לא היינו צריכים את הקורונה כדי לדעת שבתי החולים בישראל, ותחום הבריאות והרפואה בכלל, סובלים ממצוקת כח אדם קשה. גם לא היינו צריכים את המחלקות הייעודיות בבתי החולים ואת מבצע חיסוני הקורונה בקהילה בכדי להבין כמה נחוצה עבודתם של האחיות.
כבר שנים, כל אחד מאיתנו שנזקק לשירותיו של בית חולים זה או אחר יודע שמהרגע שייכנס בשעריו, גם עבור דבר פעוט, צפויות לו לפחות כמה שעות טובות עד שיזכה לצאת הימנו. כך בימי שגרה. על אחת כמה וכמה בימים סוערים, ובפרט בתקופת הקורונה שעברנו, בה בתי החולים היו בקריסה של ממש, וכולנו חווינו על בשרינו את המראות הקשים, והאזנו לזעקת האחיות והרופאים המשוועים למעט אוויר לנשימה.
אמנם, ב"ה שלא הגענו למראות הזוועה ממדינות העולם בהם חולים התגוללו ברחובות ללא מענה רפואי הולם, ומערכת הבריאות הישראלית הצליחה בסופו של דבר להתגבר על הלחץ, אך ההסבר העיקרי לכך הוא הדאגה המסורה והאחריות של כל איש צוות רפואי כלפי עבודתו, כלפי חבריו לעבודה, ובמיוחד כלפי מטופליו. יחד עם זאת, ברור לכולם, שלא תמיד ניתן לסמוך על הנס, ולא תמיד אפשר להסתמך על טוב הלב של האחיות המועסקות כעת, ומדינת ישראל חייבת כח אדם צעיר ורענן שיתווסף למצבת האחיות הקיימות כיום בישראל. ואכן, בשנים האחרונות ישנה עליה מסויימת במספר הסטודנטים והסטודנטיות שבחרו בסיעוד כמקצוע לחיים, כמו גם במוסדות הלימוד שקיבלו רישיון לפתוח מסלול בלימודי סיעוד, ועדיין ישנה מצוקה קשה.
"משרד הבריאות יצר למעשה צוואר בקבוק", מתארת לנו גב' רחלי סילברן, מתאמת התנסויות קליניות ומנהלת מרכז הסימולציה בחוג לסיעוד שבמכללה האקדמית אשקלון. "מחד, הוא השכיל והרחיב את השורות – נפתחו תוכניות שונות לסיעוד בשנים האחרונות ברחבי הארץ, אושר מסלול אקדמי של הסבת אקדמאים אקדמית במכללה האקדמית אשקלון, וחלה עליה במספר הסטודנטים. אך מאידך, אין מספיק שדות קליניים עבור כל הסטודנטים שצריכים להגיע להתנסויות, אין תוספת של מדריכות קליניות, לא נפתחו מחלקות אשפוז חדשות ובתי חולים חדשים ואנו נאלצים להילחם על כל מקום פנוי בשדות השונים על מנת שיקבלו את הסטודנטים שלנו להתנסויות על פי תכנית הליבה של מינהל הסיעוד". למרות המצב הלא פשוט הזה, מדגישה סיבלרן, "המדריכים הקליניים שלנו, יחד עם מרכזי החטיבות, מקפידים על רמה גבוהה של הדרכה על מנת שיסיימו את תכנית הלימודים בזמן וברמה גבוהה".
סילברן מסבירה כי הצורך בכח אדם סיעודי ומיומן הוא הכרחי. זאת, כיוון שבניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, כי הטיפול בחולה הוא הרבה מעבר למתן תרופה, לקיחת בדיקות מעבדה או מדידת חום ולחץ דם. האחות האקדמית המוסמכת מנהלת בפועל את כל הטיפול במטופל. היא יודעת לזהות שינויים קליניים אצל המטופל, ובמסגרת הכשרתה ונסיונה יש לה את ארגז הכלים הנדרש על מנת לנהל את הטיפול ולסייע למטופל והרבה מעבר לכך. האחות רואה את המטופל כמכלול, ולא באופן נקודתי של בעיה כזו או אחרת שכרגע חייבת התערבות. היא למדה לזהות יכולות ושינויים קליניים, ופיתחה בהכשרתה ובניסיונה את כל הכלים הנדרשים לסייע להחלמת המטופל".
מחלקת קורונה בשערי צדקצילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
חשוב בשלב זה לציין כי כיום עבודת האחות אינה מתרחשת בהכרח בין מסדרונות בתי החולים ובתי האבות. אם יש מישהו או מישהי שחוששים ללמוד את המקצוע בשל הצורך לעמוד שעות על הרגליים, לעבוד מסביב לשעון כולל לילות, שבתות וחגים, קיימים כיום מקומות העסקה רבים לאחות מלבד בית החולים. ראשית, כמובן, ישנן האחיות בקהילה – אלו שאנו פוגשים בקופות החולים, בטיפות חלב, בבתי הספר ולעיתים אף במרפאות שונות. שעות העבודה במקומות האלה נוחים בהרבה.
זאת ועוד, כיום חברות שונות מעסיקות אחיות ואחים בתפקידים שונים. החל מחברות המעניקות שירותים של טיפולי בית, חברות הנותנות סיוע רפואי-סיעודי מרחוק כמו בטלפון או באמצעי תקשורת אחרים, חברות מסחריות גדולות (בעיקר בתחום הייטק) המעסיקות אחיות כחלק מכח האדם שלהם והשירות שהן מעניקות לעובדיהן. בנוסף, אחיות מועסקות כיום בתפקידים שונים בחברות הביטוח, בחברות התרופות, בחברות העוסקות במכשור רפואי (הן בצד הפיתוח, הן בצד ההדרכה וההטמעה של המוצר והן בצד השיווקי שלו), וכמובן כמובן – באקדמיה – בהוראה ובמחקר.
בשורה התחתונה, אחיות תמיד יצטרכו. ברשימת מאות ואלפי המקצועות שצפויים להיעלם מהעולם עד שנת 2050, מקצוע הסיעוד לא מופיע ביניהם. כי עם כל התהליך הטכנולוגי והרובוטי שעובר על העולם, ולמרות הבינה המלאכותית המתפתחת, עדיין אין תחליף ללב האנושי. ליחס האישי. למה שרק בן אדם, ובפרט אח או אחות מקצועית ומוסמכת מסוגלים לתת לחולה, למטופל, או לאדם בצרה. ומכאן, גב' סילברן קוראת למערכת הבריאות להגדיל את התקציבים, להעלות את מספר האחיות ולהרחיב את הסמכויות של האחים והאחיות בישראל גם באופן מעשי. שהסמכויות שניתנות להם יבואו לידי ביטוי גם בשטח. בנוסף, לדבריה יש צורך דחוף בהגדלת מספר המדריכים הקליניים המורשים, זאת על מנת לתת מענה בהכשרה הקלינית למספר הסטודנטים ההולך ועולה. "ראוי לציין", טוענת סילברן לסיום, "כי למרות ההשקעה המתמדת של מינהל הסיעוד בפיתוח הצוות הסיעודי בתכניות השונות, עדיין, ללא תוספת כוח אדם, עלולה להיות פגיעה קשה באיכות הטיפול".