עתידנו המשותף

התכונות שאליהם נמשכנו בבן הזוג, הן אותן התכונות שיום אחד נשנא, נאבק בהן, נתנגד להן, ואולי אם נהיה בני מזל, נלמד להשלים איתן ולעבוד איתן. כך עושים זאת

חדשות כיפה חגית פרנקל 27/08/13 13:04 כא באלול התשעג

עתידנו המשותף
shutterstock, צילום: shutterstock

"בואי נדבר על עתידנו המשותף",

- כך נפתחת אצלינו כל שיחת תיאום בנוגע לתכניות לשעתיים הקרובות, לעיתים אפילו לשבוע הקרוב.

"בואי נדבר על עתידנו המשותף", כך האיש אולי פנה אלי יום אחד.

הרמתי את העיניים מהמאמר בנושא 'חמשת השלבים בחיי הנישואין' אותו קראתי אז, ואולי עניתי (לשם שינוי) ברצינות -

יום אחד נריב, אחר כך שוב נשלים. אחר כך יגיע משבר העצמיות, אם נצלח אותו ביחד יבוא משבר המחויבות, ואם נעבור גם אותו בשלום ונישאר שנינו בחיים, אני מאחלת לנו שנהיה בשלב ההשלמה, עם החיים, עם מי שאנחנו ועם מה שיש בינינו.

ואז?

אז נחזור לירח הדבש נחווה אותו שוב, ונעבור שוב למשבר העצמיות, נפתור אותו ופתאום נמצא את עצמינו שוב במשבר המחויבות, (לצד משבר גיל השלושים, הארבעים, החמישים והשישים), ונחווה אותם באופן מחזורי, לפעמים אפילו את כל השלבים באותו היום...

אולי גם לא שכחתי להוסיף: תודה שאתה השותף שלי לחיים, לא הייתי יכולה להסתדר איתי בלעדיך...

בספר מלכוד 22, הגיבור רוצה להתחתן עם בחורה שובת לב אחת. היא מבהירה לו שאף אחד לא יכול לרצות להתחתן איתה, ואם הוא רוצה להתחתן איתה, אז הוא משוגע ולכן היא לא מעוניינת להתחתן איתו.

חיי הנישואין, כמו בריאת האדם עצמו, הם קונפליקט אחד גדול, מלכוד שאי אפשר לצאת ממנו בהגיון.

אינטימיות מול אוטונומיה, ביחד ולבד, לעזוב את אביו ואת אימו ואז לשרוד את החג עם החותנת, להוליד ולגדל צאצאים ולשמר תא זוגי יציב (בשבילם?), זכר ונקבה או סתם אדם, חווה או אישה, לקבל את בן הזוג או לשנות אותו, צמיחה אישית והפרייה הדדית, מסירות עד אין קץ והצבת גבולות, קרבה ומרחק.

התכונות שאליהם נמשכנו בבן הזוג, הן אותן התכונות שיום אחד נשנא, נאבק בהן, נתנגד להן, ואולי אם נהיה בני מזל, נלמד להשלים איתן ולעבוד איתן.

אז איך שורדים את זה? שני 'אלפ'ים.

אהבה. אלוקים.

אהבה היא השמן שמחליק את היחסים בינינו.

אלוקים הוא האחד שאיתנו.

כל זמן שאנחנו לא שני זרים שמחוברים ביניהם,

אלא שני יצורי אנוש שנותנים יד ונכנסים יחד לתוך עולם אלוקי של אהבה,

אז הקונפליקטים בינינו, כמו גם הקונפליקטים בתוך כל אחד מאיתנו בפנים,

נסחפים לתוך מעיין זורם ומטהר של בריאה, של חידוש, של יצירה ושל צמיחה.

ביום בו נקרע הלב והבכי זורם - ריבונו של עולם איך בראת אותנו כל כך שונים זה מזה,

בדיוק באותו הרגע הכל כך נפרד זה מזה -

אנחנו מתאחדים בהיותינו ברואיו, וביכולתנו לאהוב אחד את השני, כמו שהוא אוהב אותנו.

מאחלת לכם שהמסע המשותף שלכם יהיה טוב ונעים ומצמיח.

באהבה גדולה לבעז ויעל. מוקדש גם לח' ולש', שמתחתנים השבוע, אחרי שגילו לעולם המון אהבה וגם אלוקות