שאל את החניכים:

מדוע לדעתכם כה רבים האנשים שזונחים את האידאלים במשך החיים ?

האם לדעתכם האידאלים שרשמו האנשים בפתקים היו אמיתיים לגביהם ?

מדוע לא החזיקו מעמד לאורך שנים וימים ?

הטיעון - "התבגרתי, עזוב אותי !" - כיצד ניתן למנוע אותו ?

ננסה לתת תשובה בכך שלדעתנו האידאלים היו מדי כלליים, פחות מדי מבוררים. הכוחות של התרומה בגיל צעיר נובעים מסיבות רבות כגון: מרץ נעורים, שותפות, תנועת נוער, אופנה חברתית וכו'. בתוספת אידאלים כלליים - רבים הם האנשים כמו מושיקו שמצטיירים בעינינו כמגשימים ואידאליסטים !

אך עם השנים מתברר שמכוון שהאידאלים לא היו מבוססים מספיק בשכלנו, הם נשכחו בשטף החיים, ואז אנו נתקלים בתופעות כמו מושיקו...

מה עלינו לעשות כדי שאנו לא נגיע למצב זה באופן פרטי ובאופן כללי כחברה ?

- עלינו ללמוד וללבן את האידאלים התורניים לפני צאתנו לדרך, כיוון שההגשמה האמיתית אינה עכשיו בתנועה, אלא דוקא בחיינו בכלל בהמשך.

אם נסתפק בסיסמאות ובלימוד מתקופת התיכון נהיה שטחיים ולא נוכל להמשיך בדרך זו לאורך זמן.

אנו מכירים את הויכוח שהתנהל בין חכמים בדבר מה עדיף תלמוד או מעשה ואת ההכרעה בדבר - תלמוד - שהוא מביא לידי מעשה. והשאלה כמובן היא אם יתרון התלמוד הוא בכך שהוא מביא לידי מעשה, אז מדוע לא נאמר ישירות מעשה גדול ?

לפי מה שאמרנו עד עתה הדבר מובן. מעשה שאין מאחוריו אידאל (= תלמוד), הוא אינו מעשה מושלם. אנו מעוניינים במעשה שנובע מתוך מסקנות התלמוד שמגשים את התלמוד.

ואכן לשמחתנו קיימות בימינו מסגרות רבות ללימוד תורה כהכנה לחיים לבנים ולבנות. ישיבות ההסדר, המכינות והישיבות הגבוהות לבנים ובזמן האחרון גם לבנות, המדרשות הרבות שקמו ללימוד תורה ואמונה.

לסיכום נביא את דבריו של הרב אילון - מתוך מאמרו: צריך ללמוד דיזינגופית.

האם בני עקיבא מגשימה ?

חסד גדול עשה איתנו הקב"ה, שתמיד נשאר מרחק בין האידאל לבין מה שמתגלה ממנו במציאות אחרת לא היה למה לשאוף אז אני משוכנע שיש הרבה הרבה למה לשאוף, גם ב"בני עקיבא". אני מאמין בכוח האדיר של התנועה. צריך להעלות את הרצינות, להתחזק, להעלות את התחושה, שאנחנו היום צריכים להיות חלוצים, להיות אידיאליסטים, להעלות את סף הרמה התורנית, להעלות את כובד הראש שלנו גם כתנועה וגם כבודדים. התפקיד שלנו הוא ללמוד לגדול וללמוד אחד מהאידאלים שצריכים להיות בבני עקיבא זה תלמוד תורה. סמינריון תורה לשמה של "בני עקיבא" שהיה בעפרה זה ממש דבר ששימח אותי, פלאי פלאות פשוט ללמוד, פשוט לגדול. זה צריך להיות חלק מהחלוציות שלנו.

אם תפקיד דור אבותינוהיה לעזוב את בית המדרש ולעלות על טרקטור ולהקים את טירת צבי וכפר הרא"ה, התפקיד שלנו היום הוא להכנס לבית המדרש ולהצליח לאט לאט למקם אותו בתל אביב. אבל לא למקם בתל אביב התקפלות, כי אז לא נעשה שם כלום, אלא למקם בתל אביב אמת אדירה, קדושה, יראת שמים. הרבה יותר קשה לעשות את זה בדיזינגוף מאשר בכפר הרא"ה או בטירת צבי. התפקיד שלנו הוא לא לעזוב את בית המדרש ולרוץ לטרקטור אלא להתמקד בבית המדרש ואיתו לצאת לטרקטור.

הרב מרדכי אלון.

חשוב לציין שגם תוך כדי הגשמה עלינו להתמלא כל הזמן, לקבוע עיתים לתורה בזמן השרות הצבאי ובחיים האזרחיים. אח"ר כך, כמו אצל בנות קיימת מסגרת ה"אורייתה" בשרות הלאומי.

כל זאת על מנת שנוכל לתרום בצורה אמיתית יותר ויעילה יותר.

שאל תלמיד את רבו:

- יהודי מהו ?

- פנסאי, כתפקידו של האיש-לפנים, קודם המצאת החשמל - שכל ערב הדליק באש את פנסי הרחוב.

- וכשהפנס קבוע כמדבר שממה ?

- אף שם על הפנסאי להדליקו, כדי שיידעו הכל שהמקום הנו מדבר שומם, וכדי שהשממה תתביש בפני אור הפנס.

- וכשהפנס קבוע בים ?

- יש להתפשט, לקפוץ לים ולהדליקו.

- אך איני רואה את הפנס ?

- כיוון שאינך פנסאי.

- וכיצד נעשים פנסאי ?

- עליך להתחיל מעצמך. רחץ את עצמך. צא מחומריותך. כשאתה חומרי - אתה נתקל תמיד רק בחומר. לכשתזדכך תראה גם את עדינותו של הזולת.

- האם מותר לתפוס את הזולת בגרונו ?

- בגרונו - לא, אבל בקצה בגדו - כן.

התורה מעדנת אותנו בכדי להאיר לאחרים עלינו להתמלא בתורה ולהתעדן תחילה, ואז ממילא כל מי שיתקל בנו בכל מקום יתרשם ויושפע מהתנהגותנו והמסר יועבר כמעט ללא מילים, זהו קידוש ה' בחיינו !

דבר אחר "ואהבת את ה' אלהיך". שאתה תהא מאהב שם שמים על הבריות, שתהא יודע דברי תורה, ותהא קורא ושונה בדברי תורה, ותהא משאך ומתנך עם בני אדם באמונה. כדי שיהיו הבריות הרואים אותך יאמרו, אשרי פלוני שלמד תורה, כמה נאים מעשים שלו, כמה יפים דרכיו. אוי לו למי שלא למד תורה. העבודה ! שאנחנו נלמד גם-כן תורה ונלמד לבנינו תורה. ונמצא שם שמים מתקדש מתקדש על ידו, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי-אתה, ישראל אשר בך אתפאר". אבל בזמן שאדם קורא ושונה בדברי תורה, ואין משאו ומתנו בנחת עם הבריות, ועסקו אינו באמונה עם הבריות, מה הן אומרים עליו, ראו איש פלוני שלמד תורה, כמה רעים מעשיו כמה מכוערים דרכיו. "העבודה ! שלא נלמד תורה, ולא נלמד את בנינו תורה. ונמצא שם שמים מתחלל על ידו, ועליו הכתוב אומר "ויחללו את שם קדשי, באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

(תנא רבי אליהו כ"ח ד')

דף העשרה למדריך: "הים" –

אנחנו רוצים לספר לכם קצת על הים,

אתם מכירים אותו מבעד לדגל הלבן ומבעד לדגל

האדום ומבעד לדגל השחור. אבל אתם לא מכירים

את הים מבפנים.

החיים ככללותם הם ים, ולים הזה כמו לכל ים

אחר יש חוף, ולים הזה כמו לכל ים אחר יש אופק,

ובני אדם - תחילתם על החוף ומגמתם האופק,

והאופק מאיר בזהרורי פלא, קסמיו מרמזים:

בואו אלי בני האדם, אני רז הרזים, מכסה לעתיק יומין.

אבל בני האדם אינם מעיזים. הם חולמים חלומות

ופוחדים להגשים, עד שהחלומות נשכחים, מפני שהחיים

הם ים, והדרך אל האופק רצופה מערבולות.

ועל החוף, משכן בני האדם מרביתם - תרביתם,

על כל פנים, גם שם מערבולות, מערבולות חול

ואבק, מערבולות מחנק, כרבולות מאבק, והוא חודר

לעיניים ואוטמן, וסותמן.

והאופק נחנק, והאופק נשחק, כמו החלום, חלום

ילדות שאין לו פתרון, שאין לו הגשמה ושאין לו פדיון,

אולי יגשימו בני, אומרים בני אדמחוף, אולי הדור הבא

יגיע לשם... ונולדים על החוף ילדים, והילדים עומדים

על החוף, והאופק קורץ וקורא לעברם: בואו אלי,

ילדים, שחו אלי, הגיעו עדי, אבל מייד נשמעת גערה

מרה: זהירות, מערבולות, זהירות סערה קרבה!!!

כל כך פוחדים בני אדמחוף מבבואת טעותם.

וכך הם משיבים לשאלות הילדים: אה, האופק

אנחנו ראינו אותו פעם. יש דבר כזה? כן? נכון?

אתם רואים? א - הה! חכו, תגדלו, גם אתם תשכחו

יותר לא תראו, שאלה של גיל, שאלה של תרגיל, שאלה

של מה שהעין רואה. החלום? א -הה! החלום יתגשם

בחוף. במטר מרובע.

אבל ישנם ילדים שטרם סימא החוף את עינהם -

והם נכנסים לגלים, הם שוחים רחוק. תראו, משוגעים, נזעקות

הבריות, אנחנו הרוב ועל כן תמיד אנחנו צודקים, שאלה

של הצבעה, שאלה של מה שהעין רואה - דגל שחור -הם

צועקים - מערבולות - הם צועקים על משכבם בלילות את פחדם.

אבל אותם שנכנסים אל תוך הגלים, בתוך הזרמים,

בתוך מערבולות הם לומדים את רזי הרזים, שאם תכנע,

תתבטל לכוחות העזים המושכים לאובדן - יזרקו זרמים

אל הקצף החי.

וממצולה

למצולה - משתפר כושר החתירה, כושר הנשימה,

אומץ הנשמה, ואלי אופק, תמיד אלי אופק, תמיד, נמשכת

המגמה.

ומלח הים, יצרוב, וישטוף וינקה מזוועת החופים,

מסימוא הרובים, והחלומות ישובון, יגדלון, יתעצמון,

יתגשמון.