קווים לדמותו של רבינו – חלק ד'

עוד קווים לדמותו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

חדשות כיפה עריכה: הרב שלמה אבינר 01/11/03 00:00 ו בחשון התשסד

יחס לתלמידים


רבינו התייחס אל תלמידיו כאל ילדיו. פעם התבטא: "אנכי אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני, ולרגל הילדים" (בראשית לג יד). הוא הרגיש שהאחריות על תלמידיו, על תלמידי תלמידיו, וגם על כל כלל ישראל, מונחת על כתפיו. היה אצלו שילוב נדיר של ענקיות יחד עם התקשרות אישית חברית עם כל צעיר. מזכיר הישיבה, ר' שמעון קליין ראה את רבינו ברחוב מול הבניין הישן עם כוס קפה ושאלו לאן הוא הולך, השיב רבינו: יש חולה בפנימיה, אני מביא לו כוס קפה. אמר המזכיר: הרב, אני אביא. לא , אמר רבינו, אביא בעצמי. רבינו היה מלאך בשמים ויחד עם זה עושה חסד בארץ.
בחור עלה מחו"ל, יתום מאב. אחרי כמה שנות לימוד, אמו הודיעה לו שאין לה ממה להתפרנס, לכן הוא חשב שעליו לעזוב את הישיבה, והודיע לרבינו שהוא חושב לנסוע אליה לסייע לה, כי היא אשה בודדה. שאל אותו רבינו: כמה היא צריכה לחודש? השיב התלמיד: מה זה שייך? מאיפה הרב ישיג? אני חייב לצאת. אך רבינו חזר על שאלתו, התלמיד השיב: בערך מאה לירות. אמר לו רבינו אתה נשאר פה, וכל חודש אתן לך מאה לירות. במשך חמש שנים, כל חודש רבינו היה ניגש אליו, מוציא מכיסו מאה לירות ונותן לו (הרב ברוך זלמן מלמד)

ענקיות ויחס אישי


לרבינו היה יחס אישי לכל תלמיד. הרבה פעמים היה פונה מיוזמתו אל כל תלמיד ותלמיד כדי לשוחח איתו. עמקותו הרוחנית וענקיותו העצומה לא הפריעו לתלמידים לשוחח איתו כביכול כמו עם ידיד.
מעשה בתלמיד שפנה אל רבינו: מאוד טוב לי ללמוד בישיבה, אבל אני חש בדידות בלי חבר כמעט. אמר לו רבינו: מה הבעיה? אנו יכולים להיות חברים, אני אספר לך מה שמדאיג אותי ואתה תספר לי מה שמדאיג אותך. נכבש ליבו של התלמיד והוקל לו.
רבינו התייחס לכל אחד כאל בן יחיד שלו. על אף שעברו מאות ואלפי תלמידים בישיבה במשך השנים, בכל זאת כל אחד חשב שהוא היותר אהוב על רבינו. כל מי שנכנס אליו, רבינו השקיע עבורו כל מה שיש בו. גם אם רבים חיכו לו בחוץ לשיעור, הוא סיים את השיחה האישית ונתן לתלמיד את מבוקשו.
אפילו אנשים לא כל כך שפויים שנדבקו ברבינו, הוא לא דחה. מעשה ותלמיד אחד שאל את רבינו על אדם כזה מה הוא עושה בביתו של רבנו. השיב לו: הוא לא היחידי. (הרב זלמן מלמד)

כל מילה מחושבת
רבינו שלט שליטה מלאה על כל מעשה ועל כל דיבור שלו. הכל היה שקול ומחושבן לשם שמים. בחנוכת בניין הישיבה בקרית משה נכחו שני הרבנים הראשיים זמן קצר לאחר בחירתם. קם רבינו ואמר: כבוד מורינו ורבותינו הראשיים וזכה למחיאות כפיים. יותר מאוחר תלמיד שאלו: השמע רבינו את מחיאות הכפיים כאשר אמר: "כבוד הרבנים הראשיים"? תיקן אותו רבינו: לא אמרתי כן אלא: "כבוד מורינו ורבותינו הראשיים". כל מלה היתה שקולה ומחושבת (הרב זלמן מלמד)

קריאה מהירה


תלמידים הוציאו לאור חוברת של שיעורי גמרא על פורים של הרב מרדכי פרום זצ"ל, ולפני ההדפסה מסורה לבדיקה לרבינו. הוא דפדף כל דף, ותוך עשר דקות גמר את כל החוברת והעיר הערה אחת (הרב זלמן מלמד)
רבינו היה קורא חמש שורות בבת אחת (הרב יוסי וייצן).
יש אומרים שמונה שורות בבת אחת ויש אומרים שלוש עשרה שורות בבת אחת.
מעשה באדם שראהו קורא במהירות עצומה ולא האמין שבאמת עבר על הכל, לכן שוחח איתו וראה שהוא יודע בדיוק מה כתוב בכל שורה ושורה.
רבינו בעצמו היה מספר שהרידב"ז הביא את הפירוש שלו על הירושלמי לאדר"ת, שהתסכל מהר דף אחר דף. הרידב"ז שאלו: כבודו יעיין במה שכתבתי. האדר"ת המשיך לדפדף. הרידב"ז חזר: אולי כבודו יעיין באחד הדברים שכתבתי. אחר שלוש רבעי שעה הוא גמר לדפדף את הכל. הרידב"ז חזר ושאל: כבודו לא יעיין? השיב לו האדר"ת: בחון אותי, עברתי על הכל (הרב זלמן מלמד)

התמסרות


היה שגור בפיו של רבינו שכל דבר יש לעשות במסירות נפש וכן בעצמו נהג, וכל דבר שנכנס אליו, היה נכנס בתוכו כל כולו. "בכל דרכיך דעהו" כולך בתוך העניין (עיין מוסר אביך). לפעמים רבינו היה נאלץ לאחר לתפילה, ואז קיימו מניין נוסף בספריה. כל הקירות היו מוקפים ספרים, בחזרת הש"ץ התפילה היתה יותר איטית, לכן הרבה היו שולפים ספרים ומעיינים בהם. רבינו הסתייג מזה ואמר: הם מערבבים את התפילה עם הלימוד, תפילה היא כולה תפילה ולמוד הוא כולו לימוד. לפעמים היה כה שקוע בלימוד, שהיה מדלג על ארוחות ועל השינה של כל הלילה
(הרב אליהו ברין)
בליל שבועות נהגו ללמוד ספר המצוות עם רבינו בבניין הישיבה הישן. תוך כדי לימוד איזה עניין, תלמיד מצאצאי החתם סופר, אמר לרבינו שיש תשובה של החתם סופר בנידון. אחרי תפילת שחרית התלמיד ניגש אל רבינו והראה לו איפה אותה תשובה מודפסת. על פי רוב אחרי לילה של לימוד, היו ניגשים לאכול ולנוח קצת, אך רבינו התחיל לעיין באותה תשובה, וכך התגלגל במשך שעות מתשובה לתשובה. רבינו לא הרגיש שהזמן עובר. הוא היה בעל כח רוחני מופשט ויכולת ריכוז מופלאה (הרב זלמן מלמד)
כאשר עשה מעשה חסד למישהו, חש רבינו באותו זמן שהוא עושה חסד לכל כלל ישראל. כאשר נתן עצה, השואל הרגיש שרבינו נותן את עצמו כולו בתוך העצה, מה שהעניק הרבה כח. אחרי התייעצות, חזרו מאושרים וחמושים בכוחות חדשים. תלמידים שבאו להודיע לרבינו שהם עוזבים את הישיבה, אחרי שיחה אתו שנים רבות. בשיחה אחת, היה הופך את כל הקערה על פיה, בגלל עוצמתו הפנימית (הרב זלמן מלמד)