פעולה מס '17
רקע:
ראינו בפעולה הקודמת כי ברגעים קשים בחייו של האדם הוא חודר פנימה או רבדים עמוקים יותר בנפש, ומחפש את אלוקים רוצה להתפלל וכו'.
בפעולה זו ננסה לברר מדוע בחיי היום אנו מרגישים תחושות אלו ואיך בכל זאת בשגרה היום יומית אצליח להגיע אל הפנים שבנו ולא נשאר רק ברבדים החיצוניים!
מטרות:
שהחניך יבין כי הרצון לחיות רבדים עמוקים פנימיים היא תביעה של כל אחד מאתנו.
שהחניך יבין כי היהדות היא שמדריכה את האדם, איך לחיות חיים פנימיים גם ביום יום .
מה להכין?
אופציות לשעות הפנאי
3 שלטים
מאמר הרב גרום
קטע מספר הכוזרי
מהלך הפעולה:
שלב א': "כך או כך תישאר האביר שלי"
נבקש מכל חניך שירשום על דף או שיחשוב בראש (בשבת) מהם 3 הדברים שהכי חשובים לו שיהיו בבן זוגו לאחר מכן נבקש 3 דברים שהכי חשוב להם שבן זוגם יראה בהם. נערוך רשימה של כל הדברים האם רובם מתרכזים בצד החיצוני או הפנימי באדם (או במושגי הפעולה הראשונה האם היו שייכים למעגל החיצוני או היתר פנימי).
נראה כי רוב הדברים יהיו שייכים לעולם הפנימי באדם, תכונות, מחשבות, שאיפות, רצונות, מדוע זה כך?
נראה כי האדם באופן טבעי רוצה קשר עם אדם אחר המבוסס על הצדדים הפנימיים הוא ירצה לראות כך את בן זוגו וירצה שבן זוגו יראה אותו כך כי כזה
הוא באמת (איזו בחורה תסכים להתחתן עם בחור רק בגלל שהוא חושב שהוא יפה) התביעה לחיים פנימיים היא גדולה אך השאלה היא:
האם באמת אנו חיים כך בחיי היום יום?
שלב ב':
נפזר על הרצפה אופציות לשעות הפנאי:
עזרה בבית באולינג נרגילה חוג נגינה חונכות כדורסל
מחשב ספרים ים התרמה שיעור תורני
(הוסף ככל הידוע לך על חניכך).
נבקש מהחניכים להתבונן על האופציות ולבחור מביניהם את הדברים שהיו עושים בשעות הפנאי שלהם, נראה כי רוב האופציות יהיו בתחום החיים החיצוניים יותר.
לכאורה זה נראה כסתירה יש בנו רצון עז לחיים פנימיים, מידות, תכונות, אנו מבינים כי זה מה שחשוב באמת כפי שראינו בפעולה הקודמת, אבל בחיים שלנו אנו לא משקיעים בממדים הללו.
– אנו נעדיף כדורגל וטלוויזיה על פני בבית ספר.
שלב ג': "בחן את עצמך"
נתלה בחדר 3 שלטים:
אף פעם לא קרה לי
קורה לי תמיד
ולפעמים זה
קורה לי
נקרא בפני החניכים סיטואציות מחיי היום יום והם יצטרכו ללכת אל השלט שמשקף באמת את מה שקורה אתם.
הסיטואציות:
רגע סגרתי או לא סגרתי כי כרגע יצאתי מהבית ואני לא זוכר אם נעלתי את הדלת או שלא.
שאלתי את חברי מה נשמע ולא ממש חיכיתי לתשובה.
יווו מה רציתי להגיד לך יוו אני לא זוכר … אני לא מרוכז!
הסיטואציות הללו מראות כי באדם יש יכולת להיות אוטומט, לעשות דברים בלי לחשוב יותר. הדוגמא עם ה"מה נשמע" היא מצוינת מכיוון שהיא קורה כמעט לכולנו – אנו שואלים מה נשמע – ובכלל לא מצפים ומחכים לתשובה!
זו פעולה שאנו עושים בצורה חיצונית בלי להשקיע מחשבה פנימית.
שלב ד':
היהדות מחנכת את האדם להתבונן פנימה, לחיות את החיים ע"פ התביעה האמיתית של האדם – חיים המפתחים את הלב, האישיות והמידות.
נביא לחניכים את הקטע הבא של הרב גרום מתוך מאמר שכתב – שאלה של תשובה. (אם הקטע ארוך מידי לחניכים קצר אותו בהתאם לנראה לך – אם זה עדיין לא שייך – תקרא ותסכם להם את הרעיון בע"פ – זה לא מסובך מידי - אל תדאג!!!)
מלאה היא נפש האדם רצונות ונטיות. האמונה, המצפון המוסרי, אהבת הבריות והשאיפה לערכים, מחד גיסא, ועמם הרצון להפיק הנאות מן החיים: יצרי האכילה, המין, הרכושנות ועוד. כל הנטיות הללו מתרוצצות בנפש האדם, מושכות אותו לכאן ולכאן. עומד הוא האדם ושואל את עצמו: מי אני? האם כל התכונות המנוגדות הללו הן עצם מעצמי ובשר מבשרי? מלאה היא נפש האדם להוציא את היכולות הללו מן הכוח אל הפועל. מחקרים מראים שאדם זוכה לממש רק 10% מן הפוטנציאל הגנוז בו. ומתוך כך עומד הוא האדם ושואל: איך אסיים את חיי כך שארגיש שבאמת מימשתי אותם?
תשובות רבות נתנו לשאלות אלו. אסכולה שלימה בפסיכולוגיה ראתה ביצר המין את ה"אני" האמיתי והעמוק, ואילו כל התופעות הנפשיות האחרות הם "ביטויים מעודנים" לאותו כוח, או שהם כוחות הסותרים אותו ומפריעים לו להתבטא באופן חופשי… המוסר המשפחתי, למשל, עומד הוא לשטן על דרך המימוש העצמי של האדם, לדעתם. מתוך השקפה זו, קצרה הדרך למתירנות קיצונית, שהיא היא, לדעת הדוגלים בה, הביטוי העמוק ביותר של נפש האדם באשר הוא אדם….
אך תלמידי משה רבנו עליו השלום, רוח אחרת עמם. יודעים אנו כי נשמה
א-לוהית גנוזה בקרבנו. מכירים אנו את דברי הגמרא על מעשיו של כל תינוק במעי אמו: "נר דלוק למראשותיו ומלאך מלמדו את כל התורה כולה". מתוך כך יכולים אנו להבין כי כל חזרה בתשובה, איננה הליכה אל מה שמחוצה לנו, כי אם אל עצמנו פנימה. החוטא הראשון בהיסטוריה, אדם הראשון, גילה את הסוד הזה עוד בהיותו נחבא תחת עלה התאנה. לאחר שחטא שאל אותו הקב"ה :"אייכה?" היכן אתה? מדוע נגררת אחר הנחש, ולא פעלת בנאמנות לעצמך? החזרה בתשובה היא א"כ, שיבה של האדם אל עצמו: מודעות עצמית עמוקה, הכרה בשאיפה העמוקה של החיים וחתירה אליה.
שלב ה':
מן הסתם עובר לחניכים בראש -
"אני לא יכול, מה אתה רוצה ממני הכל טוב ונכון אך לא בשבילי"
ומיד רצים כל הסרטים, התוכניות שקשה לוותר עליהם….
קודם כל תרגיע אותם – נגיד להם שאכן מה שאנו מדברים פה זה לא קל - אך גם התורה מודעת לכך – מודעת שבחיי היום – יום אדם עוסק בהמון דברים והוא
שוכח את עצמו ממש. לשם כך יש לנו את השבתות והחגים וכו'.
אלו זמנים בהם (גם אם מאד נרצה) לא נוכל לעשות את רב הדברים שאנו עושים בחיי היום יום – ואז יש יותר זמן לחשוב ולבדוק – איפה אנחנו – מה קורה אותנו – האם אני מרוצה מעצמי ממה שאנו וכו'…
נכון שבשלב זה השבת שלנו רחוקה מלהיות שבת שמחזירה אותנו לעצמנו – אבל אם אנחנו באמת רציניים, ואנחנו עצמנו מספיק חשובים לנו – אז הגיע זמן לעשות שינוי.
-שינוי אין הכוונה להפוך את כל השבת, אלא להחליט שמוסיפים אליה עוד משהו – כגון – שעות חשבון נפש. שעת לימוד – משותף, חברותא וכו' ייתכן ואם יערך משהו שבטי – יהיה יותר קל.
שוחח על כך עם חניכך – תחשבו ביחד מה ניתן לעשות ותשתדלו לא להשאיר זאת בגדר דיבורים בלבד….
הוספנו עוד קטע מתוך ספר הכוזרי – שמתאר את תפקיד השבת והחגים בכיוון שדברנו עד עכשיו כיוון המנקה את האדם מהמחשבות של כל השבוע ולעיונך המדריך ולשיקולך אם לחלק לחניכים:
אמנם על אף הסדר הזה אי אפשר שיעבור שבוע בלא שיתקלקלו הגוף והנפש, כי במשך ימות השבוע מצטברים מותרות עוכרים שלא יתכן לצרפם ולבערם כי אם על יד התמדה בעבודת ה' במשך יום תמים, נוסף על מנוחת הגוף. ככה ממלא הגוף בשבת את אשר אבד לו בששת הימים ויתכונן לקראת העתיד, אף היא זוכרת ביום מה שאבד לה מתוך שעסקה בצרכי הגוף. ביום זה היא כאילו מתרפאת ומחלימה מחלי שהיה איוב נוהג לעשות אחת לשבוע למען בניו, באמרו: "אולי חטאו בני".
אז מה היה לנו!!!?
ראינו כי הצד הפנימי שבנו הוא אכן החשוב לנו ביותר (-הוא זה שיקבע מי יהיו חברינו ועוד מכך אם מי נתחתן… ) אך לצערנו אנו רב היום משקיעים לא בצד החיצוני!!! ומכאן הגענו לתביעה האישית של כל אחד מאתנו ליצור
לו מסגרות במשך השבוע (בעיקר בשבתות וחגים) בהם יעצור את
הכל ויחשוב–יחשוב על עצמו, רצונותיו ושאיפותיו בתקווה שאתם
מחשבות ישפיעו על כל מהלך השבוע – אח"כ …