלנו בדרך כלל) ורצון אמיתי להיות עבורם מבוגר משמעותי שכיף להיות איתו.

ילד שהדודים שלו קרובים אליו מבחינה רגשית - מרוויח עוד דמות שאוהבת אותו ללא תנאי, שמארחת אותו או משגיחת עליו בביתה, שפותחת אותו לעולמות אחרים, חושפת אותו לאווירה משפחתית קצת אחרת, וגם יכולה להוות עבורו אוזן קשבת ולהטעין בעידוד ברגע של קושי.

צילום: shutterstock

 

 

"לא נעים" מת מזמן

אבל, וזה אבל גדול, יש דילמה שחוזרת על עצמה בקרב לא מעט הורים. מה עושים כשהקשר קצת אחר, וכשהדודה מתעקשת על נשיקה, הדוד צובט בלחי, מדגדג או מניף אל על, והילד לא מסכים? הרבה פעמים, אולי בגלל מה שהיה נהוג בבית שבו גדלנו או פשוט כי "לא נעים", אנחנו נכנעים לרצון של הסביבה ודוחפים את הילדים למלא אחר כבוד את הדרישה.

אם לילד או לילדה שלנו זה נעים ומתקבל באהבה – אדרבה, אבל אם אתם מבחינים שבסיטואציות האלו הוא (או היא) מושך בכתף, נצמד אל הרגל שלכם או מאפשר את הנישוק או חיבוק רק ממקום של ריצוי ובלי יכולת אמיתית של ביטוי–זה שווה בדיקה.

עמדה הורית מגובשת שכוללת את המחשבות שלכם בעניין, את הרגשות שלכם, ואת התרגום של אלה אל המעשים שלכם בפועל, ביחד עם יצירת חזון הורי–יעזרו לכם לקבל את ההחלטה הנכונה עבורכם ועבור הילדים שלכם.

אם החזון שלכם, אותו איחול או נקודה ערכית שאליה נרצה שהילדים שלנו יגיעו כשיהיו מבוגרים, כולל שיוויון ערך, כבוד הדדי, הפעלת שיקול דעת, חופש ביטוי, עצמאות ובחירה – תוכלו לשנות כיוון כבר במפגש הבא עם "דודה-נשיקה".  

צילום: shutterstock

 

 

ערכים עובדים לשני הכיוונים

אם, למשל, אנחנו דוגלים בערך "ההתחשבות באחר" ורוצים שיהפוך ל-DNA שני של הילדים שלנו - נוכל לתווך את הפער בין הרצונות לילד וגם לאח או לאחותנו, ולמצוא ביחד רעיונות אחרים שיביעו התחשבות וחיבה כמו להביא פרחים או ציור למפגש המשפחתי הבא.

אם מבחינתנו, החובה לתת נשיקה לקרובי משפחה יושבת על ערך של"כבוד" - נבדוק אם זה עובד לכל הכיוונים, ואם אופן הרעפת האהבה הזו מכבד גם את הרצון של הילד שלנו, את הגבולות שהוא אמור לייצר לעצמו ואת המרחב האישי שלו? 

כאן נכנסת לתמונה העמדה שלנו כהורים לגבי ציות ותנאים לשייכות. אם אצלנו תשתייך רק "אם תתן נשיקה או תאפשר לכל הדודים לחבק אותך"– אנחנו מציבים תנאי צר שלא משאיר מקום לביטוי אישי, לחד פעמיות של הילד, לייחודיות שלו ולא נותן לגיטימציה לשונות שלו אם הוא חושב או מרגיש אחרת מהוריו.

 

כמו מד-הורות

את גיבוש העמדות שלנו לגבי נושאים כאלה ואחרים – אנחנו עושים תוך כדי תנועה, אבל את החזון ההורי שמשמש לנו מעין מצפן ערכי כדאי לכתוב כשהילדים צעירים.  כשעקרונות החזון (אותם ערכים, מטרות ויעדים הוריים שלנו) יהיו ברורים לנו ואפילו תלויים מולנו, עד שיתיישבו ממש טוב בתוך הלב, נוכל לבחון בעזרתם כל התנהגות או ציפייה שלנו מהילד כשנשיב לעצמנו על השאלה: האם היא מקדמת אותנו לעבר החזון או מרחיקה?

לאט לאט, המסרים שנעביר יהיו זהים בכל הערוצים; במילים, בהתנהגות, בחוויה, והדרך שנסלול עם הילדים שלנו - תהיה מותאמת לצרכים ההתפתחותיים והרגשיים שלהם, ותהיה יותר עקבית, ברורה ופשוטה.

 

הכותבת: קרן ארצי - מנחת הורים ומשפחה

מוקדש לכל הדודים והדודות שמשוגעים על האחיינים שלהם, וכמובן, לאחייניות הפרטיות שלי.

 

לטורים קודמים