פעולה מספר 19

"שלושה מי יודע?"

רקע:

אתה הולך ברחוב ופוגש יהודי מלפני 300 שנה תשאל אותי מה הכי חשוב לך בחיים תשובות Tradition (מסורת למי שלא הבין) ואחרי כמה דקות תפגוש בישראל נוסף פחות או יותר בן גילך ותשאל מה הכי חשוב לך בחיים כאן התשובות יהיו רבות ומגוונות.

אנו ננסה לבחון 3 דעות עיקריות שקיימות היום במדינה ונראה את נקודת הטוב והאמת שבכל דעה (מבוסס ע"פ מאמרו של הרב קוק – 3 כוחות המתאבקים במחננו)

מטרות:

1. החניך יבין את השינוי שחל בעולמו של היהודי שמגיע ארצה לעומת היהודים בגולה.

2. החניך יזהה 3 כוחות עיקריים הקיימים במדינה.

מה להכין?

2 דמויות בסיס

3 כתבות

קטע מאורות התחיה

מהלך הפעולה:

שלב א':

נכין לפני הפעולה 2 דמויות בסיס בצורה כזו: (דמות של בובה ) נחלק את החניכים ל- 2 קבוצות, קבוצה אחת תצטרך לעצב את היהודי הגלותי וקבוצה שניה תידרש לעצב את היהודי כיום (כדאי להעמיד לרשות החניכים ניירות קרפ, דבק, עיתונים) נשאל את החניכים לאלו השפעות נתונה כל דמות.

בשבת: כל קבוצה תגבש בע"פ את המאפיינים של כל דמות.

נראה כי קיים הבדל מהותי בין היהודי הגלותי לבין היהודי כיום, היהודי

הגלותי בעוד כל עניינו לשרוד, היהודי כיום מבקשים לפתח ולהתפתח בעוד שהיהדות בגולה עסקה בעיקר בחיי דת ומצוות הרי שכיום מעסיקים את היהדות: חיי מדינה, צבא כלכלה הקשר בין עמים וכו'.

אם כך ההגעה לארץ מצריכה מאיתנו התמודדות מחודשת בשאלת הזהות הישראלית, אם פעם היה ברור שלהיות הישראלית שייכת לקיום תורה ומצוות בלבד היום זה כבר לא ברור נכסה ביחד לבחור 3 תחומים עיקרים שמתמקדים היהודים כיום בניסיון לבחון מה היא הזהות הישראלית.

שלב ב':

נחלק את החניכים ל- 3 קבוצות כל קבוצה מקבלת כתבה/ חלק מאמר המייצג את אחד מ- 3 הכוחות.

הקבוצה תצטרך להכריע מה לדעת הכתוב היא הזהות הישראלית ז"א מה צריכה להיות הנקודה המרכזית בחיי הישראלי כיום ולהציג את הנקודה הזו (בדרך מקורית) בפני כל הקבוצה.

¨ קבוצה 1 – דתיות. קיום מצוות הם המרכז והעיקר בחיי היהודי.

¨ קבוצה 2 – לאומיות. עם ישראל הוא המרכז – הקשר והשותפות אחד לשני ולמדינה.

¨ קבוצה 3 – אוניברסליות. הדאגה לכל אדם באשר הוא אדם.

מיכאל ששר

הכסף אינו חזות הכל

בלי שמירה על השבת ועל העבר היהודי בכלל, אין טעם לישיבה דווקא בישראל, ועל גבול לבנון

איני יכול להזדהות עם דבריו של קרני עם – עד (דעות מעריב, 8.12.98) מקיבוץ מצובה: "רק פתחתי חנות בשבת, ירחם השם, כדי לנסות ולקיים את בני ביתי". כדי להצדיק את מעשהו "התמים", הוא מגייס את נאמנותו למולדת, את הקטיושות שספג קיבוצו לפני עשר שנים, עד שבמסכת טיעוניו בזכות פתיחת חנות הקיבוץ בשבת (בלשון יהודית קוראים לכך: חילול שבת!), חסר רק המוות למען המולדת, ובלבד שנחיה ב"מדינה חופשית ופתוחה", אבל מעורטלת כמעט מכל סימניה וסממניה היהודים, כפי שהבינום יהודים במשך אלפי שנים.

בשם אחדד-העם מצטטים לא פעם את האימרה הידועה "יותר מששמרו ישאל את השבת, שמרה השבת על ישראל". זו, לכאורה, אימרה יפה למשכיל חילוני כאחד העם, אלא שבני ישראל, בכל אתר ואתר, שמרו את השבת, "לעשות את השבת לדורותם ברית עולם". הם עשו כן תוך הקרבת קרבנות כלכליים וכספיים קשים

ביותר, ובשום אופן לא היו מקבלים את הטיעון המיתמם של חבר קיבוץ מצובה: "פתחתי חנות בשבת… כדי לנסות ולקיים את בני ביתי". אם קיום ביתו של קרני עם-עד תלוי בחילול שבת המוני, בפרהסיה העבר ולא בחדרי חדרים, תוך מחיקה גסה של העבר היהודי, בן אלפי שנים, כי אז באמת מותר לשאול: מדוע עלינו לחיות כאן ודווקא כאן, ולא בכל מקום אחר בעולם, שבו יהיו חיינו בטוחים, מבחינה פיזית, הרבה יותר, מאשר על גבול הלבנון.

האם כל ההבדל בין מדינת היהודים לבי מדינות אומות העולם יתבטא אך ורק, שבאנגליה משחקים כדורגל ביום ראשון ובמדינת ישראל ביום שבת קודש?! וכלום חייב אני להזכיר לחבר הקיבוץ עם-עד, שבחיים – ובוודאי בחברה הקיבוצית – לא הכל צריך להימדד רק מתוך אספקלריה של "עשיית כסף", ומותר שאף ערכי חברות, ואפילו דת, יילקחו בחשבון?

(מעריב כא' כסלו התשנ"ט)

מהי הנקודה החשובה ביותר בחיי הישראלי?

לא להחליף דגל

דברים שנאמרו בכנס המפד"ל בפתיחת מערכת

הבחירות ביום י"ד באייר תשנ"ו מאת אדי להבי – מהמושבה כנרת גדלתי בהשומר הצעיר על אהבת עמי, ארצי ושפתי. גדלתי על אהבה בלתי מתפשרת לארץ ישראל, נופיה ובטחונה, בניינה וביצורה. לקחתי חלק פעיל בעשיות אלה מרבית שנותי, מנעורי עד עתה. ידעתי ועודני יודע, כי אין דרך אחרת מלבדם.

לפני פחות מ- 15 שנים ראיתי תנועה רעיונית מתנפצת לרסיסים, כאשר חברי לדרך הציונות הסוציאליסטית התייצבו בגלוי נגד המאמץ להדביר את צפע הטרור במחילתו, וחברו אל ההמצאה שכונתה "העם הפלשתיני", ובימים אלה הם וחבריהם מכריזים בשמחה אווילית ש"חלום ארץ ישראל השלמה נגמר".

כשבאתי לבקש את חברי מאז, מצאתי אותם מקוננים על בניהם, מחפשים את החזון האבוד של הוריהם בקומונות המוני והסינטולוגיה בארה"ב, בכתות המסתגפים בהוד ונפאל. טייסי סילון היו למנקי דגים קפואים באלסקה, לוחמי שייטת השכירו חרבם לשליטים מטורפים באפריקה, וסיירי מטכ"ל היו למאבטחי ברוני הסמים של קולומביה. אבל במקומם, בחבלי ארץ ישראל השונים, מצאתי מתיישבים – מגשימים מסוג אחר, שארבע כנפות מזדקרות מתוך מכנסיהם, שמוכנים לעבור קיץ לוהט וחורף מקפיא בתוך קרוואן עלוב ובודד על ראש גבעה; שמוכנים מדי יום להסיע את ילדיהם לבית הספר השכן תוך מטר אבנים וחירוף נפש, כאשר השכפ"ץ היחיד עליהם הוא הכיפה הסרוגה שלראשם; שנענים לכל זעקה של ארץ ישראל בטפם ובנפשם; שידעו לשלב את המאבק על האדמה עם המאבק על הנשמה; שאבדו את יקיריהם בעקשנותם לא לוותר על פיסות מולדת, לא פחות מאנשי תל-חי וכפר גלעדי, שהפכו חבלי ארץ טרשיים לגנים פורחים ולניסים כלכליים, לא פחות מאנשי דגנית ומרחביה.

בשל כך התחלתי לאהוב את המוזרים האלה, העוצרים אחר הצהריים את רכבם בצד הכבישים כדי להתפלל לבדם מול שמים ומבטי סקרנים. בשל כך קנאתי בהורי הנערות והנערים שמעדיפים להיות בהפגנה על שלמות ארץ ישראל ולהסתכן במרמס פרשי המשטרה, מאשר לבלות בעשן ואלכוהול הדיסקוטקים. בשל כך הערצתי את הזוגות הצעירים הנכונים להענות לכל קריאה של מנהיגים רוחניים, וללכת אל כל מקום של אתגר בארץ ישראל. בשל כך התחלתי להבין ולהוקיר את החינוך היהודי שלהם, שבמהותו הינו כל מה שלימדוני בהשומר הצעיר: לאהוב את עמי, ארצי, שפתי, מורשתי, ובעצם, גם תורתי.

ברור לי כיום, שביום שדור ההמשך בישראל החילונית ישיג את כל אתגריו שנותרו לו: שליטה על כל דוכני התמונות בטוקיו, שליטה על כל החברות להובלת רהיטים בניו-יורק ועל בלדדות הסמים בין בירות העולם – באותו יום דגל היהדות ימשיך להתנופף, בידי קומץ תמהוניים חובשי כיפות סרוגות, מנוב שברמת הגולן עד סוסיא שבדרום הר-חברון.

לו יהי חלקי עמהם.

נכון, הם אינם חביבי התקשורת, כי אינם "איטם" בטורי הרכילות והפליליים. אבל, גם אם אינם מטובי המארגנים, גם אם נוטים הם להאשים את עצמם על עוולות שלא עוולו בהם; גם אם אינם חדלים להתאמץ למצוא חן בעיני כולם; גם אם הם נשארו המיעוט שממשיך להתייחס אל הערכים המוחלטים של תורת ישראל, לעם ישראל, בארץ ישראל. גם אם אינם יודעים בעצמם עד כמה טובים הם, אני אהיה לצידם.

ובקשה אחת לי אליהם – אליכם; אל נא תחליפו דגל, השארו איתנים, שנוכל כולנו להישען עליכם ולהאחז בכם, במשברי הזמנים הבאים עלינו.

- מדוע אדי להבי כל כך מעריך את "המתנחלים"?

- מהו לדעתו הערכים החשובים ביותר כיום ש"אין דרך אחרת מלבדם"?

"שמעת, רעש אדמה בטורקיה, בתים מתמוטטים, אנשים נלכדים בין ההריסות, מחסור חמור בבגדים מזרן, תינוקות זועקים לאוכל הבה נפעל פעולות חילוץ. וכך התארגנו ועד מהרה עמדה המכולה ליד ביתנו. ומכל קצוות העם, הסביבה, מכל הארץ החלו נוהרים זה בחבילת בגדים, זה בשימורי מזון והשליש בתרופות מתרופות שונות.

קשרי המסועפים, עם משרד החוץ הניבו עד מהרה מטוס משלוח, הכבודה יצאה לדרך עד מהרה החילוני בפעולת העזרה והסיוע שהיו אומנם נטופה ביום, אך בכל זאת משהו הימני למען העולם" (אלמוני)

המערכת המערבית היא אוניברסלית. הדרישה היסודית שלה. חוק העל שלה, הוא זכויות האדם, ודרישה זאת היא דורשת מאת כל אדם בתבל. ושוב מצב זה אין לפניה משוא פנים בין שחור ללבן. בין גבר לאשה בין ילד למבוגר. שווים לפניה היהדות והאיסלאם. הבודהיזם והאלילות "כולם נכללים ב"חופש האמונה", ב"כל אחד והאמת שלו". ("שמחת פנים")

מהו הערך שעמד מול עיניו של אותו אלמוני כשהלך לעזור בטורקיה? אותו ערך שבעיניו הוא החשוב ביותר כיום!

שלב ג':

על מנת לחדד את ההבדלים והנקודות המרכזיות השייכות לכל קבוצה נביא בפני החניכים נושאים העולים על סדר היום הציבורי והם יצטרכו להכריע איזה גוף דוחף להעלת נושא זה בראש סדר העדיפות הציבורית.

1) סגירת רחוב בר-אילן בשבת

2) זכות בחירה לכל אזרח בישראל

3) שוויון זכויות במתן שכר בין גברים לנשים

4) עידוד נסיעות לפולין של קבוצת נוער

5) הגברת המוטיבציה בקרב המתגייסים לצה"ל

6) תוספת שעות יהדות בבית ספר

7) ביטול מיסים לאנשים קשיי יום

8) עידוד המשך הסכמי השלום

9) הוספת משגיח כשרות לקיבוצים

שלב ד:

אתה חושב כי אם חניכיך מסוגלים להעמיק יותר חלק להם את הקטע מתוך אורות התחיה פרק יח':

שלשת הסיעות היותר רשמיות בחיי האומה אצלנו: האחת האורתודוכסית, כמו שרגילים לקראתה, הנושאת את דגל הקודש, טוענת באומץ, בקנאה ובמרירות, בעד התורה והמצווה, האמונה וכל קודש בישראל; השניה היא הלאומית החדשה, הלוחמת בעד כל דבר שהנטייה הלאומית שואפת אליו, שכוללת בקרבה הרבה מהטבעיות הטהורה של נטית אומה, החפצה לחדש את חייה הלאומיים, אחרי שהיו זמן רב עלומים בקרבה מתגרת ידה של הגלות המרה, והרבה ממה שהיא חפצה להכיר לטובה את אשר קלטה מרושם רוחם של עמים אחרים, באותה המדה שהיא מכרת שהיא טובה ונאותה גם לה; השלישית היא הליברלית, שהייתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים, היא אינה מתכנסת בחטיבה הלאומית ודורשת את התוכן האנושי הכללי של ההשכלה, התרבות והמוסר ועוד.

אז מה היה לנו!!!?

ראינו כי לעומת היהודי שחי בגלות שכל עניינו ועיסוקו היה בהלכה הישראלי, כיום מתחלקים ל- 3 מחנות עיקריים: המחנה הדתי, המחנה הלאומי והמחנה האוניברסלי.