1.
אורי גרודר, המורה לקולנוע שלי התקבל עם הסרט שלו 'זרע קודש' לאחד מפסטיבלי הסרטים
הנחשבים בהוליווד. הוא גר בעיר החרדית אלעד, מחזיק בטלפון כשר ועושה קולנוע מקצועי
המכונה 'קולנוע יהודי'. גרודר ידוע בתעשיה בתור אדם מקצועי ויסודי מאוד עוד טרם חזרתו בתשובה
והפיכת מחלצותיו לאלו של חסידי ברסלב.
הרבה אנשים עושים סרטים בעולם ודווקא גרודר הצליח להגיע לאן שהגיע בזכות עצמו.
שאלתי אותו על הוליווד והתברר שעד כמה שזה נשמע הזוי, אנשים מוותרים על חייהם בשביל
ניסיון להיכנס לתעשיית הסרטים הנוצצת.
'בינתיים מה הם עושים'? שאלתי. 'עובדים בעבודות מזדמנות', אמר גרודר.
החלום ההוליוודי, להיכנס לתעשייה הגדולה איכשהו, נמצא בראש מעיניהם של הרבה בני אדם,
הוא מתחרה דיי צמוד של אחיו, החלום של 'להיות מפורסם'.
מתוך החולמים, ישנם החולמים באמת ושמים הכל בצד ואצים לגור שם, בהוליווד.
מחכים שמשהו יקרה איתם, ובינתיים, חיים את הבינתיים ומצפים לישועה.
מעוררי השראה, הולכים אחרי החלום שלהם, כל הכבוד.
2.
ללכת אחרי החלום זה נפלא, כל עוד זה תלוי בך.
אם החלטת להיות דוקטור לביולוגיה או לדעת לדבר אנגלית באופן שוטף, זה תלוי בך.
תתאמץ, תמשיך להתאמץ, בסופו של דבר אין מי שימנע ממך להגיע אל היעד הנכסף.
ומאידך, ישנם החלומות שקשורים במזל (סיעייתא דשמיא בלשונם של אחרים).
אתה יכול לנסות מגיל 0 עד 100 להיות כוכב או מפיק הוליוודי ושום דבר לא ייצא לך מזה.
לא צריך לבדוק לעומק בשביל לדעת בבירור, שכל חיינו שמענו על כמה עשרות או מאות
של שחקנים, כולל שחקני משנה זוטרים יותר.
היכן רבבות החולמים והחולמות המוכשרים הנשרפים על חלומם ומצפים לרגע הפריצה
המתבושש מלהגיע?! תחשבו רגע על עוצמת הבאסה כשאתה תולה את חייך בחלום
שהוא ממש ממש לא תלוי בכישוריך, אלא במזל. ומזל, מה לעשות, הינו דבר חמקמק
שטרם נמצאה הנוסחה המדעית שתורה היאך להשיגו בנקל.
3.
דיברתי על קולנוע והבמאי אורי גרודר, שעושה עבודה נפלאה מתוך מקום נקי
ובלי רצון לניפוח אגו ולקצירת פרסום. אך הדברים נוגעים בכל תחומי היצירה.
או יותר נכון, וזה כל הסיפור פה - תחומי פרסום היצירה. עם דגש גדול על 'פרסום'.
מכיוון שיצירה והתפתחותה מצד עצמה הינה דבר שתלוי באדם עצמו.
אדם יכול להיות מוזיקאי או פסל מחונן בכל קנה מידה, אך איש לא ישמע עליו לעולם.
יתכן ומבחינה יצירתית הוא 'לא סופר ממטר' את כל חבריו האמנים שזכו לפרסום.
הוא מרגש, אמיתי, מצליח לגעת ביצירותיו הטמונות בסלון ביתו בכל מי שנכנס לביתו.
אך, אפעס, המפיקים הגדולים שכוחם בדחיפת אנשים קדימה לא התחברו ליצירתו
משום מה. זה עשוי להיות מתסכל מאוד כשקושרים את היצירה עצמה לפרסומה ברבים.
כשאנחנו מסבירים לעצמנו בתת מודע כל הזמן שהצלחה = הכרה בעולם ליצירתנו וכישרוננו,
אנחנו מסוגלים למות מתסכול כשהכרה לא מגיעה לפתחנו למרות הניסיונות לייבא אותה.
אסור לשכוח שפרסום הוא עניין של מזל גרידא, וכדאי למחוק מראשנו את השקר
המוצלח ביותר של האנושות המודרנית שטבעה את האקסיומה שהצלחה = הכרה.
תוך כדי שהשכיחה מאיתנו את המציאות העולמית שהכרה תלויה במזל גרידא
ואינה קשורה כלל ל'הצלחה'.
בעיניי, הצלחה זה כשאתה מרגיש נפלא בזכות כישוריך.
ולא כשכישורים הופכים לעונש ועושים אותך אדם מתוסכל בגלל כישוריו...
יש עוד בבלוג האישי שלי: