יחד, כל הזמן, בלי הפסקה, בלי הפוגה, בלי נסיעה, בלי חופשה, בלי התאווררות, הפסקה או סתם סבתא שתבוא להציל את המצב.. זה מצב חדש.
מתי בפעם האחרונה הילדים היו כל כך הרבה זמן ביחד? בלי חוגים, בלי פליידטים, בלי שעות בית ספר או גן. זה זמן אחר, שתודו שלרגעים, עושה להם מצוין. אחרי שעברנו את ההלם של השבוע הראשון פתאום יש סנוניות ראשונות, של אחאות, של אחווה ושל צחוק, נו תודו... על אף שעות המסך המטורפות פתאום מבליחות גם שעות של משחק משותף, בישול, השתוללות וילדים מתגלגלים מצחוק.
כן, כולנו יודעים איך זה ייגמר בסוף. זה ייגמר בבכי! (או בקרח במקרה הטוב). אז מה!
הם יריבו, יציקו, יתגרו אחד בשני, כן הטונים עולים ואז הם גם באים אלינו לבקש עזרה. אבל זה בסדר, זה חלק מהמשחק המקדים שמגיע לפני אחאות שתהפוך לחברות לכל החיים. אז מה אפשר לעשות?
לא להתרגש מזה. אין מצב בעולם שהם הולכים להסתדר 24/7, להסכים על הכל, לוותר בדיוק בזמן הנכון, לעשות תורות, לחלוק שווה בשווה, לסדר אחריהם ביחד, להפסיד בכבוד ועוד שלל אשליות. הסוד עכשיו, הוא לקחת בחשבון שצריך לעשות לזה מקום. כן, תרתי משמע.
כשהם מתחילים להשתולל, להתגושש, זה הזמן שלכם ההורים לפנות את הסלון, להתרחק (אם אין שם חסר ישע ואם יש קחו אותו אתכם), אתם יודעים איפה עובר הגבול שלכם, אבל בגדול, זה זמן פחות להתרגש. ויותר לנשום.
הם צריכים להפיג שעמום, לייצר קצת עניין, להתחיל אינטראקציה, להוביל למגע או משחק. בעיניים שלנו זה נראה מוזר, אבל בעולם שלהם זה חלק מתקשורת ולמידה. אם אתם רוצים לעזור תעשו את זה עניינית, דברו בלשון רבים, בלי לשפוט ולהתחיל לברר מי התחיל. תעזרו להם להבין שזה קורה וטבעי ובאמת לא קל בימים כאלה לזרום ולהסכים.
נסו להבין יחד איתם אם זה שיעמום או חיזור לאינטראקציה שלא צלח, וזה הזמן למשימה משפחתית משותפת, פשוט לעזור להם התקדם לדבר הבא: לצאת לסיבוב קצר (כל עוד מותר), לשלוף משחק קופסה, לשים רגע סרט לכל המשפחה. זה זמן לנסות רק להרגיע רוחות ובהמשך לעזור למצוא פתרון לפעם הבאה (שממש בקרוב תבוא עלינו לטובה).
והכי חשוב לפרגן להם על הטוב ועל הביחד, על רגעים של נחת, על הרגעים האלה שצפים ועולים מדי פעם ומזכירים לנו שמה שאנחנו עושים ישתלם לנו פעם.
הכותבת: גליה אלכסנדר - מדריכת הורים במכון אדלר
ואם אתם בכל זאת מחפשים כיצד להעסיק את הילדים, היכנסו