בס"ד
שירון ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
אחי הצעיר יהודה / אהוד מנור
אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע ?
האם אתה יודע ?
השמש עוד עולה כל בוקר ואורה לבן,
ולעת ערב רוח מפזרת את עלי הגן.
הגשם הראשון ירד לפני יומיים
בערב יום שלישי,
ושוב אפשר לראות שמיים
בשלולית על הכביש הראשי.
אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע ?
האם אתה יודע ?
בגן הילדים שלך לומדים כבר שיר חדש,
ובתיכון , התלמידים שוב
מתעמלים על המגרש.
רוחות ערבית מיללות על המרפסת
את כל שירי הסתיו.
ואמא מצפה בסתר
שאולי עוד יגיע מכתב.
אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע ?
האם אתה יודע ?
כל חבריך הטובים נושאים דמותך עימם,
בכל הטנקים על קווי הגבול אתה נמצא אתם.
אחי, הטוב, אני זוכר את שתי עיניך,
והן פותרות חידה.
ובני הקט יפה כמוך,
בשימך לו אקרא, יהודה.
אין לי ארץ אחרת / אהוד מנור
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי, אל נשמתי
בגוף כואב -
בלב רעב -
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה
לא אותר לה, אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה
החול יזכור / נתן יונתן, נחום היימן
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
כמוהו גם על חוף לבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
והנעורים שבאו פתע אל סופם.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושנים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשקמה.
האיש ההוא / נתן יונתן
איפה ישנם עוד אנשים
כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות
למרגלות ההר נולד,
ליד הנחל
בחורף שר בין ערבות בוכיות
בקיץ בין אורות בצעי המים
לחמו שלח על פני הנחל לדגה,
מקני הסוף כרת לו עפיפון
כשהיה לאיש,
מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה,
מאבן במבצר האפורה בנה לו בית,
ע למי הנחל תחנה הקים,
זרע שדות,
שלח אונו על פני המים, באניות סוחר
אך יש אשר יניח כלי מלאכתו
ויהיה פתאום לאיש אחר
איפה ישנם עוד אנשים,
כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות
למרגלות ההר נולד,
ליד הנחל
ידיד פזור נפש על ההר או בבכאים
ובנפלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו,
יקנו לו אחוזת עולם,
ליד אמות המים השקטות
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא,
אשר היה כערבות הבוכיות,
וכמו מבצר עתיק היה, בסוף הדרך.
המלחמה האחרונה / חיים חפר
בשם כל הטנקיסטים ופניהם המאובקות
אשר עברו את כל האש והשתיקות
בשם הימאים אשר פלשו על הנמלים
ועיניהם כבדות ממלח וגלים
בשם הטייסים אשר פרצו אל קרב זועם
ונצרפו באש טילים ואש נון - מם
בשם הצנחנים שבין עופרת ועשן
ראו אותך, כמו מלאך, מעל ראשם
אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה
שזאת תהיה המלחמה האחרונה
בשם התותחנים אשר ברסק הפגזים
היו עמוד האש לאורך החזית
בשם חובשים - רופאים שבנפשם ומאודם
החזירו רוח וחיים, השיבו דם
בשם הקשרים אשר קולם קרע לילות
בשם - בשם כל הגיסות והחילות
בשם כל האבות אשר הלכו לקרב נורא
ושרוצים לשוב אלייך חזרה
אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה
שזאת תהיה המלחמה האחרונה
והחיטה צומחת שוב
מלים: דורית צמרת
לחן: חיים ברקני
שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סוף
וחרובים וזית וגלבוע-
ואל ערבו העמק נאסף
ביפי שעוד לא היה כמוהו
זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה,
ובשמים עיט
אך החיטה צומחת שוב
מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבלבו
זה לא אותו העמק...
וכל מה שהיה, אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים, אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה
הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית,
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדין
שהחיטה צומחת שוב?
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדין
שהחיטה, כן, החיטה צומחת שוב?
לכל איש יש שם
לכל איש יש שם
שנתן לו אלוקים
ונתנו לו אביו ואמו
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג
לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עורונו
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו
(זלדה)
מה אברך / רחל שפירא
מה אברך לו, במה יבורך
זה הילד, שאל המלאך.
וברך לו חיוך שכמוהו כאור,
וברך לו עיניים גדולות ורואות,
לתפוש בן כל פרח וחי וציפור,
ולב להרגיש בו את כל המראות.
מה אברך לו, במה יבורך
זה הנער, שאל המלאך.
וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף,
ונפש לזכור בה את כל הלחנים,
ויד האוספת צדפים עלי חוף,
ואוזן קשובה לגדולים וקטנים.
מה אברך לו, במה יבורך
זה העלם שאל המלאך.
וברך כי ידיו הלמודות בפרחים
יצלחו גם ללמוד את עצמת הפלדה,
ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים ושפתיו השרות את מקצב הפקודה.
מה אברך לו, במה יבורך
זה הגבר, שאל המלאך.
נתתי לו כל שאפשר לי לתת,
שיר וחיוך ורגליים לרקוד,
ויד מעודנת ולב מרטט -
ומה אברך לך עוד ?
מה אברך לו, במה יבורך
זה הילד, העלם הרך ?
הנער הזה עכשיו הוא מלאך
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך,
אלוהים, אלוהים, אלוהים !
לו אך ברכת לו - חיים.
באב אל ואד
פה אני עובר , ניצב ליד האבן ,
כביש אספלט שחור , סלעים ורכסים ,
ערב אט יורד ,רוח ים נושבת ,
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר .
באב אל ואד !
לנצח זכור נא את שמותינו ,
שירות פרצו בדרך אל העיר .
בצדי בדרך מוטלים מתינו
שלד הברזל שותק כמו רעי.
באב אל ואד !
לנצח זכור נא את שמותינו
באב אל ואד , בדרך אל העיר .
פה רתחו בשמש זפת ועופרת ,
פה עברו לילות באש וסכינים ,
פה שוכנים ביחד עצב ותפארת -
משוריין חרוך ושם של אלמוני .
ואני הולך עובר כאן חרש חרש , ואני זוכר אותם אחד אחד ,
כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש ,
כאן היינו יחד משפחה אחת .
יום אביב יבוא - רקפות תפרחנה ,
אודם כלנית בהר ובמורד ,
זה אשר ילך - בדרך שהלכנו -
לא ישכח אותנו - אותנו באב אל ואד .
בלדה לחובש
הם התקדמו לאט
הכל היה רגוע
מנגד הנהר
הגומא מרשרש
פתאום רעם ברק
אחד צעק "פצוע"
"אני כבר בא"
ענה לו החובש
"עלינו על מוקש"
צעק אז הפצוע
"אני כאן לצידך"
ענה לו החובש
ברד של אש ניתך
ברד כבד קטוע
מעבר לנהר
הגומא מרשרש
"השאירו אותי כאן"
ביקש אז הפצוע
"עזוב שטויות"
ענה לו החובש
"תציל את עצמך"
ביקש אז הפצוע
"אני נשאר איתך"
ענה לו החובש
והם נותרו שניהם
והשדה פתוח
והם נותרו שניהם
והם גלויים לאש
"אנחנו אבודים"
מלמל אז הפצוע
"אחוז בי היטב"
ענה לו החובש
"נפצעת גם אתה"
מלמל אז הפצוע
"עזוב זה לא נורא"
ענה לו החובש
האש כבדה כבדה
קשה קשה לנוע
רק לא להתיאש
רק לא להתיאש
"אזכור אותך תמיד"
נשבע אז הפצוע
"רק לא ליפול"
מלמל אז החובש
"שלך עד יום מותך"
נשבע אז הפצוע
"היום הוא יום מותי"
ענה לו החובש
פתאום ענן אבק
פתאום עלתה הרוח
וצל על הקרקע
והוא קרב רועד
"ניצלנו הם באים"
יבב אז הפצוע
אך לא שמע מילה מהחובש
"אחי , אחי שלי"
יבב אז הפצוע
מעבר הנהר הגומא מרשרש
"אחי , אחי שלי , אחי"
הנסיך הקטן
פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב .
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הם קוצים כעת
ולבו הקטן קפא כקרח .
ואם אי פעם תגיעו לכאן
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה שמעולם לא נשמע
בגלל החול הרך .
והיה אם יופיע שם ילד קטן
שפניו שותקות ושיער לו זהב
תדעו שזהו ותושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו .
ואז תעשו עימי חסד קטן
כתבו נא מהר לכל אימותינו
שירווח להן קצת ויפוג צערן
הנסיך הקטן חזר אלינו .
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו מתייפחות כעת
כי לבו הקטן קפא כקרח .
פגשתי אותו בלב המדבר ...
ארץ צבי
בחצי הלילה הם קמו
והיכו בקצה העולם
כבני רשף חשו הגביהו עוף
להשיב כבוד האדם
אל ארץ צבי
אל דבש שדותיה
אל הכרמל והמדבר
אל עם אשר לא יחשה
שאת בניו לא יפקיר לזר
אל ארץ צבי
שבהריה
פועמת עיר מדור לדור
אל ארץ אם
בטבורה
קשורים בניה בטוב וברע
בחצי הלילה עוברת
בשדותינו רוח שרב
ערבה אילמת
תרכין אז ראש
על אשר עם שחר לא שב
אל ארץ צבי
אל דבש שדותיה
אל הכרמל והמדבר
אל עם אשר לא יחשה
שאת בניו לא יפקיר לזר
אל ארץ צבי
שדמעותיה
נושרות על שדה חמניות
שעיצבונה וששונה
הם שתי וערב בבגד יומה
מי שחלם / דידי מנוסי
מי שחלם לו ונשאר לו החלום,
מי שלחם הוא לא ישכח על מה לחם,
מי שנישאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום -
מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם.
מי שהבטיח לא הניח את חרבו,
מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם,
מי שאהב לו עוד צפויות לו אהבות רבות -
מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם.
וההרים עוד בוערים באש זריחות,
ובין ערביים עוד נושבת רוח ים,
אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות -
מי שהלך שוב לא יראה זאת לעולם.
מי שחלם והתגשם לו החלום,
מי שלחם עד ששמע קול מנצחים,
מי שעבר את כל הלילה וראה אור יום -
הוא לא יניח שנישכח את ההולכים.
מי שהבטיח וזכה גם לקיים
מי שהצליח לחזור מן הדרכים
מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם
הוא לא יניח שנישכח את ההולכים.
וההרים עוד יבערו באש זריחות
ובין ערביים תנשב עוד רוח ים
אלף פרחים עוד יבערו
בין ובתוך שוחות,
הם שיעידו, כי זכרנו את כולם.
הרעות
על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש.
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על נדרך.
כבר שנה לא לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו.
כבר שנה ונותרנו מעט -
מה רבים שאינם כבר בינינו.
הרעות נשאוך בלי מילים
אפורה, עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת
הרעות כנערייך כולם,
שוב בשמך נחיך ונלכה,
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת, לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח.
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח
שירת העשבים /
ר' נחמן מברסלב
דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה
כמה יפה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק
וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.
אני מאמין
באמונה שלמה
בביאת המשיח
ואף על פי שיתמהמה
עם כל זאת אחכה לו
בכל יום שיבוא
יורם
הוא נשאר בן עשרים,והזמן חלף
זמן שלא נגע בפניו-זמן בלעדיו.
הוא אבד בחולות, עד היום לא שב
רק עכשיו אפשר לדבר רגע אליו.
יורם, תגיד לי אתה,
מה עושים עם חבר שכמותך,
שלא שם שלא פה, שהיה ואינו
ובכל זאת ישנו.
אז כתבת יומן ונשאר מכתב
ואתה צוחק מן הדף, על המדף.
יורם, תגיד לי אתה,
מה עושים עם חבר שכמותך,
מה עושים עם מותך,
עם זכרון היותך, ועם השיכחה.
כי עם הזמן זה דעך, הכאב שכך
לפעמים גם פצע ישן, שב ונפתח.
יורם, תגיד לי אתה,
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך, עם זכרון היותך
עם חבר שכמותך, שנשאר בן עשרים.
אלי אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים
רשרוש של המים
ורק השמים
תפילת האדם
שירים עד כאן /
נתן יונתן, נחום היימן
שירים עד כאן.
נתנה לנו ארכה
עד שהזמן שלנו יעצור.
היו גשמים ואור
מה עוד אפשר לרצות ?
יפים ממני וממך
האדמה לקחה...
שירים עד כאן
דקה אחר דקה
קצרות ואוהבות וכואבות.
אבל האחרונה
סופית וארוכה,
שעון השמש והחול
הגיע עד הקו.
שירים עד כאן
בגובה הפסגה
גם האויר מתחיל להיות דליל,
אבל לכם ולי
עוד נשארו מילים,
לזכור איך שהיינו כאן,
כשייסגר הגן.
שירים עד כאן
הבכי והצחוק,
קולות האנשים, כוכבי הזמן,
השמש והים,
הלחם - העולם,
וכל מה שהיה - נשאיר
לחיות בתוך השיר.
התקווה
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ופאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה
עוד לא אבדה תקוותינו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים