רבי שאול ידידה אלעזר, האדמו"ר ממודז'יץ, היה גדול בתורה ובחסידות ושימש ברבנות בכמה קהילות במרכז פולין. אך רוב פרסומו בקהילות ישראל בא לו בשל סגולתו המיוחדת כמנגן מופלא. אלפי חסידים היו נוהרים אל בית מדרשו כדי להאזין למנגינות הנפלאות, שהיה מחבר למאות ולאלפים.
מספרים עליו, שנזקק פעם לניתוח רציני; אך ביקש מהרופאים, שיבצעו את הניתוח בלא מתן סמי הרדמה. ובשעה שהרופא המנתח טיפל בגופו, כאילו נתערטל האדמו"ר מהוויות העולם הזה והיה שרוי בעולם אחר. אותה שעה חיבר מנגינה חדשה וכלל לא הגיב על החתכים הרבים שנעשו אז בבשרו . . .
בשנת תרפ"ה (1925) ביקר האדמו"ר ממודז'יץ בפעם הראשונה בארץ ונתקבל לראיון על ידי סר הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי, שהיה מזרע ישראל. תוך כדי שיחה אמר לו הנציב: ישתדל נא הרבי לעשות שלום בין המפלגות המסוכסכות ביישוב היהודי בארץ!
השיב האדמו"ר ממודז'יץ לנציב: חכמינו ז"ל מספרים לנו, שבשעה שציוה הקב"ה למשה על עשיית המנורה, התקשה בכך משה. ואף על פי שהראהו ד' באצבע מעשה המנורה, ככתוב: "וזה מעשה המנורה", לא יכול היה משה לעשותה, עד שאמר לו הקב"ה: השלך את כיכר הזהב לאש והמנורה נעשית מאליה!
לכאורה, תמוהים דברים אלה של חז"ל. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוא הרב ומשה רבנו בחיר האדם הוא התלמיד; ובכל זאת מתקשה כאן משה לתפוס את מעשה המנורה!
אלא - המשיך האדמו"ר בהרמת קול - עניין זה אין להבינו כפשוטו. על המנורה נאמר, שהיתה "מקשה אחת זהב טהור", כדי לסמל את האחדות השלמה של כל חלקי העם: "עד ירכה" - האנשים הפשוטים, הניצבים בתחתית סולם המעמדות; "עד פרחה" - הגדולים והחשובים שבעם. על משה הוטלה איפוא המשימה הכבירה לאחד את כל חלקי העם לחטיבה אחת ובכך התקשה גם בחיר האומה, עד שזכה לסיעתא דשמיא. ואף עתה, סיים האדמו"ר, מוכל להגיע לאחדות ישראל, אם יערה עלינו ד' רוח ממרום, שתבטל את יצר הפלגנות השרוי בתוכנו . . .
מדוע התקשה משה במעשה המנורה?
היאך התקשה כל כך משה רבינו במעשה המנורה ומה מלמד אותנו הדבר לגבי אחדות עם ישראל?
