אתגר החינוך בימינו

ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה וכו', עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות.
בבא בתרא דף כא.

יהושע בן גמלא, כהן גדול, חי בתקופת מלכות החשמונאים. אם אנו מבינים את הסוגיה לפי הפשט הברור הנראה לעין, במשך כל תקופת בית ראשון ורוב תקופת בית שני, ילדים לא היו הולכים לבית הספר ללמוד תורה. היה זה "עסק משפחתי". וראה זה פלא, למשך כל אותה התקופה הארוכה של כאלף וחמש מאות שנה בלי בתי ספר ללמוד תורה לא נראה שהיתה סכנה שתשתכח תורה מישראל.
וראה זה פלא גדול אולי יותר, בימינו יש בתי ספר וישיבות תיכוניות ואולפנות וישיבות הסדר וישיבות גבוהות והולכת וגדלה הסכנה, ואלמלא הבטחתו ית' שלא תשתכח מפי זרעו המצב עגום דיו להביאנו לידי יאוש.

מי שרוצה להכנס לעמקה של הסוגיה יוכל לפנות לנאומו (ביידיש...) של מרן הרב יצחק הוטנר זצ"ל שהודפס בספרו פחד יצחק על שבועות (עמ' רלח-רמו).

אני אסתפק כאן להביא כמה נקודות לתשומת ליבם של אלו המופקדים על חינוך בנינו. אולי תחשבו שלמלמדים ולרמ"ים אני מתכוון, או לאחראים של משרד החינוך וכדומה. ודאי שאינם מחוץ לתחום, אבל לא בעיקר מפאת תפקידם אלא מפאת המכנה המשותף להם ולנו: אנחנו הורים - או הורים לעתיד.

בתחילת דבריו, מדגיש הרב זצ"ל שאלו המתבססים על סוגיה זו כדי להתגאות בכך שלימודי חובה היו קיימים בישראל כאלף שנה לפני שקרולוס מגנוס המציא את בתי הספר בשנת 800 לספירתם, טועים טעות חמורה. מחיר טעות זו אנו משלמים. וכדי להאיר דבריו, מביא הוא כמשל שאילו היינו שומעים שבמדינה מסויימת יצא חוק המחייב להכניס כל תינוק שנולד באינקובטור היינו מבינים מיד שמשהו לא בסדר עם האמהות באותה מדינה. עם כי האינקובטור מהווה תחליף חיוני לאם בעת הצורך, אין הוא מהווה קידמה. כמו כן, בית הספר - תינוקות של בית רבן - אינו מהווה קידמה לעומת המצב הטבעי של "תינוקות של בית אבהן". התורה כתורת חיים האמורה להמצא איפה שנמצאים החיים הטבעיים נעקרה ממקומה ובכך נוצר פער בין החיים ובין התורה וזו הפכה להיות כתוספת מלאכותית על החיים, ובבתי ספר כמקצוע עם מבחנים שאין להם ולא כלום עם מבחני החיים. וכדברי הרב: "כמו שהאמה צריכה להוליד את ילדיה באופן ביולוגי, כך צריך בית אבא להוליד את ילדיו באופן נשמתי."
אמנם, כשהסנהדרין התקין תקנה לדורות - לתיקון הדורות העתידיים - תקנה זו מחזירה לכלל ישראל את כל הכחות שהיו קיימים לפני התקנה. משמעות הדבר לענייננו היא שהעברת החינוך מבית אבהן לבית רבן אמורה ליצור מצב חדש אשר בו לימוד התורה מיועד לא להקנות ידיעות אלא להאציל על התלמיד כחות א ַבַּהִיִים. וזאת אומרת גם שמלמד יהודי ראוי לשמו לעולם אינו רואה את עצמו כבעל מקצוע כי עמוק בנשמתו מרגיש הוא שאינו אלא "במקום". רבן במקום אבהן.

ישנו מימד של התורה המתבטא ב-"ולמדתם אותם את בניכם..." וב-"והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני השם אלקיך בחרב". מימד זה נתון להעברה מדור לדור מאבות לבנים. אמנם ישנו עוד מימד של "את אשר ישנו עמנו עמד היום לפני השם אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום". מימד זה אינו מסור לאבות כדי שילמדו את בניהם אלא מיועד לאבות ולבנים ולבני בנים כאחד. מימד זה ידוע בדברי חז"ל כמתן תורה של הנשמות. אילו היה קיים רק המימד הראשון, אז שבירת השרשרת של המסורה היה גורם שתשתכח ח"ו תורה מישראל. אבל יש בכחו של המימד השני לדלג מעבר לדורות.
ונראה שזהו האתגר של דורנו, שהמחנכים יהיו דווקא בבחינת המימד השני, בחינת מתן תורה של הנשמות, המסוגל להחזיר את הטבעות החסרות בשרשרת, להוציא כדברי הנביא יקר מזולל. אז תתקיים הנבואה האחרונה המפורשת בתורה, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, בב"א.