הורים פנו אלי בשאלה: בחופשה ובשבתות עם הילדים אנחנו משחקים במשחקי קופסא מעשירים. כאשר הילדים מפסידים יש בכי וצעקות ואמירות של: " זה לא פייר...הוא רימה, לא הגיע לו לנצח...". הסיום של המשחק כל כך מתסכל אותנו שהפסקנו לשחק ואנחנו רק קוראים ספרים, בונים בקוביות, כל משחק שאין בו תחרות. הילדים מבקשים לשחק אבל אנחנו אומרים להם שהם לא יודעים להפסיד. מה עושים?
"מגרש המשחקים" של החיים הם למעשה החיים עצמם. אחד הדברים שאנחנו שואפים לעשות עם ילדינו הוא לשחק איתם במשחקים שונים במטרה ליצור זמן איכותי ונעים, זמן של קירבה, השקעה בלימוד של דברים חדשים, ובכלל זמן הורה - ילד של משחק לשם משחק. לרוב, המשחקים הינם תחרותיים, (לפעמים גם למבוגרים). במשחק יש מנצח ומנוצח, ולילדים קשה מאוד לקבל הפסד. לעיתים, הורים נמנעים מלשחק במשחקים תחרותיים עם ילדיהם בשל התגובה הקשה של הילד, הם לא רוצים לגרום לו לבכות, להתעצבן, או להיות מתוסכל.
נקודת המוצא השגויה שלנו כהורים היא שאנחנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים, וילד מאוכזב ובוכה אינו ילד מאושר. לפי תפיסה זו, יוצא מזה שהמשחק גורם לילד להיות לא מאושר אז עדיף למצוא משהו אחר לעשות עם הילד. נשאלת השאלה: האם כך הדבר?
תשובתי היא: תלוי בתגובה של ההורים. אם אמרנו שמשחקים הם למעשה תרגול לחיים האמתיים, אז חשוב שנחשוף את ילדינו גם להפסד. חשוב שיכירו את "טעמו" של ההפסד. בנוסף, כמו כל אתגר במסע החיים יש לתווך לילדים את ההפסד ולעודדם על התהליך: "שיחקת באופן מאוד הוגן, הבנת מאוד יפה את הכללים, הפעלת חשיבה בצעדי המשחק, וכו'..". באופן זה, הילד יפנים שיש ערך לא רק לתוצאת המשחק האם ניצח או לא, אלא גם לדרך, לתהליך.
בהיבט החברתי, הפסד במשחק הוא כישלון. אנחנו מובכים, מרגישים פחות טובים, ולכן ההפסד כל כך צורם לנו. ככל שנחשוף את הילדים לסיטואציות של הפסד תוך כדי עידוד, נעביר להם מסר שההפסד אינו כישלון אישי, ואין לו השפעה על מי אנחנו כבני אדם, והכי חשוב: מכישלון לומדים, מסיקים מסקנות ומתקדמים.
כמובן שכדאי להתאים את רמת המשחק לרמת הילד ולא ליצור תסכול מכוון. המשחק צריך להיות כזה שלילד יהיה סיכוי לנצח. אפשר לעזור לילד לנצח אך לא על בסיס קבוע. ילדים הינם חכמים ומרגישים מתי הניצחון אינו אמיתי. אם אנחנו מייצרים מצב מכוון של ניצחון אנחנו בעצם מחלישים את הילד. המסר שעובר הוא: אתה לא יכול לנצח בכוחות עצמך וללא עזרתנו.
כאשר הילד מנצח חשוב מאוד לפרגן לו: "שחקת בחוכמה, היית מאוד מרוכז במשחק, היו לך מהלכים מתוחכמים...", משפטים אמיתיים ומתאימים לסיטואציה. כך נלמד את הילדים לפרגן גם למנצח כאשר הם מפסידים. בנוסף, נלמד אותם שהניצחון מושג לעיתים מהשקעה ולא רק גורל.
בנוסף, שימו לב כיצד אתם מגיבים לניצחון של היריב או להפסד שלכם, או שניהם גם יחד. האופן בו אתם תגיבו, סביר להניח שיהיה האופן בו הילדים שלכם יגיבו. התגובה שלכם היא הדוגמא האישית הטובה ביותר.
וגם אם תעשו הכל באופן מעולה, ייתכן וילדיכם יצטרכו זמן כדי ללמוד להכיל הפסדים, אז גלו סבלנות והיו אמפטיים לתסכול: "נכון, להפסיד זה לא נעים, תמיד כיף לנצח אבל גם זה קורה...". אמנם הילדים לא יקפצו משמחה למשמע הדברים, אך הם יחלחלו לתוכם ולאט לאט יוטמעו. ייתכן שכאשר תקשיבו לשיחות בין ילדיכם המשחקים, תשמעו ציטוטים של דברים שאתם אמרתם. זו תהיה הדרך הכי טובה להבין שהמסר שלכם עבר.
אז קדימה....שחקו אותה, אין כמו משחק עם הילדים ליצירת קרבה והזדמנות ללמוד על החיים.
רונית רחמים - מנחת הורים, יועצת חינוכית ומאמנת ביצירה, ליצירת קשר: ronitemoon@gmail.com 0523314590.