תן יד , אחי !
פעולה ל"שבוע למען אחי ורעי"
רקע : בני עקיבא קבעה את השבוע שבין ר"ח אב לתשעה באב כ"שבוע למען אחי ורעי"
זהו שבוע של עשייה והתנדבות למען הקהילה והחברה.
תאריך זה נבחר מתוך תפיסה שדווקא בימים בהם אנו מתאבלים על החורבן , עלינו להרבות בעזרה-לזולת ובגמילות-חסדים.
פעם היה רבי יוחנן בן זכאי מהלך בירושלים, ור' יהושע הולך אחריו.
ראה (את) בית - המקדש שהוא חרב.
אמר ר' יהושע : אוי לנו שהוא חרב; מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל.
אמר לו (ריב"ז): אל ירע לך. יש לנו כפרה שהיא כמותה.
ואיזוהי? זו גמילות - חסדים.
שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח: (הושע ו', י').
(אבות דרבי נתן ד' )
מטרות : 1. החניכים יבינו שהעולם בנוי על נתינה וקבלה.
2. החניכים יבינו שהם יכולים לתת לכל אחד ולקבל מכל אחד,
צריך רק "לפקוח את העיניים" .
שלבים : נותנים ומקבלים
דאוד נפל לבור
אני נותן לחברים
אמצעים : - כוסות
- אבנים או מסטיקים
- ניירות מקומטים
- כרטיסי דמויות לסיפור
- ניירות ועטים
_____________________________________________________________________
* נותנים ומקבלים :
בחר אחד משני המשחקים הבאים ושחק עם החניכים:
1. תחרות עם כוסות : חלקו את החניכים לשני טורים. בראש כל טור העמידו כוס עם אבנים.
חלקו לכל אחד מהחניכים כוס חד- פעמית.
מטרת המשחק: להעביר את כל האבנים מהראשון לאחרון בקבוצה בזמן הקצר ביותר.
למשחק יש שלושה כללים: 1. ההעברה מתבצעת באמצעות הכוסות בלבד.
2. אסור שיהיו בכוס אחת יותר מאבן אחת באותו הזמן.
3. צריך להעביר את האבנים דרך כל חברי הקבוצה.
אם מדובר בשבט עם מעט חניכים,
אפשר להושיב אותם במעגל אחד והתחרות תהיה נגד השעון, להעביר בזמן הקצר ביותר.
כמובן, אפשר להשתמש בתחליפים לאבנים: גולות, אורז, מסטיקים, גרעינים וכו'. . .
לאחר כמה סיבובים של המשחק שאל את אחד החניכים:
· מה עשית במשך כל המשחק?
· מה קורה כשאחד לא נותן או לא מקבל?
· האם רק נתת או גם קיבלת?
2. תחרות עם ניירות : הכינו המון כדורי - נייר חלקו את השבט לשתי קבוצות.
סמנו קו שחוצה את החדר לשטחים של שתי הקבוצות.
מטרת המשחק : כל קבוצה צריכה להוציא את כל כדורי הנייר מהשטח שלה
ולזרוק אותם לשטח של הקבוצה השניה.
חשוב לעצור את המשחק לפני שהחניכים משתעממים.
נראה שאף קבוצה לא הצליחה להיפטר מכל הניירות.
האם יש מצב בו מישהו ינצח? לא !!!
וזהו המסר שאנו רוצים להעביר לחניכים :
לכל אחד יש מה לתת לאחרים ומה לקבל מהם.
חברה תקינה בנויה על הדדיות של נתינה וקבלה .
" עולם חסד יבנה "
* דאוד נפל לבור :
ודאוד נפל לבור/יוסי שיין
דאוד ישב לו, מכווץ מאימה, בתחתית הבור שלתוכו נפל, הוא הרים ראשו לכיוון האנשים והקולות הקוראים אליו, מפתח הבור. אבל, מבטו הרחיק לכת למעלה מהאנשים,
עד לשמיים.
"יא אללה" , לחש בפחד, "האם נגזר עלי למות כאן, בבור הזה ? לא תהיה לי הצלה ?! "
חלק מהאנשים התחילו להתפזר, מיואשים. אי אפשר להציל את דאוד, כנראה.
אם נגזר על הבן - אדם למות , אין עצה ואין תבונה. יישאר בבור עד שימות. מה לעשות ??
שלחו, בנתיים, לקרוא לאחיו, האח הגדול של דאוד, שחבריו היו קוראים לו בחיבה יעוב.
יעוב כבר מבוגר: נשוי, יש לו ילדים, דואג לכל המשפחה, כמו אח גדול.
הגיע יעוב לבור, ובדרך סיפרו לו מה קרה: "דאוד נפל לתוך הבור, והבור מלא מים ובוץ,
ובקושי הוא נושם. הוא צועק "תצילו, יא אנשים, תצילו ! ", באים, רוצים לעזור לו, להוציא
אותו ,אבל הוא, מה נגיד לך, יא יעוב , הוא עצמו אולי לא רוצה לצאת. זאת אומרת ,
רוצה לצאת מהבור , אם לא יצא ימות , אבל לא נותן שיוציאו אותו. הוא בעצמו לא נותן.
תבוא ותראה בעצמך! ".
יעוב הגיע לשפת הבור וקרא בקול : "דאוד, אחי, זה אני, יעוב ! "
דאוד הרים את ראשו מתוך המים והבוץ וקרא: "יעוב , תציל אותי, יא אחי, תציל אותי".
יעוב שכב על שפת הבור, הושיט את ידו לדאוד וקרא בקול: "תן את היד, דאוד, תן את היד!" אבל דאוד לא נע. "תן את היד, יא דאוד! תן!" דאוד לא נע ולא הזיז את ידו. נשאר יושב, בקושי נושם, אך לא נותן יד לאחיו.
"אתה לא יכול להזיז את היד?!" שאל יעוב.
"יכול", ענה דאוד, "יכול".
עוב הזדקף, מיואש. "מה אמרנו לך?" אמרו לו האנשים מסביב. "ניסינו, ביקשנו, דיברנו,
הוא לא רוצה שיצילו אותו. אומר שרוצה, אבל לא נותן את היד. יישאר זה בבור בלילה ,
אם לא יהיה מי שיציל אותו".
טוב, שייח עבדאללה הוא כל-יכול. חכם, מכיר את דאוד, יודע הכל. הלכו לשייח עבדאללה, התחננו, בכו, הבטיחו שישלמו מה שיגיד, רק שיבוא להציל את דאוד.
ימות דאוד בלילה, אם לא יהיה מי שיציל אותו.
נעתר השייח, בא. סיפרו לו בדרך, לשיח עבדאללה, את הסיפור: איך דאוד יושב בבור, איך
לא נותן יד כשמבקשים ממנו, איך ביקשו ממנו "תן, תן, תן" והוא מסרב.
גהר שייך עבדאללה על פתח הבור וקרא: "דאוד"!
"כן" ענה דאוד, "כן".
"אני שייח עבדאללה, יא דאוד. באתי להציל אותך", דאוד, בשארית כוחותיו, גנח, "תציל אותי, יא שייח עבדאללה".
שייח עבדאללה הושיט את ידו לדאוד, לחש מספר מילים, ודאוד הושיט את ידו מיד לשייח עבדאללה. השייח תפס את ידו בחוזקה ומשך את דאוד החוצה, למעלה, לחיים.
זה כוחו של השייח.
יעוב, האח הגדול, הסתודד עם השייח: "מה אמרת לו ? יא שייח עבדאללה, מה לחשת לו?"
שייח עבדאללה חייך, "אתם כולכם, מה אמרתם לו? -'תן את היד'. דאוד, גם אם החיים
שלו בסכנה, לא יתן שום דבר, גם לא את היד שלו, אף פעם לא נתן זה שום דבר לאף אחד, רק לוקח. אני? אני אמרתי לו 'קח את היד שלי, יא דאוד'. דאוד, גם אם הוא גוסס, יקח, כל דבר יקח. ימות ולא יתן - אבל לקחת תמיד יקח".
כמה " דאודים " שכל חייהם רק לוקחים, אתם מכירים ?
וכמה כאלה נמצאים בתוך הבור עד היום,
כיוון שהם מסרבים לתת אפילו את היד לאלה המבקשים לעזור להם,
ואלוקים לא שלח להם עד היום את שייח עבדאללה להצילם?!
ניתן לספר את הסיפור לחניכים בדרך מקורית:
à חלק לחניכים פתקים עם שמות הדמויות המשתתפות בסיפור - (דאוד, יעוב, שייח עבדאללה).
à כל פעם שהמדריך מספר על אחת הדמויות, החניך שקיבל את הדמות עומד במרכז המעגל ומציג בפנטומימה את חלקו בסיפור.
à עצור באמצע הסיפור ואמרו לחניכים: נסו לחשוב - מה שייח עבדדלה לחש לדאוד באוזן?
אדם שיבסס את חייו רק על קבלה מאנשים אחרים ולא ייתן מעצמו כלום,
ימצא את עצמו שקוע עמוק בבוץ...
* אני נותן לחברים :
נערוך תחרות בין החניכים: החניכים צריכים להוריד מעצמם פריטים כגון: שעון, סיכה,
תיק, שרוך של חולצת תנועה וכדו'. . .
החניכים צריכים להכין מהחפצים את השרשרת הארוכה ביותר.
לאחר מכן נבקש מכל החניכים לרשום על פתק או על מדבקה, דבר אחד שהם יכולים לתת לחבר.
השלב הבא יהיה תחרות בין שתי קבוצות (או יותר): החניכים צריכים להכין את השרשרת הארוכה ביותר מחפצים שאליהם מחוברים הפתקים. (חשוב להכין מראש הרבה דפים, כלי - כתיבה)
מטרת התחרות היא : שהחניכים יציעו בעצמם דברים שהם יכולים לתת לחבריהם.
לאחר המשחק בקשו מהקבוצות להניח את השרשראות שהכינו על הארץ ,
והחליפו בין המקומות של הקבוצות.
עכשיו על כל חניך צריך לגשת לאחד החפצים ולבחור דבר שהוא היה רוצה לקבל מחברו.
לכל אחד בשבט יש מה לתת לאחרים ולחברים הסובבים אותו ומה לקבל מהם.
חשוב שכל אחד ייתן את המרב מעצמו כדי שהוא ואחרים יוכלו לזכות .
חשוב להדגיש לחניכים שנתינה לא צריכה להיות דווקא כסף או דבר חומרי,
לפעמים עידוד, חיוך, טפיחה על שכם או הזמנת חבר בודד לביתך, זוהי הנתינה האמיתית.
מומלץ לעשות עם החניכים
רשימת התנדבויות שאנו רוצים לעשות במשך
"שבוע למען אחי ורעי"
ולשבץ אותם בלוח.
ניתן לחלק לחניכים משימות שונות
לקראת הכנת השבוע.
לסיכום ,
אפשר לחלק לחניכים צ'ופר:
אז
חניכים יקרים
בואו נבדוק יחדיו ולחוד
איפה אנחנו בכל הסיפור עומדים?
האם לדהוד אנחנו דומים?!?
שהרי, יש המון אנשים כאלה בעולם,
שרק לוקחים ולוקחים
ואף פעם מעצמם לא נותנים.
שעומדים עמוק בתוך הבור והבוץ
וצועקים לעזרת האחרים
וכאשר מהם מצפים לקצת עזרה והבנה
הם לא נותנים מעצמם מאומה
ואולי,
עכשיו נוכל להבין למה חברה אמיתית וטובה
צריכה להיות בנויה מהמון נתינה וקבלה
שאם אחד לשני נושיט עזרה,
בכך נחלץ מכל צרה
ולכן,
בהצלחה לכולנו במשימה הגדולה
לתרום מעצמנו למען החברה
ולדעת שיש גם לי מה ללמוד:
משכן, מחבר, מאח או אפילו מאדם ברחוב . . .
רעיונות להתנדבות
בשבוע למען אחי ורעי:
` חלוקת פרחים בבתי חולים ובתי זקנים בערב שבת.
` מסיבת ר"ח לעולים וקשישים.
` לתקן ולשפץ בתים של קשישים גלמודים - ניתן לקבל כתובות במח' הרווחה בעיריה.
` תחרות נקיון עירונית - אפשר לעשות תחרות בין השבטים או בשיתוף עם תנועות נוער אחרות.
` לחלק שתיה ואוכל לחיילים בטרמפיאדה.
` שבוע התנדבות בבנית ירושלים - שיפוץ בתים ברובע המוסלמי (פרטים בעטרת כהנים - 02-62685358) או שבוע עבודה בשכונות פיתוח בעיר. (פרטים במחוז ירושלים - 02-6796992).
` קייטנות לעולים (פרטים במח' קליטה, טל' - 02-6234193, או אצל רכזי הקליטה/הדרכה).
` "מבצע סובלנות" - לחלק במכוניות/חנויות/תחנות אוטובוס פתק קטן שכתוב: "לכמה אנשים אמרת היום מילה טובה?
` מבצעי זהירות בדרכים.
` לשלוח מכתבים וחבילות לחיילים בלבנון לכתובת: דודה מרי - מטולה.
` התנדבות באגודת אבנ"ט (למען נפגעי טרור)
` טל': 02-5812264 (לבקש את יעל).
` להתכתב עם חניכי בנ"ע בחו"ל - כתובות ניתן להשיג בבנ"ע עולמית בטל' 02-6258786.
` לכתוב מכתבי עידוד למשפחות השבויים והנעדרים או כל פעילות ציבורית אחרת למענם. פרטים באגודה הבינ"ל למען השבויים והנעדרים: 02-6236083.
` לשלוח עם החניכים מכתבי תגובה למערכות העיתונים, כתבות, פרסומות, תמונות וכו' שאינן לרוח התנועה. (טל' של מערכות תקשורת: מעריב - 02-62561151, ידיעות אחרונות - 02-6258241, הארץ - 02-6254245).